שיר כשעכשיו לילה

[שיבת ציון]

בס"ד

פעם שקעה השמש,

אל תוך מחוזות מוארים באורה.

פעם זרחה מחדש,

תופסת מקום אד ורוח קרה



היום השמש בורחת, נעלמת

משאירה רק דמעות ותקווה שכוכה

הלילה נוכח, עמוק, ממשי,

ועיניים תועות ביגון, מבוכה.



היום יש קור, ורוח ושתיקה

שמופרת ביללת תנים ארוכה.

היום יש חושך ופחד, מועקה

והשמש עודה מעבר, מחכה.



ומדוע אז חזרת, שמש מאירה

והיום עוד יושבת שם, שותקת?

ומדוע פעם התחדשה השירה,

והיום רק דומעת, נשנקת?



ורק שקט עונה, וקור ורוח

מזכיר אותו לילה ארוך של זעם

ואומר- בלי מילים- כמו אז, גם היום

אחרי בוא הזריחה תגידו: לילה היה פעם...