עזרה לא מצליח לי להתעלל...

[מריומה~]

זה בדיוק אני!
אף פעם אין לי מושג איזו עלילה תצא לי בסוף...

גם לי אין מושג מה יצא בסוף...
ומכיון שהעלילה בסופו של דבר עשויה להתעלל במעלעלים בה, אני מתנדפת כעלה ומשאירה לדפי הטיוטה לעוף ברוח..
בקיצור- יצא לי כמה פעמים ככה לכתוב וכשקראתי מה כתבתי כמעט נשרו עיני...

 

[אפקטכתיב]

אבל אם זה משהו שקורה זה כבר לא מענין...
לדעתי ספור טוב זה משהו שיושב על גבול ההגיון אבל לא שכיח.

זה אולי לילדים ונוער.

אני אוהבת ז'אנר אחר, מהחיים האמיתיים.
ולכן:

אם זה אין לי שום בעיה (יעידו על כך הסיפורים שלי... ואין הנחתום וכו') הבעיה שלי וכמדומני גם של פותחת האשכול היא להרים את עלילה. לקחת את המוכר הזה, להחביא לו אקדח מתחת לבסטה, שיצא משם חתול של משפחת פשע או בכלל נערה תימניה חטופה ותקום ועדת וינוגרד החמישית.

כאלה דברים יכולים להיכתב ע"י השראה מהפחדים שלנו,מסיפורים הזויים ששמענו,
מחקר על השב"כ ,ומ...החדשות על הפלסטינים בעיתון:
מנהרות עפיפוני נפץ,עלילה נהדרת!,תודו...
(שוב,אני אוהבת את הדרמות בחיים האמיתיים,הם מספקים אותי לגמרי.)

וכיוצא לי סיפור יבשושי מידי,אני חושבת:
איך החברה הכי נלהבת שלי והכי פיקנטית,תספר אותו לאחרות,
כבר יוצא הרבה יותר טוב,
ואם לא אני פשוט משכתבת אותו מלא פעמים.

 

[מריומה~]

זה אולי לילדים ונוער.

למה?
אולי הפוך.
נראה לי שמבוגרים צורכים הגיון, דמיונות ופנטזיות טובים לילדים

לצורך הענין אם הסיפור מדבר עם מבוגר שמכור לסיגריה, ולצורך הספור זה מתאר כמה נזק ועוגמת נפש זה מיסב לו ולסביבה והוא מחפש איך לעשות את השינוי. לילדים זה פנטסטי שיפול לידיו איזה תרופה ואפילו תפילה מעומק הלב פלוס רצון עז והופס זה קרה לתמיד. או סיגריה שלא מסכנת שבדיוק בדיוק הוציאו רגע אחרי שהוא התפלל על כך.
לנוער ספור טוב שהוא נתקל בזה ונתן כח גם יכול לעזור.
אבל אנחנו?
אני מאמינה בתהליכים, וחיה מתהליכים ובתהליכים. אין זבנג ולא מאמינה בזה.
ולכן ובגלל זה אני מתקשה לכתוב ספור.
כי בכדי שידבר ויגע בצבור הוא צריך להיות לדעתי אמין ועל סף ההגיון.
ארצה שבספור כזה- ספור נוגע ללב + משהו +עוד משהו ופלוס כלי לעבודה ושימור שהם באמת חדשניים אבל הגיוניים כמובן, הם אילו שירכיבו את הסיפור .
דמיונות ופנטזיות זה נחמד ומרתק אבל ז'אנר אחר לגמרי.

ואולי כאן נעוץ הבדל נוסף בין גברים לנשים. נשים אוהבות תהליכים ורגשות וכל העניינים האילו וגברים מתחברים יותר לעלילה עם בשר ותכלס. כמו שכתב-
@אשר שרבר . אבל גם שם חומרים כאילו בלי מתווה ובלי עלילה אין בזה כלום. סתם דיווח וסקירה מקומית

 

[מריומה~]

וכיוצא לי סיפור יבשושי מידי,אני חושבת:
איך החברה הכי נלהבת שלי והכי פיקנטית,תספר אותו לאחרות,
כבר יוצא הרבה יותר טוב,
ואם לא אני פשוט משכתבת אותו מלא פעמים.

