שיתוף - לביקורת לא לבעלי לב חלש. ראו הוזהרתם.

[REBEKA997]

יודעת שהקטע אכזרי, נא לא להזכיר זאת שוב.

תופעת ההחתמה- בעל החיים (המסוים) מזהה ביצור הראשון שראה לידו את אימו. גם אם אין זו כלל היא.

הוא היה רק אפרוח קטן שנולד

פקח את עיניו וראה מי ליד

עמד שם חתול אפור עם שפם

האפרוח הקטן הביט בו נפעם

"זו אמא שלי" הוא קרא בקולו

ורץ לחבקה/ו, את החתול שמולו

בסוף הוא טוגן על מחבת עמוסה

חבל שאימון לתת הוא ניסה...

 

[משולש ברמודה]

יפה.
אחרי ההזהרה הנ"ל ציפיתי לתיאור קורע לב על תחושת בגידתו של האפרוח הצעיר ועל רשעותו של החתול האפור המתעלל. מה חבל ובחרת רק לתאר את סופו המטוגן והחמים.
או שזאת אני בעלת לב הקרח שלא שמה לב לאכזריות שבקטע?

 

[REBEKA997]

יפה.
אחרי ההזהרה הנ"ל ציפיתי לתיאור קורע לב על תחושת בגידתו של האפרוח הצעיר ועל רשעותו של החתול האפור המתעלל. מה חבל ובחרת רק לתאר את סופו המטוגן והחמים.
או שזאת אני בעלת לב הקרח שלא שמה לב לאכזריות שבקטע?

לא הייתי מסוגלת להמשיך
בכיתי כבר. המון.
אולי כי אני חיה את זה בראש ורק אז המילים נשפכות לדף ולא הייתם שותפים לכל התהליך... אולי,

 

[משולש ברמודה]

לא הייתי מסוגלת להמשיך
בכיתי כבר. המון.
אולי כי אני חיה את זה בראש ורק אז המילים נשפכות לדף ולא הייתם שותפים לכל התהליך... אולי,

זה באמת קטע אכזרי ברעיון שלו. לכן חבל לי שלא שיתפת עוד מהתהליך (כאילו קצר לי מידי), יש קטעים שמחקת ממנו?

 

[REBEKA997]

זה באמת קטע אכזרי ברעיון שלו. לכן חבל לי שלא שיתפת עוד מהתהליך (כאילו קצר לי מידי), יש קטעים שמחקת ממנו?
את אוהבת לאמלל את עצמך?
מחכה להמשך שאת! תכתבי

 

[REBEKA997]

אמא, אני אהבתי אותך
באמת באמת
אני רציתי רק חיבוק לך לתת
רציתי נשיקה על המצח ממך
אבל אמא, את רצית פרגית לעצמך

 

[הודיה בן חיים]

ואו...
הופתעתי מאוד!!
מסכנצ'יק האפרוח....


@משולש ברמודה מסכימה איתך.
אני גם חיכיתי למשהו יותר סוחט, והכנתי עצמי לבוקס היישר לתוך הלב.
שבסוף לא הגיע.

 

[לוטם]

שמישהי תתנדב לכתוב את הקטע הסוחט...

 

[משולש ברמודה]

אמא, אני אהבתי אותך
באמת באמת
אני רציתי רק חיבוק לך לתת
רציתי נשיקה על המצח ממך
אבל אמא, את רצית פרגית לעצמך

וואו!
לזה חיכיתי.

את אוהבת לאמלל את עצמך?

לא באופן רשמי אבל אם כבר אז שיהיה עם כל הכוונות...

מחכה להמשך שאת! תכתבי

אבל אימא רק בחנה
את גודלו וגובהו
מדדה ושקלה
את האפרוח הזהוב
והקטן רק רצה לחוות
את חמימות ורכות ידיה

אבל במקום חום נעים
את ידיה הקרות הוא פגש
ואת רכות אצבעותיה
החליפו ציפורנים חדות
וטפריה הארוכים קרעו
את לבבו הקטן
ופצעו את בשרו הוורד.

וזיכרון אחרון נשאר לו
מהאחת אותה אהב
זיכרון כואב מידי
כי באוזניו הוא עדיין שומע
את כף ידה
החובטת במחבת

 

[הודיה בן חיים]

אבל אימא רק בחנה
את גודלו וגובהו
מדדה ושקלה
את האפרוח הזהוב
אבל הקטן רק רצה לחוות
את חמימות ורכות ידיה

אבל במקום חום נעים פגש
את ידה הקרות
ואת רכות אצבעותיה החליפו
ציפורנים חדות
שקרעו את לבבו הקטן
וזיכרונו האחרון מהאחת אותה אהב
היה כף ידה שחוותה על המחבת

(

קטע חמודדד.
אהבתי.

 

[משולש ברמודה]

קטע חמודדד.
אהבתי.

תודה.
הספקתי לערוך אותו פעמיים כי לא אהבתי

 

[הודיה בן חיים]

תודה.
הספקתי לערוך אותו פעמיים כי לא אהבתי

וואו. זריזה!

 

[REBEKA997]

וואו!
לזה חיכיתי.

לא באופן רשמי אבל אם כבר אז שיהיה אם כל הכוונות...

אבל אימא רק בחנה
את גודלו וגובהו
מדדה ושקלה
את האפרוח הזהוב
אבל הקטן רק רצה לחוות
את חמימות ורכות ידיה

אבל במקום חום נעים
פגש את ידה הקרות
ואת רכות אצבעותיה
החליפו ציפורנים חדות
וטפריה הארוכים קרעו
את לבבו הקטן

וזיכרון אחרון נשאר לו
מהאחת אותה אהב
כף ידה החובטת במחבת

קרעת לי את הלב.
ולא באת לחבר
מי ינגב את הכאב
שליבי כל כך שובר

 

[הודיה בן חיים]

אגב, אהבתי מאוד שהסיפור כתוב במעין שיר.
זה מוסיף נופך ויופי

 

[משולש ברמודה]

קרעת לי את הלב.
ולא באת לחבר
מי ינגב את הכאב
שליבי כל כך שובר

סליחה באמת. אבל את התחלת...
אולי תכתבי קטע תנחומים לאימא האמתית של האפרוח?

 

[REBEKA997]

אל תבכי אמא
גם אם הלך לו הבן
גם אם לא מבין עוד
שהוא ביד הטורף
אל תבכי אמא
הוא ישוב לידייך
אל תבכי רק
הוא יחזור עוד אלייך

די. אין לי מילים.