ספק ותשתית כל מה שאתם צריכים לדעת על החוק שמשחרר אתכם מהראוטר של ספקית האינטרנט

[אז נדברו]

כל מה שאתם צריכים לדעת על החוק שמשחרר אתכם מהראוטר של ספקית האינטרנט
החל מהחודש, גם לקוחות האינטרנט בסיבים יכולים להפסיק לשלם עשרות שקלים בחודש על ראוטר/נתב, ויכולים לחבר ציוד פרטי משלהם. אבל יש לא מעט דברים שאתם צריכים לשים לב אליהם
עידן בן טובים 13.7.24

תמונה: Pexels

עד לפני שנים ספורות, רק ברי מזל זכו בכך שאחת מחברות התקשורת יפרסו תשתית אינטרנט בסיבים אופטיים בביתם, אבל מאז שבזק נכנסה לשוק הסיבים אחרי שנים של המתנה על הגדר, התחרות נפתחה וכיום סביר להניח שכבר יש לכם תשתית סיבים באיזורכם. ביחד עם המעבר המיוחל לסיבים, יכול להיות שפספסתם את המחיר הנסתר של המעבר לתשתית החדשה: מחיר הציוד. לפתע, משתמשי הסיבים נאלצו שוב לחזור ולשלם מדי חודש לחברות התקשורת על ראטורים, והסכומים הללו מטפסים לעשרות שקלים בחודש, שהם מאות שקלים בכל שנה על ציוד שהוא לא בהכרח הכי טוב או הכי זול. עם זאת, החל מהחודש, אתם יכולים לרכוש גם ציוד תקשורת משלכם, ולהשתמש בו בכל אחת מחברות האינטרנט השונות. אבל בישראל כמו בישראל, הדברים לא בדיוק פשוטים כמו שהם נשמעים, אז בואו נעשה לכם סדר ברפורמה שנכנסה לתוקף.

איך זה קרה?​

כמו לא מעט רפורמות מבורכות בשוק התקשורת, מי שהחל את רפורמת הראוטרים הוא יועז הנדל, שר התקשורת לשעבר, שהיה לחולץ הפקקים של השוק בשתי הקדנציות הקצרות יחסית שלו. זמן קצר לאחר שהודיע שהוא לוקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים הודיע משרד התקשורת בראשותו על "שימוע לסיווג ציוד תקשורת ביתי ברשתות נייחות". תחת השם המרדים הזה, משרד התקשורת בעצם הודיע לכל חברות התקשורת בישראל במעין צעד Hail Mary אחרון שהוא מתכנן לאפשר לצרכנים לרכוש ציוד קצה משל עצמם, במקום לשלם מדי חודש עשרות שקלים על ראוטרים שנכפו עליהם. עברו מאז כמה שנים של פינג פונג בין משרד התקשורת לחברות התקשורת ועוד גורמים, וביוני האחרון נכנסה לתוקף ההחלטה הסופית, וכעת, אתם יכולים לרכוש ציוד משלכם, ולהחזיר לחברות האינטרנט את הראוטר שלהן.

אז מה ההחלטה הזאת בדיוק אומרת? בפועל, משרד התקשורת מצא כאן איזו נקודת אמצע בין הצרכים של הצרכנים לבין הצרכים של חברות התקשורת, והחל מהחודש, כל ספקיות התקשורת מחויבות על פי חוק לפרסם את רשימת הציוד שהן תומכות בו באתר האינטרנט שלהן, כדי שאתם תוכלו, אם תרצו, לרכוש אותו מהיכן שרק תרצו, ולהתחיל להשתמש בו כדי לקבל גישה לאינטרנט של הספקית שלכם.

מה היתרונות?​

יש לא מעט יתרונות למעבר לציוד משלכם. נתחיל בעלות. אם ספקית גובה מכם 20-30 שקלים לחודש (ולעיתים אף יותר) על שכירות של מודם-ראוטר, הרי שבשנה אתם משלמים כבר כמה מאות שקלים על התענוג, ותוך שנתיים עד שלוש שנים, תוציאו סכומים שלרוב גבוהים יותר מהעלות של רכישה בודדת של ראוטר, כך שאחרי תקופה מסויימת תתחילו לחסוך בהוצאות התקשורת שלכם. גם אם נשים בצד את הנושא הכלכלי, ישנם עוד יתרונות לשימוש בציוד משלכם: לחלק מהראוטרים הללו יש הרבה יותר אפשרויות להתאמת הרשת וגם לאיבחון שלה. אתם יכולים לשלוט בלא מעט הגדרות, להתקין VPN, להפנות פורטים בקלות, לקבל עידכונים תכופים יותר ועוד. אתם בשליטה מלאה, שזה יתרון ענק למי שיודע ורוצה להשתמש בזה, אבל זה גם חיסרון.