זו עוד נקודה.
כתבת -איך החברה הכי נלהבת ופיקנטית תספר אותו.
הקושי הגדול בכתיבה זה להעביר את הדרמה שהיתה במקום.
מלל אין בעיה לכתוב. אבל טונים. תנועות ידים. הבעות. מלבושי הדמויות ומראה המקום זה חתיכת אתגר.

אני רואה בהרבה ספורים או ריבוי פרטים של תיאור הדמויות והמקום שאיני מבינה לשם מה כתבו אותם. או חסר גדול , משהו שיוסיף נופך לדרמה.
האף המחודד. הריהוט הפרסי הכבד.
תנועות ידים מרובות , קול צפצפני וכו'.

איך משלבים את זה?

 

[אפקטכתיב]

איך משלבים את זה?
התשובה אצלך:
√תאמין ✓תתאמן ✓תאמן!

ועכשיו בקצת יותר רצינות:
איך הדמות ניראית?

האף המחודד. הריהוט הפרסי הכבד.
תנועות ידים מרובות

איך היא נשמעת?

קול צפצפני

מה הריח שנודף מהסיפור?
(עכשיו קראתי על אישה שהבית שלה מדיף חומר ניקוי בריח לימוני
לעומת חברתה המנקה בריח תפוחים מתוק, כורי הפחמים.)

כביכול לנסות כמה שיותר להפוך את הסיפור, לסרט תלת מימד.

 

[אפקטכתיב]

וכמובן שאני מסכימה בהחלט עם דבריך..
זה אולי לילדים ונוער.
התכוונתי למשפט שלך :לא שכיח"

 

[אשר שרבר]

אולי כאן נעוץ הבדל נוסף בין גברים לנשים. נשים אוהבות תהליכים ורגשות וכל העניינים האילו וגברים מתחברים יותר לעלילה עם בשר ותכלס. כמו שכתב-
@אשר שרבר . אבל גם שם חומרים כאילו בלי מתווה ובלי עלילה אין בזה כלום. סתם דיווח וסקירה מקומית

אולי לא הובנתי נכון.
באמת הבאתי דוגמא של חטיפה או פצצה מתחת לבסטה.
אבל באותה מידה זו יכולה להיות חברות שנקרעת ובעקבותיה הילדה נושרת והאמא שמתמודדת עם שאר האחים ונקרעת מתגרשת ובמקביל הסבתא חולה והאבא מתחתן שוב. להמשיך? זו עלילה נשית?

אני מדבר על עלילה. על תפנית, על חוץ מלתאר מצב נתון, להמציא משהוא חדש. לקחת את הדמיון ולהמציא משהו שעוד לא היה בסיפור.

 

[אפקטכתיב]

אני עובדת קודם עם כותרות.
אפשר לקחת אותה כותרת לכל מקום.
לדוג' מחליפה משקפיים כאן https://www.prog.co.il/threads/י-ח-ץ-ואולי-גם-קצת-מרורים.452757/page-3#post-6579175

המשפט הזה יכול לקחת אותנו להרבה מקומות:
ילדה שנשברו לה המשקפיים/עלה לה פתאום המספר והאמא נבהלת,מישהי שלומדת להסתכל על העולם בצבע ורוד,מישהי שבכתה בלילה(כמו בסיפור האמיתי) /עניני מודות חברתיות בבית ספר ,סחף חברתי,שינויים בחיים.

העיקר לא להיסגר ולא להיחסם.
אם מתסכל אותך הטיוטות,תתייחסי לכל טיוטה טיפשית כנסיון התקדמות חכם.
"אין חכם כבעל הנסיון".
וגם במקום לכתוב את הרבה טיוטות ולמחוק.
אולי תכתבי כיוונים לטיוטות בראשי פרקים,
מה את אומרת?

 

[מריומה~]

וכמובן שאני מסכימה בהחלט עם דבריך..
זה אולי לילדים ונוער.
התכוונתי למשפט שלך :לא שכיח"

ספור זה חידוש, זה זוית ראיה חדשה על מעשים של יום יום. כי אם אין חידוש אז בשביל מה לכתוב או לקרוא?
לא מכירה את התחושה אחרי קריאת ספר שכבר היינו בסרט הזה?
אותם גיבורים אותם עלילות ואותם תפניות וסיומות.
ולכן הציפיה של הציבור לענ"ד זה למשהו לא שכיח.

