בקשת תפילה כל הישועות לא לשכוח

מיכל רוזנוסר · 15/11/18

השבוע י"ב כסליו חל יום השנה של ה"בת עין" שמסוגל במיוחד לכל הישועות
סגולה גדולה לערוך סעודה בערב קודם
זכותו תגן עלינו

מסטיקגם · 15/11/18

נכתב ע"י מיכל רוזנוסר:
השבוע י"ב כסליו חל יום השנה של ה"בת עין" שמסוגל במיוחד לכל הישועות
סגולה גדולה לערוך סעודה בערב קודם
זכותו תגן עלינו

1. הערב, אור לי"ב כסלו, חל יום ההילולא של בעל ה'בת עין', הרב אברהם דב בן רבי דוד מאווריטש זי"ע. ה'בת עין', הטמון בבית החיים העתיק בצפת, נקרא על שם הספר שחיבר. מדובר באחד מספרי היסוד בתורת החסידות, והוא מלא עצות והדרכות מלהיבות בעבודת ה' לצד פירושים וחידושים מופלאים.

2. סגולה נפלאה היא לערוך סעודה לרגל יום פטירתו של הצדיק. מובא כי העורך סעודה בתאריך זה זוכה לישועות גלויות ובפרט בזיווגים ובזרע של קיימא. (בהזדמנות זו נזכיר שה'בת עין' עצמו היה חשוך ילדים). הרב אלימלך בידרמן מבאר כי מלבד הסעודה שיש לערוך לעילוי נשמתו של הצדיק, יש להדליק נר לעילוי נשמתו וללמוד את דברי תורתו. "משמעות המילה 'הילולא'", מבאר הרב בידרמן במתק שפתיו, "היא שמחת נישואין, וכשם שבנישואין המנהג הוא להעניק מתנות, אף ביום זה מעניק הקדוש ברוך הוא 'מתנה' ל'חתן', הוא הצדיק, והיא קבלת תפילותיו על היהודים הסובלים בעולם הזה. משום כך ראוי להתקרב אל הצדיק אם על ידי סעודה, אם ב'לחיים', אם בהשתטחות על הציון, ובעיקר ללמוד מדרכיו – לילך בהם ולעבוד את האלוקים".

3. בספרו 'בת עין', מרבה הרב לדבר אודות ההכנעה וההתרחקות מכל שמץ של גאווה וגסות רוח. מסופר עליו שכאשר נפרד מבני קהילתו באירופה טרם עלותו על הספינה שהובילה אותו לארץ ישראל, התקשו בני הקהילה להיפרד. השיב להם בעל ה'בת עין': "חז"ל אמרו על הפסוק: 'ולדבקה בו', וכי אפשר לו לאדם להידבק בשכינה? אלא הידבק במידותיו מה הוא רחום וחנון וגומל חסדים, אף אתה רחום וחנון וגומל חסדים", ומכאן – שעל ידי שדבקים במידותיו של אדם נחשבים כדבוקים בו עצמו – אף אתם דבקו עצמכם במידותיי אשר הורגלתי בהם מנעוריי עד היום הזה, ותהיו כדבוקים בי ממש. המידות שהורגלתי להיזהר מנעורי הם – לשון הרע, שקר וגסות הרוח".

7foHhO1HOC9lcx7Z-jV8tb8kAKCYATlLyCc4ZFO731v3yTVy5kUOBvDaDTn_h-804gFbrcylv8PoAgbvdroPkihuasDP2ydmqjw=s0-d-e1-ft

4. בעל ה"בת עין" הרבה לומר כי על ידי ההכנעה זוכים להנהגה ניסית מן השמים. ידוע מעשה הנס ברעידת האדמה בצפת, בשנת תקצ"ז, כאשר המונים נקברו תחת המפולות, ורק עשירית מתושבי העיר נותרו בחיים. בעת שאירע הרעש, עמדו בבית מדרשו של בעל ה'בת עין' באמצע תפילת מנחה. מיד ציווה הרב שכל הנמצאים בבית המדרש יתאספו ויעמדו סביבו, כאשר הוא עצמו נשכב על הארץ בפישוט ידיים ורגליים לפעול את אשר פעל, ואכן, כמחצית מבית המדרש התמוטט ונפל הגג שמעליו, ואילו המחצית השנייה, ששם עמדו המתפללים תחת צלו של ה'בת עין' נשאר על תילו. המבקר בבית מדרשו של ה'בת עין' בצפת יכול לראות פלא זה.

5. לאחר מעשה הנס, הסביר ה'בת עין' טעם השתטחותו על פני הארץ, כי ראה שאירע הדבר שלא בדרך הטבע – כי לא נפלו האבנים לארץ כדרכם , אלא נזרקו מדרום לצפון ומצפון לדרום, והבין שיד הס "מ בדבר – להחריב את עיה"ק צפת, ובאופן כזה אין עצה מלבד ה'התבטלות', ולכן השתטח על הארץ ב'התבטלות גמורה', כדרך שנהג רבי אחא בר יעקב כשנלחם עם הס "מ, כשנתגלה לו בדמות נחש בעל שבעה ראשים, וערף את ז' ראשיו על ידי כריעות והשתטחויות. (כמבואר במסכת קידושין כט).

6. בהתקפת הדרוזים על תושבי צפת בשנת ה'תקצ"ח חטפו אותו ואיימו לרצוח אותו אם לא ייתן להם כופר נפש, לאחר שביקש מים לשתייה וברך "שהכל נהיה בדברו..." חלף במקום אדם בלתי מוכר וצעק על החוטפים כי אם יגעו לרעה ביהודי נכבד זה מרה תהיה אחריתם, לשמע דבריו נפל עליהם פחד גדול ושיחררו אותו.

7. כאשר פרצה בצפת מגיפה בשנת ה'תר"א, הודיע ה'בת עין' לתושבים המבוהלים כי לאחר פטירתו המגיפה תיפסק, ואכן כך היה. רבי אברהם דב השיב את נשמתו ליוצרה והוא היה קרבנה האחרון של המגיפה, שנעצרה מיידית. זכותו תגן עלינו.