מה החסרונות?​

החיסרון העיקרי במעבר לציוד פרטי, הוא שמאותו הרגע, אם תהיה לכם תקלה כלשהי, סביר להניח שספקית התקשורת תנצל את ההזדמנות כדי להתנער מכם, למעט במקרים של תקלה איזורית שהיא תראה בתשתית שלה, ולא בכדי: ברגע שאתם עם ציוד משלכם, אין לספקית שלכם שליטה או נראות על הציוד שלכם. הספקיות משקיעות לא מעט משאבים בציוד שלהן ובמערכות שלהן כדי שהן בכל זאת יוכלו לספק לכם תמיכה כמה שיותר מדויקת, ולעיתים גם לפתור לכם בעיות מרחוק. אתם לא מצליחים פתאום לקבל קליטה בחדר שינה? החברה יכולה להתחבר לראוטר שלה, ולראות את עוצמת האותות, לוודא שאין התנגשות ולבצע כמה פעולות דיאגנוסטיקה שונות כדי לנסות לאתר את הבעיה.

עם הציוד שלכם, החברה הופכת להיות אחראית רק למה שקורה עד לנקודת החיבור הראשונה שלכם, ולרוב היא פשוט לא מסוגלת לראות מעבר לכך. אם אתם משום מה מסתמכים גם על "שירותי הסייבר" של ספקיות האינטרנט, גם על זה תצטרכו לוותר, כי בחלק מהמקרים, השירותים הללו מובנים בתוכנת הראוטר של הספקית. בנוסף, מיותר כמעט לציין שבמקרה של תקלת חומרה, אתם אלה שאחראיים לציוד שלכם. אין יותר החלפה של הנתב במקרה שאחת מיציאות ה-LAN תקולות, אין טכנאי שיגיע לבדוק שהנתב תקין. אתם רציתם להיות אדונים לעצמכם, ועכשיו תסתדרו. כאמור, המקרים היחידים שבהם החברה תפעיל טכנאי, היא במקרה של תקלה בסיב עצמו או בתשתית. כל השאר – עליכם.

חשוב גם לציין שמודל של השכרה הוא אולי מעט יותר יקר בהסתכלות צרכנית, אבל אם אתם רוכשים את הציוד שלכם, אתם עכשיו תקועים איתו. יצאה פתאום טכנולוגיה חדשה כמו Wi-Fi 7? תצטרכו לרכוש נתב חדש לחלוטין כדי ליהנות מהיתרונות. רוצים לבדוק האם יחידת Mesh תשפר את הקליטה בממ"ד? תצטרכו לרכוש יחידה שעובדת עם הראוטר שלכם במחיר מלא. לפעמים, יש יתרונות למודל השכרה של ציוד שמאפשר לכם לשדרג את הציוד ללא תוספת.

מה צריך לבדוק?​

החלטתם להתקדם לציוד משלכם? קודם כל חשוב לשים לב, שההחלטה לא אומרת שכל ראוטר או ברידג' נתמך ברגע זה, אלא שמדובר בציוד שהספקיות בדקו בעצמן ואישרו שהוא עובד כשורה ברשת שלהן, בין היתר, כיוון שכל חברה עובדת עם OLT (Optical Line Terminals) של חברות שונות בתקנים שונים, כך שהרשימות הללו לא ענפות כל כך. הרשימות הללו מופיעות בעיקר בתחתית האתרים של כל ספקית, אבל בואו נקל עליכם את החיים, ונרכז אותן: בזק (שזו בעצם גם יס), הוט, פרטנר, סלקום ורימון.

