(שוקי גלילי, ynet)
אחד הוויכוחים העתיקים ביותר בין משתמשי המחשב עוסק בשאלה אם עדיף לכבות את הקופסה בסיום העבודה או להניח למחשב לעבוד מסביב לשעון. בשנים האחרונות רווחת הדעה שמיותר לכבות את המחשב, אבל רבים עדיין חוששים לעשות זאת. ויש גם לא מעט נימוקים נגד. אז מה עושים - לכבות או לא לכבות? זו השאלה.
בניגוד למה שאפשר לחשוב, משתמש המחשב הישראלי - השמרן, החסכן, וזה שמתרגז מחשבון החשמל - דווקא נחשב לשיאן עולמי בשעות מחשב. זה לא סוד שהאינטרנט המהיר שינה לא רק את הרגלי הגלישה שלו, אלא גם את שעות הפעילות. יותר אנשים מאי פעם משאירים את המחשב פועל מסביב לשעון.
דווקא בבתי העסק, בניגוד מובהק למקובל בארה"ב ובאירופה, רוב המחשבים כבים בסוף יום העבודה. זאת, על אף שבארגונים הגדולים והממוחשבים יותר ניכרת מגמה של מעבר לפעילות רצופה של המחשבים (בדרך כלל מורים לעובדים לכבות בסיום היום רק את הצג, ולכבות את המחשב עצמו רק בסופי שבוע).
ומה הכי טוב בשבילכם?
קודם כל, שעות הלילה הן הזמן הנוח ביותר לתזמון פעולות תחזוקה - גיבוי, סריקת וירוסים, הורדת עדכונים וכו'. וכמובן שזה הרבה יותר מהנה להגיע למחשב בבוקר ולהתחיל להשתמש בו מיד, בלי להמתין לסיום ההפעלה מחדש. ומדוע באמת שהמחשב לא יהיה מוכן תמיד לעבודה, כמו כל מכשיר חשמלי אחר?
אבל הטיעונים החשובים יותר נגד כיבוי, קשורים פחות לענייני נוחות ויותר לבריאות המחשב. בדומה לרוב המכשירים החשמליים, תקלות המחשב החמורות באמת מתרחשות לא במהלך העבודה השוטפת אלא דווקא בזמן הכיבוי או ההדלקה. תחשבו על נורת חשמל - מתי הכי סביר שהיא תישרף, במהלך העבודה או כשמדליקים אותה?
עם מחשב זה אותו הדבר. רגע ההפעלה הוא הכי מועד לפורענות, כי הוא מתאפיין בשינויים הכי חדים במתח ובטמפרטורה. לכן, בדיוק כמו עם נורות חשמל, הדלקה וכיבוי תכופים מקצרים את חיי המחשב יותר מכל דבר אחר.
ומה לגבי אורך החיים הטבעי של רכיבי החומרה? נדגים עם הרכיב הכי רגיש והכי חשוב במחשב: הדיסק הקשיח. מכיוון שרוב הדיסקים הקשיחים של היום מגיעים עם נתון MTBF (קיצור של Mean time between failure - זמן הפעולה המובטח עד לתקלה הראשונה) של רבע עד חצי מיליון שעות, כלומר בין 30 ל-60 שנה, רוב הסיכויים שבהפעלה רצופה הדיסק שלכם יאריך חיים יותר מכם. אדרבא - דווקא אחרי שמפסיקים להשתמש בדיסק הוא נעשה רגיש יותר, ועלול להינזק בהפעלה חוזרת.
כמובן שחום וקור גורמים להתרחבות והתכווצות לא רק של איברי גוף, אלא גם של מעגלים חשמליים. חום מופרז עלול לגרום לרכיבים נזק, אבל קור עלול להיות מסוכן להם לא פחות, ושינויי טמפרטורה תכופים מדי הם הכי מסוכנים. דווקא בהפעלה רגילה רוב הרכיבים הכי פחות חשופים לשינויי טמפרטורה מזיקים - בתנאי שהמחשב מאוורר כראוי, ולא נמצא בסביבה קרה או חמה מדי.
בסך הכל, מחשב טוב לא צריך להיות שונה מכל מכשיר חשמלי אחר - כמו המקרר, הטלוויזיה או הממיר - שיכולים לפעול ללא הפסקה במשך ימים ואפילו שנים, בלי שייגרם להם נזק.
מצד שני, חשוב לציין כי ברוב המחשבים ויסות החום אינו מושלם, והרכיבים סובלים באופן רגיל מהתחממות יתר שגורמת נזק מצטבר לרכיבים. בישראל, הבעיה של חשיפת המחשב לקור מופרז היא נדירה יחסית. לעומתה, שינויי טמפרטורה חדים בסביבת המחשב הן תופעה נפוצה ברוב עונות השנה.
אם המחשב שלכם הוא מדגם יקר ואיכותי של יצרן ידוע, או שהקפדתם לבחור במארז ומערכת אוורור מקצועיים, אז יש סיכוי שטמפרטורות ההפעלה של המחשב ורכיביו השונים יציבות, ונמצאות בטווח הבריא. אם לא, אז הניחו שההפעלה הרצופה של המחשב מושכת אליו יותר אבק ולכלוך, ושהרכיבים חשופים להתחממות-יתר ושינויי טמפרטורה מזיקים.
