קביעת רמת המיצוב של העסק היא מקצועית לחלוטין ולא אמורה לנבוע משיקולי רגישויות ועלבונות של בעלי העסק. להפך, זה קודם כל אינטרס שלהם, שהמותג שלהם ימוצב נכון. יש מותגים שעובדים מאוד קשה ומשקיעים הון כסף כדי לשמר את הדימוי העממי.
אני מסכימה עם האמירה והחשיבה, ואפשר להביא לסימוכין את הקמפיין הותיק של AVIS- we try harder, שמיצבו את עצמם קבוע כמקום 2 בהשכרת רכב ויצרו לעצמם קו יפה של - כיוון שאנחנו לא הכי גדולים בתחום אנחנו עובדים יותר לשמור על הלקוחות שלנו. אבל אני פשוט תוהה לגבי המינוחים אל מול הלקוחות העממיים הקטנים.
כשאני עובדת מול עסק קטן שאומר לי שהוא יוקרתי, אני בד"כ מנסה לברר גבולות גזרה כמו שציינת: איכות חומר, ייחודיות וכו'.
אבל אם אני מגיעה למסקנה שהוא מדבר על קיטש-יקר אני לא תמיד מתקנת אותו מילולית. אני תוהה אם זה טעות. כלומר אני נותנת לו מוצר שמשדר 'שואו' אבל לא יוקרה, רק שאני לא מתקנת את הלקוח יותר מפעם-פעמיים מבחינה סמנטית. הוא מתעקש שהוא רוצה יוקרתי, ובעיניו יוקרתי = שחור עם זהב מתכתי (שוב, זה בלי קשר לדוגמא בשרשור פה, לקוח אמר לי את המשפט הזה בדיוק היום!). הסברתי לו בעדינות-אך-תקיפות שזה לא מתאים, אבל לא אמרתי לו שוב- המותג שלך לא יוקרתי, הוא עממי. האם זו טעות מצידי כמעצבת?