כלל גורף, לא ייתכן דגש אחרי מלאופים

[תג]

באחד הפרוייקטים שעבדתי עליו, שיצא לאור כבר מלפני הרבה שנים והרבה מהדורות, קיבלתי הוראה לחפש כל מקום שיש מלאופים (וּ, להבדיל משורוק ֻ) ואחריו אות מודגש [כמובן חוץ בּכּפּתּ וחוץ וּוּ שהראשון דגוש והשני מלאופים].

האם הכלל נכון?
בעיקר זה לא מסתדר לי הכלל בארמית, למשל וכולהו, נראה לי שמנקדים את זה וְכוּלְּהוּ.

 

[אברהם]

בלשון הקודש דגש חזק לא יבוא אחרי תנועה גדולה ולכן לא יבוא אחרי שורוק (מלאפום) וכן יבוא אחרי קובוץ (מה שאתה מכנה שורוק)
זו גם הסיבה לתשובה שלי לגבי "עיוות"

לגבי כללי הניקוד בארמית - אינני מספיק בקיא בהם, אך ידוע שהם אינם זהים בכל לכללי הניקוד בלשון הקודש, ובארמית כן מופיע דגש אחרי תנועה גדולה כמו בדוגמא שציינת

 

[אושר]

יש לכלל זה יוצאים מהכלל: למה, שמה, הֵמה, הֵנה, מעוזי (3 פעמים במקרא - בש"ב ובתהלים) ויש עוד, כרגע אינם נשלפים מזכרוני.

 

[אברהם]

יש לכלל זה יוצאים מהכלל: למה, שמה, הֵמה, הֵנה, מעוזי (3 פעמים במקרא - בש"ב ובתהלים) ויש עוד, כרגע אינם נשלפים מזכרוני.

ברור שלכלל זה, כמו לכל כלל - יש יוצאים מן הכלל

אפילו לכלל שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל יש יוצאים מן הכלל....

 

[אברהם]

אגב, האם ידוע לך על יוצאים מן הכלל גם אחרי שורוק?

 

[אושר]

ציינתי - "מָעוּזִּי", ויש עוד אלא שאין הם עולים בזכרוני כרגע.

 

[געוואלדיג]

הוכה כעשב

 

[אברהם]

הוכה כעשב

צורת המילה הוכה היא בד"כ הֻכָּה ושם הדגש קל.

אולי יותר מדוייק לומר שהמילה הוכה בתהלים היא יתיר ו' מאשר לומר שהכ' דגושה בדגש חזק, לא?

 

[אושר]

הגיוני. הוא הדבר ב"מעוזי".

 

[אברהם]

הגיוני. הוא הדבר ב"מעוזי".

איך יכול להיות שהוא הדין במעוזי, הרי דגש קל זה רק באותיות בגד כפת, והאות ז' איננה מהם

(או שגם לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל? )

 

[געוואלדיג]

צורת המילה הוכה היא בד"כ הֻכָּה ושם הדגש קל.

אולי יותר מדוייק לומר שהמילה הוכה בתהלים היא יתיר ו' מאשר לומר שהכ' דגושה בדגש חזק, לא?

ודאי שאינו דגש קל, וההסבר שלו תלוי בענין מדובר באשכול סמוך, הבנין הוא הפעל, ואם השרש שלו נכה, הרי שהו' הוא תמורת הנו"ן במקום הֻנְכָּה. וכן אם נאֹמר משרש הכה, אזי הוא גם כן הוא תמורת הה"א, במקום הֻהְכָּה. ויש דיבור אצל המדקדקים על זה, ואיני זוכר כעת ציון מקום.

 

[געוואלדיג]

בעיקר זה לא מסתדר לי הכלל בארמית, למשל וכולהו, נראה לי שמנקדים את זה וְכוּלְּהוּ.

גם בארמית מן הדין להשמיט את הו', אלא שכתבו את התלמודים מבלי ניקוד, על כן הכניסו אימות קריאה של ווי'ן ויודי'ן. ומכיון שבדרך כלל נזהרים שלא להשמיט שום אות מהתלמודים, על כן גם המהדורות דהיום המנקדים, אינם משמיטים את הווי'ן והיוד'ין הבאים במקום שורק וחירק.

 

[אושר]

איך יכול להיות שהוא הדין במעוזי, הרי דגש קל זה רק באותיות בגד כפת, והאות ז' איננה מהם

(או שגם לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל? )

לא חשבתי שאתה מתכוון לכך שהדגש ב"הוכה" הוא קל, חשבתי שלא התנסחת במדויק ושכוונתך כי יותר נכון לומר שיש ו' יתירה מאשר שהצורה מלאה-דגושה מלכתחילה, כי גם "הכה" וגם "מעזי" מופיעןת במקרא גם כשהן חסרות וזו צורתן המקורית.

 

[אברהם]

לא חשבתי שאתה מתכוון לכך שהדגש ב"הוכה" הוא קל, חשבתי שלא התנסחת במדויק ושכוונתך כי יותר נכון לומר שיש ו' יתירה מאשר שהצורה מלאה-דגושה מלכתחילה, כי גם "הכה" וגם "מעזי" מופיעים במקרא גם כשהן חסרות וזו צורתן המקורית.