 

[מריומה~]

אולי לא הובנתי נכון.
באמת הבאתי דוגמא של חטיפה או פצצה מתחת לבסטה.
אבל באותה מידה זו יכולה להיות חברות שנקרעת ובעקבותיה הילדה נושרת והאמא שמתמודדת עם שאר האחים ונקרעת מתגרשת ובמקביל הסבתא חולה והאבא מתחתן שוב. להמשיך? זו עלילה נשית?

אני מדבר על עלילה. על תפנית, על חוץ מלתאר מצב נתון, להמציא משהוא חדש. לקחת את הדמיון ולהמציא משהו שעוד לא היה בסיפור.

אני נוטה לחלק עלילה נשית לגברית בתיאור התהליכים.
ספר או סיפור נשי יכול לעסוק כולו בבחירה של האמא אם להדיח כלים או לא, והכל סביב מה מונע ממנה ומה גרם לה לבסוף.
ודבר שיקרא את הסיפור הסיפור יאמר- מה הקטע , הרי כל המאבק היה עשר דקות ובסוף היא אכן רחצה. בשביל זה לכתוב ספר ולכלות את זמני על רגשות שאין להם טעם לתכלס?

 

[אפקטכתיב]

ספר או סיפור נשי יכול לעסוק כולו בבחירה של האמא אם להדיח כלים או לא, והכל סביב מה מונע ממנה ומה גרם לה לבסוף.

שטיפת כלים היא מעשה די שכיח.

 

[מריומה~]

וגם במקום לכתוב את הרבה טיוטות ולמחוק.
אולי תכתבי כיוונים לטיוטות בראשי פרקים,
מה את אומרת?

זה רעיון מצוין ואני מנסה לעבוד על פיו לאחרונה.

 

[מריומה~]

שטיפת כלים היא מעשה די שכיח.

ברורררר
מה שיהיה מענין שם זה ההתרחשויות שיניעו או ימנעו. שהן צריכות לא להיות לא שגרתיות ולא מוכרות.

הרעיון הוא ליצור משהו חדש מהחומרים הידועים. כי אין חדש תחת השמש.
האנשים אותם אנשים. הצרכים והיצרים והאינטריגות והכל . הכל נשאר במשפחה כמו שאומרים...רק מה שצריך להיות קצת שפים ולהמציא מתכונים חדשים.

 

[שיילה]

השראה יכולה לבוא מהסביבה הרועשת.
הצצה חטופה בחלון אל עבר הרחוב-
שני ילדים הולכים לאטם האחד ממרר בבכי, כנראה בגלל החרם הכתתי שארגן הילד הפופולרי בכיתה... לידם הולך זחוח אדם ממושקף עם אוזניית בלוטות' כסופה אשר בחלומותיו השחורים ביותר אינו מעלה בדעתו שהסירנות העמומות דוהרות לכיוון ביתו... בקצה העין דמות חומקת אל אחורי הבניין אל מוקד המפגש שנקבע אמש לאחר השוד המשולש...
וכן על זה הדרך.

 

[יעקב1245]

אני יודעת מה הרעיון ומה המוטו שאני מעונינת להעביר

אצלי זו הרבה פעמים דווקא הבעיה, כי המוטו הוא לא ספרותי, אלא איזה עקרון שאמור להתגלם בסיפור בשר ודם, וכשאני מנסה להתפס בו זה חוסם אותך. ולכן לפעמים עדיף לעזוב לשניה את מה שאני רוצה מהסיפור, ולתת לדמיון להתפס על נקודה מציאותית.

אם הבעיה היא כיצד לפתוח את הסיפור, אפשר להשתמש בסיפור קצר קיים, ולהחליט באיזו נקודה את קוראת תיגר על הבחירה של הסופר המקורי.
לדוגמא, תקחי את הסיפור הזה של @טלח ותנסי לתת לסיפור להמשיך מעבר לנקודה מסויימת.

ספוילר: ההצעה שלי

למשל, בביטוח לאומי, הכלה תעזוב את השטח במהירות בכדי לא להתקל במצב של אי נעימות עם החתן.
כרגע, העולם ממש פתוח, מה הצד של הכלה יגיב? מה הכלה עצמה מרגישה? איזה צעד ינקוט החתן

כך אפשר להגדיל את מרחק השחייה, אפשר לנסות לשנות נקודה מסויימת בסיפור, אפשר להחליט על פתרון אחר, ולפיו לטוות את החוטים כרגע, ואפשר בכלל רק להשתמש בארבע מילים הראשונות כפתיחה וכמעשה המפורסם ב-

אמא, יש רק אחת

הצלחות