הנושאים החמים
הנושאים החמים
שיחת הטלפון מרואה החשבון הגיעה, כמו תמיד, בהפתעה.
"אנחנו צריכים לשבת לקראת הגשת הדו"חות השנתיים", אמר הרו"ח קדורנית.
"כזה מהר דו"ח שנתי? הרגע היה הדו"ח הקודם".
"הזמן עובר מהר כשנהנים..."
"כן, אני מאד נהנה מניהול העסק".
"שמתי לב שאתה נהנה, השאלה היא אם אני כרואה החשבון שלך גם נהנה. אתה זוכר מה דיברנו שנה שעברה, לפני הגשת הדו"ח השנתי?"
"בערך"
"מה בערך? אלו היו דברים חשובים ביותר"
"אני זוכר, אבל מעדיף לשכוח... אמרת לי שהמאזן שלי מאד גרוע, שאני מנהל את העסק בחובבנות. שיש לי יותר מדי הוצאות ואין מספיק הכנסות".
"בדיוק ככה. ומה סיכמנו?"
"שאני אשתדל לתקן".
"נו, ומה עשית?"
"מאד הצטערתי והתחרטתי".
"נחמד מאד. אבל מה עשית בפועל?"
"קיבלתי על עצמי קבלה".
"קבלה?!?"
"כן, קיבלתי על עצמי בלי נדר שאני אשתדל בכל ערב לחסוך עשרה שקלים ולשים אותם בקופה ייעודית".
"עשרה שקלים? אתה עושה צחוק? נראה לך שככה פותרים בעיות פיננסיות?"
"אבל הנה, תראה את הקופה" הוא שלף את הקופה, והוציא ממנה קצת יותר מאלף שקלים חדשים.
הראש החשבוני של הרו"ח שם לב מיד לחוסר ההתאמה.
"אם כל יום שמת עשרה שקלים, היה צריך להיות פה בערך פי שלוש מזה".
"בהתחלה הקפדתי על הקבלה, אבל לאט לאט שכחתי מזה. בחודשים האחרונים בכלל לא הפרשתי את הכסף לחיסכון".
"תקשיב לי, ותקשיב לי טוב. המצב הפיננסי שלך בכי רע. אני לא יודע אם אתה שם לב לזה ביום יום, אבל כשבאים לערוך את המאזן השנתי מגלים שהמצב גרוע ביותר. ואתה מקבל לי 'קבלות' מינימליות ואפילו בהן לא עומד? העסק שלך לפני פשיטת רגל חביבי".
"אז מה הייתי אמור לעשות? אני לא יכול לשנות את כל ההתנהלות שלי ברגע אחד".
"זה נכון".
"אז מה? איזו קבלה אני צריך לקבל על עצמי השנה?"
רואה החשבון נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ. "עוד קבלה? מה קבלה עכשיו? הקבלה של שנה שעברה עזרה לך במשהו?"
"זה מראה על שינוי כיוון" אמר בקול קטן. "שאני רוצה להשתנות".
הרו"ח פרץ בצחוק גדול. "נו, ומה יצא מכל ה'שינוי כיוון'? משהו השתנה משנה שעברה?"
"לא ממש".
"מי שבאמת רוצה להשתנות צריך לקום ולעשות מעשים. לא 'להראות על שינוי כיוון'".
"אז מה לעשות?"
"אתה צריך תכנית. לא קבלה".
"תכנית?"
"בדיוק ככה. תראה את מר כהן, לקוח נוסף שלי. בשנה שעברה הגיע למסקנה שהעסק שלו לא מספיק רווחי. הוא ערך תכנית מפורטת. בחודש הראשון של השנה הוא עבר על כל הספקים שלו, ובדק ממי הוא יוכל לקבל מחירים יותר טובים. בחודש השני, הוא שיפר את יכולת המכירה שלו. בחודש השלישי הוא מיטב את הפרסום של העסק. בחודש הרביעי הוא בדק מלאים שתופסים מקום מיותר במחסנים, ומכר אותם במחירי מבצע. וכן הלאה וכן הלאה".
"נו, ועכשיו הוא יכול לנוח?"
"עוד לא. אבל הוא במצב הרבה יותר טוב מאשר לפני שנה. עכשיו אנחנו מכינים תכנית לשנה נוספת. שנה נוספת של עבודה. הרי העבודה אף פעם לא נגמרת. תמיד אפשר וצריך להשתפר עוד. אבל אחרת אי אפשר להמשיך. זה לא הולך ככה שרק בסוף השנה אתה נזכר בניהול העסק. רק אם אני אראה שיש לך תכנית ברורה לייעול, ואיתה אתה מגיע להגשת הדו"ח, אני אסכים לתת לך צ'אנס לעוד שנה".
"אבל זה נורא קשה. אני אצטרך להשקיע כל השנה".
"נו ברור. למה בדיוק חשבת שצריך להשקיע רק לפני הגשת הדו"ח השנתי?"
