אחד מהכותבים שהכי מעניקים לי השראה, הוא סופר שהוציא רק ספר סיפורת אחד. מדובר ברב ארז משה דורון, ובספרו הנפלא "לוחמי התמורות".אז בואו נשדרג את שאלת הפתיחה:
כמה מכם היו מוכנים להשקיע בבניית העלילה באותה רמת השקעה שתסריטאים משקיעים בכתיבת התסריט שלהם?
על הספר הזה הוא עבד במשך 11 שנה, שינה ודייק, עד שהגיע לתוצאה המודפסת.
וכשאני מתיישבת מול טיוטות הכתיבה שלי, אני רק מתפללת שאצליח באמת להתמיד, כי כך, בעיניי, נראית יצירת ספרות אמיתית.
כיום אני לא שם, ולו רק כי אני כותבת פחות מ11 שנים. אבל כן, אני יכולה לעבוד על קטע של 500 מילה במשך שבוע, ואם הוא חלק מסיפור ארוך - גם יותר.
כך שהתשובה שלי היא - חד משמעית כן. אני מוכנה להשקיע הרבה מאוד בבניית הסיפורים שלי.
נשמע שיישום רעיון כזה יכול רק לעשות טוב לעולם.הרעיון שלי היה ללמד חומרים בבניית עלילה בצורה מעשית מאוד ולפי הסדר שבו אמורים ליישם את זה תכלס. כך הסיפורים שלנו הולכים ונבנים תוך כדי התייעצות אחת עם השנייה, שיתוף וכו'
אגב, מה עם החצי הגברי של הפורום? גם הם מן הסתם זקוקים להכוונה, לא פחות מהנשים...
שום דבר לא מתאים לכולן, ולדעתי - זה יכול להתאים למספיק אנשים כדי שזה יהיה משתלם.אבל אני עדיין מתלבטת אם זה יתאים לכולן.