הנושאים החמים
הנושאים החמים
המצב האידיאלי של העולם:
כל אדם מבין שהוא בפני עצמו ואין שני לו.
שיש לו כוחות מאוד גדולים לשנות ולקדם את העולם
השינוי מתחיל בעצמו וממשיך הלאה.
כל אדם מחובר לעצמו,
אוהב את עצמו,
מעריץ את עצמו.
הוא במרכז מול עצמו.
עד שהוא מתחיל לטפס גבוה ונתקל באנשים שגם מטפסים גבוה.
וגם אז הוא אמנם נשאר אדם מול עצמו.
אך מול העולם והאנשים סביבו הוא מבין שכולם 'אחד'. כל אחד תורם מיכולתו לאחדות מתוך הקשבה לעצמו ולסביבה.
כי זו הדרך האידיאלית לגדול באמת.
*
בתחילת השבוע התקשר איש יחסי הציבור של הספר 'סדר הפוך' להודות לי הפוסט שכותרתו 'יח"ץ' בפרוג.
האמת שאחרי כל כך הרבה מקרים בהם ביקשתי עזרה מאנשים עם יכולת השפעה/מעמד שיעזרו לי לקדם את הכתיבה והספרים שכתבתי - אני כבר לא מאמינה שאדם כלשהו יעזור לי.
אבל בגלל שהפצת הספר מבחינתי היא לא עזרה פרטית לי אלא יש בה משהו ציבורי - יש לי יותר יכולת להתגבר על ה'אני'.
ובגלל שהוא הודה לי על הפוסט מצאתי הזדמנות לומר תודה גם כן, ולספר לו שכבר תקופה ארוכה אני מחפשת דרך להדהד את המסרים שבספר 'הצעה לסדר' (ולפני זה נאבקתי וחיפשתי דרכים להשפיע על העולם. את זה לא אמרתי לו אלא אומרת לכם) וכמעט אף אחד פשוט לא ראה אותי ולא את הספר.
כשאמרתי את המילים האלו ידעתי שיש בהן סיכון מסוים.
כי הוא יכול היה לשמוע זאת וכמו כל בן אנוש לחשוב; אוקי אף אחד לא רצה לראות אותה? כנראה יש כאן סיבה. למה שארצה לעזור לה.
אבל לא אכפת לי שיחשבו עלי מה שרוצים, כי אני לא מחפשת פרסום או להגיע לקדמת הבמה. כי האמת היא ש'במה' זה שקר ואין כזה דבר.
ותכל'ס לאמת שהבאתי בספרי יכולות להיות (ויש כבר כעת) דרכים רבות להתבטא ולאו דווקא דרך הספרים שלי.
ובגלל שאני ממש מחוברת למקום שלי, בו אני חשה בשוליים, המשכתי וסיפרתי לו עד כמה אני באה מהשוליים אפילו של הציבור שלי.
ועד כמה, כשכבר הגעתי למצב בו אני רוצה להשפיע, הרגשתי שאני בלתי נראית.
'את לא בדיוק מהשוליים איך שהתרשמתי'. אמר.
'הייתי בשוליים די קיצוניים כי חשבתי שהאמת שם וגם ההתמודדות הנפשית שלי מטבעה לקחת אותי לשוליים. אבל הבנתי שכל דבר צריך איזון, וזו הדרך הנכונה'. השבתי. הוספתי ואמרתי עד כמה חסרים בציבור החרדי יח"צנים (והצעתי לו לפתוח קורס ללימוד יח"צנות לציבור שלנו... פחות מתאים לו, חבל. אולי פרוג יחליטו לפתוח כזה קורס?)
*
הקטע שהבאתי בתחילת הפוסט בא להביא אמת מאוד גדולה: כל אדם מול עצמו.
צריך להשקיע בעצמו.
להיות מחובר לעצמו.
לאהוב ולהעריץ את עצמו בלבד.
ו.. לקדם את עצמו
כמו שהזמר יאיר אליצור כתב "ובאמת אני רק נשמה וחוץ ממני וממך אין עולם".
עד -
עד שאנחנו מגיעים החוצה.
החוצה זה אומר - למקום של השפעה.
אז אנחנו כביכול אמורים להבין שכולנו 'אחד': אין אדם שהוא יותר מהזולת. אין מישהו עדיף על פני רעהו, ואם יש אז זה משהו חיצוני שאמור לגרום לו להשתמש בכח שלו להיטיב לעולם סביבו.
כולם בשביל אחד אחד בשביל כולם. זו לא סיסמה זו הדרך היחידה לגרום לעולם להתקדם למקום טוב יותר.
ומכיוון שכך אין משמעות אמיתית למושג - 'אנשים מפורסמים' - זה לא בריא להם כאנשים ולא בריא לנו כציבור.