"ככה".
"ככה זה לא תשובה".
"אנחנו צריכים לשבת לקראת הגשת הדו"חות השנתיים", אמר הרו"ח קדורנית.
"כזה מהר דו"ח שנתי? הרגע היה הדו"ח הקודם".
"הזמן עובר מהר כשנהנים..."
"כן, אני מאד נהנה מניהול העסק".
"שמתי לב שאתה נהנה, השאלה היא אם אני כרואה החשבון שלך גם נהנה. אתה זוכר מה דיברנו שנה שעברה, לפני הגשת הדו"ח השנתי?"
"בערך"
"מה בערך? אלו היו דברים חשובים ביותר"
"אני זוכר, אבל מעדיף לשכוח... אמרת לי שהמאזן שלי מאד גרוע, שאני מנהל את העסק בחובבנות. שיש לי יותר מדי הוצאות ואין מספיק הכנסות".
"בדיוק ככה. ומה סיכמנו?"
"שאני אשתדל לתקן".
"נו, ומה עשית?"
"מאד הצטערתי והתחרטתי".
"נחמד מאד. אבל מה עשית בפועל?"
"קיבלתי על עצמי קבלה".
"קבלה?!?"
"כן, קיבלתי על עצמי בלי נדר שאני אשתדל בכל ערב לחסוך עשרה שקלים ולשים אותם בקופה ייעודית".
"עשרה שקלים? אתה עושה צחוק? נראה לך שככה פותרים בעיות פיננסיות?"
"אבל הנה, תראה את הקופה" הוא שלף את הקופה, והוציא ממנה קצת יותר מאלף שקלים חדשים.
הראש החשבוני של הרו"ח שם לב מיד לחוסר ההתאמה.
"אם כל יום שמת עשרה שקלים, היה צריך להיות פה בערך פי שלוש מזה".
"בהתחלה הקפדתי על הקבלה, אבל לאט לאט שכחתי מזה. בחודשים האחרונים בכלל לא הפרשתי את הכסף לחיסכון".
"תקשיב לי, ותקשיב לי טוב. המצב הפיננסי שלך בכי רע. אני לא יודע אם אתה שם לב לזה ביום יום, אבל כשבאים לערוך את המאזן השנתי מגלים שהמצב גרוע ביותר. ואתה מקבל לי 'קבלות' מינימליות ואפילו בהן לא עומד? העסק שלך לפני פשיטת רגל חביבי".
"אז מה הייתי אמור לעשות? אני לא יכול לשנות את כל ההתנהלות שלי ברגע אחד".
"זה נכון".
"אז מה? איזו קבלה אני צריך לקבל על עצמי השנה?"
רואה החשבון נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ. "עוד קבלה? מה קבלה עכשיו? הקבלה של שנה שעברה עזרה לך במשהו?"
"זה מראה על שינוי כיוון" אמר בקול קטן. "שאני רוצה להשתנות".
הרו"ח פרץ בצחוק גדול. "נו, ומה יצא מכל ה'שינוי כיוון'? משהו השתנה משנה שעברה?"
"לא ממש".
"מי שבאמת רוצה להשתנות צריך לקום ולעשות מעשים. לא 'להראות על שינוי כיוון'".
"אז מה לעשות?"
"אתה צריך תכנית. לא קבלה".
"תכנית?"
"בדיוק ככה. תראה את מר כהן, לקוח נוסף שלי. בשנה שעברה הגיע למסקנה שהעסק שלו לא מספיק רווחי. הוא ערך תכנית מפורטת. בחודש הראשון של השנה הוא עבר על כל הספקים שלו, ובדק ממי הוא יוכל לקבל מחירים יותר טובים. בחודש השני, הוא שיפר את יכולת המכירה שלו. בחודש השלישי הוא מיטב את הפרסום של העסק. בחודש הרביעי הוא בדק מלאים שתופסים מקום מיותר במחסנים, ומכר אותם במחירי מבצע. וכן הלאה וכן הלאה".
"נו, ועכשיו הוא יכול לנוח?"
"עוד לא. אבל הוא במצב הרבה יותר טוב מאשר לפני שנה. עכשיו אנחנו מכינים תכנית לשנה נוספת. שנה נוספת של עבודה. הרי העבודה אף פעם לא נגמרת. תמיד אפשר וצריך להשתפר עוד. אבל אחרת אי אפשר להמשיך. זה לא הולך ככה שרק בסוף השנה אתה נזכר בניהול העסק. רק אם אני אראה שיש לך תכנית ברורה לייעול, ואיתה אתה מגיע להגשת הדו"ח, אני אסכים לתת לך צ'אנס לעוד שנה".
"אבל זה נורא קשה. אני אצטרך להשקיע כל השנה".
"נו ברור. למה בדיוק חשבת שצריך להשקיע רק לפני הגשת הדו"ח השנתי?"
"ככה".
"ככה זה לא תשובה".