נכון, בארגונים הגדולים בארה"ב המחשבים לא הולכים אף פעם לישון, אבל בדרך-כלל מדובר במחשבי מותג שמיוצרים בסטנדרטים גבוהים קצת יותר מהמחשב שקניתם בחנות השכונתית. אם ספק הכוח של המחשב שלכם יעלה מתישהו באש (לי, אגב, זה קרה פעם עם מחשב-מותג), אתם תעדיפו להיות קרובים אליו כשזה קורה כדי לכבות אותו מיד ולהציל מה שאפשר.
כך גם במקרה שבו יחדור למחשב שלכם האקר, אפשרות שסיכויי התממשותה עולים ככל שאתם מחוברים יותר זמן לרשת עם אותה כתובת IP.
אגב, עיינתם פעם בדף ההוראות של הממיר שלכם? זה שממליץ לא לכבות אותו לעולם? ובכן, מישהי שאני מכיר הוזעקה לאחרונה ארצה באמצע טיול בחו"ל, אחרי שהבית שלה (רובו לפחות) עלה באש. הסיבה לדעת חוקר השריפות: קצר בממיר או בטלוויזיה.
בסך הכל, אנחנו ממילא מכבים ומדליקים את המחשב, אם כי לעיתים הרבה פחות קרובות מבעבר, מסיבה פשוטה: הוא נתקע פחות. דווקא כשמפעילים את המחשב ברציפות בלי לכבות אותו, פעילותו וביצועיו נעשים פחות ופחות יציבים עד שהפעלה מחדש הופכת לבלתי נמענת. פתיחה וסגירה של יישומים וקבצים גורמת לפרגמנטציה של הזיכרון ול"דליפת זיכרון" (memory leakage), שהדרך הפשוטה לפתור אותן היא לכבות אותו, לפחות מדי פעם.
ואיך כל הסיפור הזה ישפיע על חשבון החשמל שלנו? בדרך-כלל זה לא ממש ישפיע. בהפעלה ממושכת, הצריכה האופיינית של מחשב וצג לא צריכה לעלות על 100-150 וואט. תעריף החשמל בישראל הוא כ-42 אגורות לקוט"ש (קילו-וואט/שעה), כלומר הפעלה רציפה של המחשב עולה לא יותר מ-6 או 7 אגורות לשעה, כ-1.5 ש"ח ליממה וכ-90 ש"ח נוספים לכל היותר לחשבון הדו-חודשי. אם אתם משתמשים בצג LCD המספר הזה עוד ירד קצת.
כמובן שאם אתם מאלה שנוהגים לסגור את האור כשהם יוצאים מהחדר, ויש לכם בבית שני מחשבים או יותר, אז אולי תרצו לנסות לחסוך גם כאן. התחילו בזה שתכבו את המסך (זה מצמצם את צריכת החשמל בקרוב לשליש). כדאי גם לנצל את אפשרויות ניהול ההספק של Windows (בחלון Power Options בלוח הבקרה).
כדאי לדעת שהמחשב שלכם לא ממש מוגן מפני ברקים או שינויים חדים במתח, גם כשהוא כבוי, ובכל מקרה אתם לא פטורים משימוש באל-פסק. אבל בערב של סערת ברקים, גם אם אתם רגילים להפעיל את המחשב שלכם ברציפות, כדאי בכל מקרה לנתק אותו לגמרי. כמו בתחומים אחרים, מניעה היא ההגנה הטובה ביותר.
אז מה החלטנו?
בימים הזכורים לטוב של Windows 3.x/9.x, המסכים הכחולים ממילא אילצו אותנו להפעיל מחדש את המחשב, לכבות ולהדליק, חצי תריסר פעמים ביום לפחות. נדמה לי שמה שאפשר ללמוד מזה הוא שכיבוי המחשב מדי פעם, למרות הכל, הוא לא הדבר הכי מזיק בעולם.
מכיוון שנוח יותר לא לכבות, ומכיוון שלפעמים בריא יותר כן לכבות, אפשר לבחור בפתרון ביניים - לא לכבות את המחשב בכל פעם שקמים ממנו, אבל גם לא להפעיל אותו ברציפות במשך שנים. אם אתם נוהגים לכבות את המחשב הביתי שלכם לפני שאתם הולכים לישון, וזה עוזר לכם לישון טוב יותר, אתם יכולים להמשיך בזה. אם מדי פעם אתם רוצים להרשות לו לסיים הורדת קובץ או פעולת תחזוקה כלשהי (דפרגמנטציה למשל) במהלך הלילה, ולא מתחוללת בחוץ סערת ברקים, אז אתם יכולים להיות רגועים.
אם התרגלתם להפעיל את המחשב ברציפות, זה לא נורא אם תמשיכו בזה - ובלבד שתקפידו לבדוק באופן שוטף את תקינותו, לאתחל אותו פעם ביומיים-שלושה, ולנקות את פנים המארז מאבק מדי פעם (תוכלו לקנות מרסס אוויר-דחוס שמתאים למשימה, בכל חנות אביזרים). כדאי גם להתקין תוכנה כמו SpeedFan, שתמדוד את הטמפרטורות ותדע להגיב לשינוי בזמן-אמת, להתריע ואפילו לשנות את פעילות המחשב (מתחים, מהירות שעון וכו') כדי למנוע נזק לחומרה. בסופו של דבר, מחשב זה לא נורת חשמל.
בהצלחה.