מ"הכנה לסיבים" ועד "גשר"​

אם עברתם על הרשימה, ודאי שמתם לב שהיא די מבלבלת, אז איך אומר גיא זוהר, נפרק ונרכיב. ישנן שתי עמודות חשובות ברשימות הללו שאתם צריכים לשים אליהן לב לפני שאתם בכלל מתחילים להשוות מחירים וחברות: סוג הציוד, והטכנולוגיה שלו. בטכנולוגיה, אתם בעיקר צריכים לדעת באיזו תשתית סיבים אתם נמצאים כרגע: GPON – הנפוצה ביותר בישראל שסביר להניח שאתם מחוברים אליה; או XGS-PON – התשתית החדשה ביותר שמסוגלת להגיע גם לקצבי הורדה והעלאה מהירים הרבה יותר. בחלק של סוג הציוד, אתם תראו בעיקר 3 סוגים שחוזרים על עצמם.

SFP ONT – יכול להיות שיש לכם נתב פרטי עם מודם או חייגן, אבל הוא לא מאפשר לכם להכניס אליו את הסיב האופטי שהספקית התקינה אצלכם בבית. בחלק מהנתבים הללו יש מה שאפשר לכנות "הכנה לסיבים", או בשם המקצועי, SFP Cage, שאליו אתם יכולים להכניס את המודול שהוא ה-SFP ONT, שיחבר בין הראוטר-מודם שלכם לסיב, ובכך לא תצטרכו להשתמש בראוטר-מודם של ספקית התקשורת שלכם. היתרון הוא שמדובר במודול קטן יחסית שלא צריך גם חיבור לחשמל.

כך נראה SFP. תמונה: fs.com

Bridge ONT – כשמו הוא, מגשר בין הסיב לראוטר שלכם. גם כאן אתם זקוקים לראוטר שגם מכיל חייגן, והמגשר הזה מתחבר בצד אחד לסיב, ובצד השני לחיבור ה-LAN בראוטר-מודם שלכם. זו אחת האפשרויות הפשוטות והזולות ביותר להתקנה שתתאים לרוב הראוטרים-מודמים הקיימים בשוק. ברידג' הוא מעט יותר יקר, ומצריך גם חיבור לחשמל.

וזה ברידג'. תמונה: D-Link

CPE GW ONT – דווקא השם המסובך והמפחיד ביותר, הוא האפשרות הפשוטה ביותר, שבסופו של יום, היא כנראה גם האפשרות האולי יקרה ביותר, אבל גם הטובה ביותר עבור רוב האנשים, כי בסופו של דבר זה ראוטר-מודם שהוא פיתרון כולל. המכשיר שאליו אתם מכניסים את הסיב האופטי שהותקן אצלכם, הוא יודע לתקשר אל מול הספקית שלכם, ו…זהו. אלה בעצם גם המכשירים שכל הספקיות מזדרזות להתקין אצלכם, ולגבות עליהם כמה עשרות שקלים בחודש.

באופן כללי, שימו לב שלא מעט מהמכשירים שמופיעים ברשימה הנכספת של הספקיות, הם מכשירים שלא בהכרח תמצאו בחנויות או אפילו בחיפוש בגוגל, פשוט כי חלקם הם המכשירים של הספקיות עצמן (חלק משמות גירסאות הקושחה אפילו מציינים את שם החברה).

אז מה עושים?​

נצא מנקודת הנחה שמצאתם ורכשתם את הציוד שאתם מעוניינים בו, וגם וידאתם שהוא מאושר על ידי הספקית שלכם. בשלב הזה, אתם קצת תלויים בספקית, כי אתם צריכים לוודא שהיא רושמת את הציוד שלכם כדי שיפעל אל מול הרשת, ובמקרה הזה, לא כל הספקיות נולדו שוות. אנחנו קיבלנו דיווחים מקוראים שפשוט התקשרו לתמיכה הטכנית של בזק, סיפקו את הקוד הסיריאלי של המכשיר אותו הם מחברים, ותוך דקות ספורות הרשת שלהם עבדה עם הציוד שלהם. לעומת זאת, קיבלו גם דיווחים מקוראים שניסו להפעיל את ציוד הקצה שלהם בפרטנר, והתבקשו לתאם ביקור טכנאי לצורך ההפעלה – כך שהחוויה שלכם עשויה להשתנות מספקית לספקית בהתאם ליכולות, לרצונות ולרמת השירות שלה. כמו כן, קחו בחשבון שאנחנו עדיין בימים הראשונים של הרפורמה, ונראה שלא כל נציגי השירות מתודרכים או מנוסים מספיק בתהליך, אז מומלץ להצטייד בלא מעט סבלנות.

מקור