לא קראתי על הצלמות.
באופן כללי, על אף שמידי פעם מאמרים מסוימים מקוממים אותי, צריכים לזכור שגם הכתבים הם בני אדם.
גם ביקורות על מאמרים צריכות להיעשות בצורה ראויה, ובעיקר להיזהר מלרדת לפסים אישיים של הכותב/ת.
כתבים צריכים לעבוד בלחץ גדול של זמן ועל כל מיני נושאים שהם לא מכירים מספיק.
יתירה מזו, קורה לכתבים, לסופרים, וגם לאחרים, שיש להם מטרה מסוימת במה שהם כותבים או מדברים - מטרה שהיא כשלעצמה טובה, והם 'מתבייתים' על המטרה וחותרים אליה, ולא מספיק עירניים לראות מעבר לה. לבחון מה קורה מסביב. מה מתקבל, איך זה נשמע באופן כללי, מה אפשר להבין ממה שהם כתבו או אמרו - חוץ מהנקודה הספציפצית אליה חתרו.
נמצאים בסוג של חשיבת מנהרה, שאגב עלולה לקרות לכל אחד מאיתנו בנסיבות מסוימות.
הם לא מתכוונים לרע, ולא מתכוונים בעצם לכל מה שעולה מתוך מה שכתבו או דברו... היתה מולם נקודה מסוימת, שהסתירה להם את השאר.
אם אתה 'תפוס' במשהו בצורה שאינך רואה שום דבר אחר חוץ מהנקודה המסוימת שעומדת כעת מול עיניך - כנראה תגיע לטעויות ולעיוותים.
זה לא אומר שזו לא בעיה. גדולה אפילו. לא אומר שלא צריך לשפר.
זה כן אומר, שאין להם כוונות רעות או רצון לפגוע.
זה אומר שצריך לכבד גם אותם, ועם זה לראות איך אפשר לשפר כשיש צורך.
אני חושבת שצריכים לבסס טוב את ההבנה הזו, שלפני שכותבים על משהו חייבים לעשות תחקיר טוב על הנושא. כולל כל הצדדים שלו, ולקחת הכל בחשבון.
אני מקווה שמשלמים להם מספיק כדי שעבודה על כתבה תכלול גם את לימוד הנושא ברמה טובה.
אם לא - זו בעיה, שחייבים למצוא לה פיתרון ברמה של עריכת העיתון.
דבר שני - העורכת הראשית (גם לה צריך להקציב מספיק...) צריכה להיות מאוד עירנית, לעזור בניתוב ובקווים הכלליים, ולבסוף לעבור על הכתבות ולשים לב, האם אכן הכתבה עומדת ברמה מקצועית מתאימה - והאם היא מביאה משהו יותר רחב ועם כל הצדדים שלו.
חיוני שהיא לא תאפשר לכתוב בצורה שיש בה שטחיות, חד צדדיות, או בצורה לא מספיק מקיפה ולא מספיק מאוזנת.