התכוונתי לשתיהם... ומסתבר שבהנחה הראשונה טעיתי כפי שהעיר געוואלדיג

 

[אברהם]

כללי ניקוד ודקדוק בארמית, הועבר לכאן

 

[אושר]

אמנם יש הוראה שלא להקפיץ אשכולות ישנים, אבל קשה לי שלא להביא כאן מה שראיתי אתמול בפרשה ב"אבן עזרא" על "תְּלוּנֹּת" (שמות טז, יב) - "ומלת 'תלונת' - זרה דגשות הנו"ן", והמפרש את אבן עזרא ("אבי עזר" מהרה"ג שלמה הכהן ז"ל מליסא): "כי ידוע דנח (אות נחה מאותיות אהו"י) עם הדגש לא יבואו יחדיו. והראוי בפלס 'תבונת', 'תשובת' (כלומר:'תלונת' צ"ל בגזרת ע"י/ע"ו כמו 'תבונת' מ'בין ' ו'תשובת' מ'שוב', כלומר: בלי דגש בלה"פ). וכן זרים דוגמתה 'ויהיו שניהם ערומים' (בראשית ב כה), 'ובגדי ערומים תפשיט' (איוב כב ו), 'לנער היולד' (שופטים יג ח). ועל כולם סודות נעלמים מבעלי הדקדוק". מה שלא ברור לי בדבריו הוא, האם יש בהם סודות שבעלי הדקדוק אינם יודעים (נעלמים מבעלי הדקדוק) או שהסודות הנעלמים הם אצל המדקדקים, שהם נתונים מבעלי הדקדוק...
(לא ברור לי למה גודל האותיות 'קפץ' באמצע ההודעה - אצלי זה נראה אחיד)

 

[תג]

אגב, איפה יש הוראה לא להקפיץ אשכולות ישנים? ומה רע בזה, אדרבה זה מעשיר ומחכים אם דיברו בעבר וכל אחד מוסיף באותו מקום.

 

[אושר]

אגב, איפה יש הוראה לא להקפיץ אשכולות ישנים? ומה רע בזה, אדרבה זה מעשיר ומחכים אם דיברו בעבר וכל אחד מוסיף באותו מקום.

ראיתי באחד האשכולות הנעוצים הוראה שלא להקפיץ אשכול שעברו עליו 3 ימים.

 

[agav]

נדמה לי שהתכוונו מלכתחילה לפורומים בנושאי עיצוב וצילום, שהענין בהם מוצה והרלוונטיות פגה. כאן - מה שייך תאריך תפוגה?

 

[agav]

לגבי הנושא של לא יופיע דגש חזק אחרי תנועה גדולה, לכל ענין ודבר יש אמנם הסבר על פי הסוד, והוא המהות הפנימית של חוקי הכתיב והדקדוק, אולם אין לי עסק בנסתרות, ול'לבושים' של הענין יש הסבר פונטי פשוט (כמובן, נאמר כי חוקי הטבע מסגלים צורה שמתאימה לעניינים הפנימיים, בדומה לבגד המקבל את צורת גוף הלובש וכו'):

תנועה גדולה מאריכה את ההברה - עניינה הגייה ארוכה וממושכת (בימי קדם היה ניכר השינוי בהגיה בין תנועות גדולות לקטנות) ואילו עיצור בסוף ההברה מקצר את הגייתה (נסו זאת בעצמכם... ותהנו) השילוב בין השנים אינו אפשרי. אם ההברה נסגרת על ידי עיצור - אורך התנועה הטבעי יהיה קצר.

הוא הדין אם מופיע דגש בתחילת ההברה הבאה - הדגש בעצם סוגר את ההברה שלפניו, שהרי עניינו כפילות: חלון = חלְלון (ש' חל''ל). הוא בא כתשלום על עיצור שנשמט. והוא הדין גם בדגש משקל - אע''פ שהשרש אינו מהכפולים, הדגש עניינו הכפלה של העיצור (רואים זאת בברור בתעתיקים ללטינית ויוונית, בכל מקום שבעברית הופיע דגש, המלה קבלה עיצור כפול שהראשון בהם חסר תנועה והם נהגים כאחת)
ומכיון שהדגש שבא לאחריה 'תורם' להברה שלפניו עיצור שוואי, ההברה הקודמת נסגרת - ועל כן אינה יכולה לקבל תנועה גדולה, שהרי אי אפשר להאריך בהגיית התנועה בהברה סגורה (כל ההבדל בין תנועה גדולה לקטנה הוא באורכה).

למעשה, גם העדר הטעם על ההברה מונע את האפשרות להאריך בה, וכן ההפך הוא הנכון: הטעמה על ההברה מאפשרת אריכות ההגיה. משום כך הברה שהיא גם סגורה וגם בלתי מוטעמת תנוקד באופן גורף בתנועה קטנה. (וגם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל... ר' מלעיליים)