ככל שנתפקח יותר מהר מהמקום הזה בו כל אחד מטפח את האגו של עצמו בתור מישהו שיש לו קהל - וככל שנתפקח מהמקום הזה בו אנחנו קהל שצריכים רק לקבל ולא לתת כי זה כביכול דרך העולם - נוכל להגיע למקום בו העולם פורח ונעשה גירסה טובה יותר.
חשוב לי לציין שהמקום הזה אליו הגעתי - בו הייתי צריכה לחפש מישהו שיראה את הכתיבה שלי ויקדם אותה - הוא מקום לא נכון ולא בריא.
כי אם יש לי או לכל אדם אחר כשרון או רצון הוא לא צריך להיאבק שהקול שלו/האג'נדה שלו ישמעו.
בגלל שזה 'לא בשמים'!
זה לא אמור להיות רחוק ובלתי מושג!
בעולם נורמלי אנשים לא צריכים לחוש שאין במה שתקשיב למסרים שלהם.
כל אדם ראוי לפרסומת בסיסית, הוגנת, עבור עצמו והשליחות שלו בעולם ועבור הציבור שצריך לקבל מידע מגוון.
*
הגעתי למסקנה בחשיבות הקמת מיזם חדש, שתפקידו לענות לצורך של הציבור ושל אנשים מתוכו שיש להם דבר מה להעביר הלאה (זה יכול להיות מוצר, עסק שירות, וכד')
ובגלל שאיני יודעת אילו אנשים קוראים את המאמרים שלי בפרוג ואני לא מכוונת לקהל מסוים אלא יותר באופן כללי - אני רוצה לציין שהמיזם צריך כל אחד ואחת מכם.
ולא רק זה.
בלעדי העזרה של הציבור המיזם לא יתקדם.
הוא אמור להיות נטו עבור כל אחד ואחת ולא עבורי.
אני רק מדבררת אותו כי אני זו שנתקלתי בצורך הציבורי הזה והחלטתי שצריך שינוי אך כל אחד יכול לנהל אותו, בשמחה.
אם יש כאן מישהו שיש לו כושר ניהול אשמח להעביר את המושכות.
מדובר בהתנדבות.
בנוסף צריך מתנדבים נוספים שיפעילו את הצד המעשי.(רשימת תפוצה ברב מסר ועוד...)
פרטים על המיזם - בפוסט הבא. (כנראה שבוע הבא)
האמת שעדיין אין אף אחד שיהדהד את המסרים ב'הצעה לסדר' אבל כעת לדעתי המסרים קצת פחות רלוונטיים בעקבות המציאות שהשתנתה...
נראה שהמציאות לימדה את כולם את המסרים...
וזה מפתיע.
כל אדם מבין שהוא בפני עצמו ואין שני לו.
שיש לו כוחות מאוד גדולים לשנות ולקדם את העולם
השינוי מתחיל בעצמו וממשיך הלאה.
כל אדם מחובר לעצמו,
אוהב את עצמו,
מעריץ את עצמו.
הוא במרכז מול עצמו.
עד שהוא מתחיל לטפס גבוה ונתקל באנשים שגם מטפסים גבוה.
וגם אז הוא אמנם נשאר אדם מול עצמו.
אך מול העולם והאנשים סביבו הוא מבין שכולם 'אחד'. כל אחד תורם מיכולתו לאחדות מתוך הקשבה לעצמו ולסביבה.
כי זו הדרך האידיאלית לגדול באמת.
*
בתחילת השבוע התקשר איש יחסי הציבור של הספר 'סדר הפוך' להודות לי הפוסט שכותרתו 'יח"ץ' בפרוג.
האמת שאחרי כל כך הרבה מקרים בהם ביקשתי עזרה מאנשים עם יכולת השפעה/מעמד שיעזרו לי לקדם את הכתיבה והספרים שכתבתי - אני כבר לא מאמינה שאדם כלשהו יעזור לי.
אבל בגלל שהפצת הספר מבחינתי היא לא עזרה פרטית לי אלא יש בה משהו ציבורי - יש לי יותר יכולת להתגבר על ה'אני'.
ובגלל שהוא הודה לי על הפוסט מצאתי הזדמנות לומר תודה גם כן, ולספר לו שכבר תקופה ארוכה אני מחפשת דרך להדהד את המסרים שבספר 'הצעה לסדר' (ולפני זה נאבקתי וחיפשתי דרכים להשפיע על העולם. את זה לא אמרתי לו אלא אומרת לכם) וכמעט אף אחד פשוט לא ראה אותי ולא את הספר.
כשאמרתי את המילים האלו ידעתי שיש בהן סיכון מסוים.
כי הוא יכול היה לשמוע זאת וכמו כל בן אנוש לחשוב; אוקי אף אחד לא רצה לראות אותה? כנראה יש כאן סיבה. למה שארצה לעזור לה.
אבל לא אכפת לי שיחשבו עלי מה שרוצים, כי אני לא מחפשת פרסום או להגיע לקדמת הבמה. כי האמת היא ש'במה' זה שקר ואין כזה דבר.
ותכל'ס לאמת שהבאתי בספרי יכולות להיות (ויש כבר כעת) דרכים רבות להתבטא ולאו דווקא דרך הספרים שלי.
ובגלל שאני ממש מחוברת למקום שלי, בו אני חשה בשוליים, המשכתי וסיפרתי לו עד כמה אני באה מהשוליים אפילו של הציבור שלי.
ועד כמה, כשכבר הגעתי למצב בו אני רוצה להשפיע, הרגשתי שאני בלתי נראית.
'את לא בדיוק מהשוליים איך שהתרשמתי'. אמר.
'הייתי בשוליים די קיצוניים כי חשבתי שהאמת שם וגם ההתמודדות הנפשית שלי מטבעה לקחת אותי לשוליים. אבל הבנתי שכל דבר צריך איזון, וזו הדרך הנכונה'. השבתי. הוספתי ואמרתי עד כמה חסרים בציבור החרדי יח"צנים (והצעתי לו לפתוח קורס ללימוד יח"צנות לציבור שלנו... פחות מתאים לו, חבל. אולי פרוג יחליטו לפתוח כזה קורס?)
*
הקטע שהבאתי בתחילת הפוסט בא להביא אמת מאוד גדולה: כל אדם מול עצמו.
צריך להשקיע בעצמו.
להיות מחובר לעצמו.
לאהוב ולהעריץ את עצמו בלבד.
ו.. לקדם את עצמו
כמו שהזמר יאיר אליצור כתב "ובאמת אני רק נשמה וחוץ ממני וממך אין עולם".
עד -
עד שאנחנו מגיעים החוצה.
החוצה זה אומר - למקום של השפעה.
אז אנחנו כביכול אמורים להבין שכולנו 'אחד': אין אדם שהוא יותר מהזולת. אין מישהו עדיף על פני רעהו, ואם יש אז זה משהו חיצוני שאמור לגרום לו להשתמש בכח שלו להיטיב לעולם סביבו.
כולם בשביל אחד אחד בשביל כולם. זו לא סיסמה זו הדרך היחידה לגרום לעולם להתקדם למקום טוב יותר.
ומכיוון שכך אין משמעות אמיתית למושג - 'אנשים מפורסמים' - זה לא בריא להם כאנשים ולא בריא לנו כציבור.
ככל שנתפקח יותר מהר מהמקום הזה בו כל אחד מטפח את האגו של עצמו בתור מישהו שיש לו קהל - וככל שנתפקח מהמקום הזה בו אנחנו קהל שצריכים רק לקבל ולא לתת כי זה כביכול דרך העולם - נוכל להגיע למקום בו העולם פורח ונעשה גירסה טובה יותר.
חשוב לי לציין שהמקום הזה אליו הגעתי - בו הייתי צריכה לחפש מישהו שיראה את הכתיבה שלי ויקדם אותה - הוא מקום לא נכון ולא בריא.
כי אם יש לי או לכל אדם אחר כשרון או רצון הוא לא צריך להיאבק שהקול שלו/האג'נדה שלו ישמעו.
בגלל שזה 'לא בשמים'!
זה לא אמור להיות רחוק ובלתי מושג!
בעולם נורמלי אנשים לא צריכים לחוש שאין במה שתקשיב למסרים שלהם.
כל אדם ראוי לפרסומת בסיסית, הוגנת, עבור עצמו והשליחות שלו בעולם ועבור הציבור שצריך לקבל מידע מגוון.
*
הגעתי למסקנה בחשיבות הקמת מיזם חדש, שתפקידו לענות לצורך של הציבור ושל אנשים מתוכו שיש להם דבר מה להעביר הלאה (זה יכול להיות מוצר, עסק שירות, וכד')
ובגלל שאיני יודעת אילו אנשים קוראים את המאמרים שלי בפרוג ואני לא מכוונת לקהל מסוים אלא יותר באופן כללי - אני רוצה לציין שהמיזם צריך כל אחד ואחת מכם.
ולא רק זה.
בלעדי העזרה של הציבור המיזם לא יתקדם.
הוא אמור להיות נטו עבור כל אחד ואחת ולא עבורי.
אני רק מדבררת אותו כי אני זו שנתקלתי בצורך הציבורי הזה והחלטתי שצריך שינוי אך כל אחד יכול לנהל אותו, בשמחה.
אם יש כאן מישהו שיש לו כושר ניהול אשמח להעביר את המושכות.
מדובר בהתנדבות.
בנוסף צריך מתנדבים נוספים שיפעילו את הצד המעשי.(רשימת תפוצה ברב מסר ועוד...)
פרטים על המיזם - בפוסט הבא. (כנראה שבוע הבא)
האמת שעדיין אין אף אחד שיהדהד את המסרים ב'הצעה לסדר' אבל כעת לדעתי המסרים קצת פחות רלוונטיים בעקבות המציאות שהשתנתה...
נראה שהמציאות לימדה את כולם את המסרים...
וזה מפתיע.
