כוס מים, שלוק קפה,
וזהו,
יצאתי.
רק עוד עליה קטנה,
סיבוב
והנה,
הגעתי.
הדלת סגורה.
לא יודעת אם באתי מוקדם או
מאוחר
מדי
אבל כך או כך,
הדלת סגורה.
הסתובבתי.
הסליחות רעדו לי ביד.
מה עכשיו?
איך העולם ריק בטרום הבוקר הזה.
לא קול ולא תקיעה ולא מניין,
רק אני והעולם.
אני יכולה כמובן לחזור הביתה,
להספיק את אלף הדברים
שהשארתי,
פתוחים
אבל אני יכולה גם ללכת לאיבוד בדרך. אף אחד לא יידע.
אולי אמצא לי איזו אבן.
אולי אשב עליה.
אולי יהיו מולי רק עמק אדמה ,
ושמיים.
אולי בטעות ייפתח לי הסידור,
אולי, במקרה, גם הלב.
אולי יהיה לי שקט,
מספיק שקט בשביל לשמוע
את עצמי,
מבקשת סליחה.
וזהו,
יצאתי.
רק עוד עליה קטנה,
סיבוב
והנה,
הגעתי.
הדלת סגורה.
לא יודעת אם באתי מוקדם או
מאוחר
מדי
אבל כך או כך,
הדלת סגורה.
הסתובבתי.
הסליחות רעדו לי ביד.
מה עכשיו?
איך העולם ריק בטרום הבוקר הזה.
לא קול ולא תקיעה ולא מניין,
רק אני והעולם.
אני יכולה כמובן לחזור הביתה,
להספיק את אלף הדברים
שהשארתי,
פתוחים
אבל אני יכולה גם ללכת לאיבוד בדרך. אף אחד לא יידע.
אולי אמצא לי איזו אבן.
אולי אשב עליה.
אולי יהיו מולי רק עמק אדמה ,
ושמיים.
אולי בטעות ייפתח לי הסידור,
אולי, במקרה, גם הלב.
אולי יהיה לי שקט,
מספיק שקט בשביל לשמוע
את עצמי,
מבקשת סליחה.
נערך לאחרונה ב: