כדורגל - אפשר בלי?

[בתישראל]

תנסי אולי להציע לו שהוא יביא משחקים לכיתה, ואז החברים יתרכזו סביבו -
תבררי מה מקובל בחיידר שלו ובמה הוא כן יכול להצטיין, לדוגמא: גוגואים (אג'ואים), קלפים, חמש אבנים, צלחת מעופפת ואפילו כדורגל שהוא מביא והוא בוחר את מי לשתף וכו'

מנסיון עם בת בכיתה א' שבתחילת השנה בחרה להישאר בהפסקה קרוב למורה ולפטפט איתה במקום לשחק עם חברות, ואז קניתי לה חבל וגומי והיא נהיתה מלכת הכיתה

(עיצה זו כמובן לא במקום טיפול בבעיה מוטורית אם ישנה, אבל בינתיים כדי להנעים את זמנו עד שיתגבר על הקושי)

בהצלחה רבה!

 

[ariels]

זה מאוד מאוד קשור גם לקטע החברתי, של "מה כולם עושים".
כי בתלמוד תרה אחר שבו לא כ-ו-ל-ם בכדורגל הוא היה מרגיש יותר בנוח כנראה.

מניסיון - הבכור שלי היה בחיידר שממש בהפסקות היה כמעט לבד, ולא בגלל קשיים חברתיים כי תמיד מוקף חברים, אבל שנא את הבלגן שיש בחצר בהפסקות, ועד היום הוא לא אוהב במיוחד.
כשעבר לחיידר יותר "עדין" הוא מצא את מקומו. יש ספריה ובהפסקות הרבה קוראים, מביאים משחקי חברה, שח-מט, בקיצור -יש גם משחקי כדור וריצות, וגם פעילויות רגועות יותר... אם בא לו לשחק שבויים או אל-הדגל הוא מצטרף, ואם לא - אז לא. כדורגל הוא אף פעם לא שיחק.
(פעם קיבל ליום הולדת, וזה פשוט עמד לו בחדר עד שיצא האוויר...)

לגבי הנדנוד - מזכיר לי מאוד את הבן שלי.
לדעתי זה קשור לשיווי משקל לאו דווקא מוטוריקה גסה.
למשל - אם הוא מסתובב הרבה בקרוסלה או קופץ יותר מדי בטרמפולינות - הוא מקיא.
חוטף בחילות בנסיעות כשיש סיבובים.
לא אוהב אופניים.
הוא גם יותר הססן בכל מה שקשור לטיפוס וקפיצות וכד'.

 

[כלבבי]

לא היו שום בעיות בזחילה וכו'
הכל הוא עשה מוקדם.

שירה - אני גם חשבתי על צליאק , במיוחד שהוא גם לא עולה במשקל כמעט כלוווום ,
את צריכה לראות אותו , שלד .
אבל הרופאה עשתה בדיקת דם ואמרה שלא (זה באמת רק בדיקת דם או יש עוד משהו?)

תודה על כל העזרה , אף אחד כאן לא יודעת לאן להפנות אותי חוץ מריפוי בעיסוק
(לבן , חבל .. ספורט טיפולי אין באזור הקרוב אלי , בטח לא בטווח של שעה נסיעה..)

בדיקה ראשונית לצליאק היא אכן בדיקת דם פשוטה. אם יש ערכים מסוימים בקטגוריה מסוימת (לא זוכרת את השם והערכים הנדרשים) מבצעים בדיקות נוספות.

 

[שירה בירה]

שירה - אני גם חשבתי על צליאק , במיוחד שהוא גם לא עולה במשקל כמעט כלוווום ,
את צריכה לראות אותו , שלד .
אבל הרופאה עשתה בדיקת דם ואמרה שלא (זה באמת רק בדיקת דם או יש עוד משהו?)

לאחיינית שלי גילו את זה בבדיקות הומיאופתיה - וזה הוגדר כרגישות לגלוטן
אשמח לתת לך עוד מידע באישי

 

[נחמדת]

מומלץ לבקש מרופא ילדים הפניה לרופא התפתחותי (שהוא בודק באופן כללי את כל התחומים) ולא מיד מרפאה בעיסוק. הרופא התפתחותי אמור לאבחן לאן מומלץ לשלוח את הילד: לריפוי בעיסוק, לפיזוטרפיה וכו'). ברוב הקופות זמן ההמתנה מאד ארוך. אבל עדיף לבצע איבחון כזה. בינתיים אפשר לנסות דברים נוספים.

 

[OR_Design]

תודה לכולם על התשובות המחכימות
כמה מידע ועזרה
אין לי מילים!

אריאלס, אהבתי מאד את הרעיון של מה עושים בת"ת של הבן שלך ,
כיף לכל הילדים שלומדים שם!
לגבי השיווי משקל , דווקא באופניים הוא מעולה וקלט את זה לבד תוך כמה ימים , כבר לפני מעל שנה,
אבל באמת למשל לדלג הוא לא יודע , להסתובב בקרוסלה הוא לא מסוגל , ועוד כל מיני , אני זוכרת שהמרפאה בעיסוק הזכירה משהו על שיווי משקל , בכל מקרה מחר אני אמורה לשבת איתה , נראה מה היא תגיד, לפחות עכשיו אני קצת יותר חכמה בכל הענין הזה

תודה!!

 

[בראש מילה]

ממש מזכיר את הבן שלי... גם הוא עדין ולא מסתדר עם כדורגל ודומיו (אם כי הוא אוהב את זה), וגם הוא לא ידע להתנדנד.
לקחתי אותו לאבחון של ריפוי בעיסוק ולא הסכימו לתת לי, אמרו שאין צורך.
אני הרגשתי שכן. הוא פשוט גבולי כנראה, לא כ"כ טוב במוטוריקה גסה אבל לא עד כדי שזה ייחשב "בעיה".
ואז רופא אמר לי סתם ככה, שכדאי לתת לו לרכב על אופניים. עד אז הוא באמת לא רצה לרכב, פחד מהאופניים. אז קנינו לו אופניים עם גלגלי עזר (בגיל 6...) ולימדנו אותו לרכב, וראיתי שזה שיפר אצלו המון.
מוכשר מאד בספורט הוא כנראה לא יהיה, אז מה? אבל לפחות הוא כבר לא מתבייש שהוא היחיד שלא יודע להתנדנד, והוא יכול להשתתף בכל המשחקים בחיידר בלי להרגיש דפוק.
וכשהוא רוצה, הוא יכול גם לא להשתתף, ולקרוא ספר או לשחק עם חבר אחר, מתוך בחירה.

 

[מריומה~]

באמת המרפאה בעיסוק טענה שהוא צריך הרבה לעבוד מבחינת ספורט וכו' , אבל הבנתי ממנה שבגיל כזה הם לא מטפלים (או שהיא סתם התחמקה) ולכן סיימנו טיפול ממש קצר לפני כמה חודשים כשהיא בכלל לא התעסקה עם הענין הזה..
את יודעת באיזה גיל היא לקחה את הבן שלה? ואיזה פיזיותרפיה? אצל מי עושים את זה?

לא נשמע שבאמת היתה התחמקות, זה לא הענין.
זה באמת הגיל.
כדורגל בכללי זה צעיר יחסית לגיל 7.
מה שכן נשמע הוא חייב חיזוק מוטוריקה גסה וקורדינציה עין יד רגל.
זה התפתחות שיכולה לגרום לו קושי במהלך השנים באם לא יטופל.

עיסוק חברתי לא מחייב משהו קבוצתי מבחינתי ילד שקט שנהנה בעיסוק שקט עם חבר או שניים זה בסדר.
בעיקר שאת יודעת שטוב לו והוא רגוע.

 

[שרה רבקה]

לא קראתי את כל התגובות לעומק. אז אולי אני חוזרת. אבל חייבת להגיב לך מניסיון דומה.
לפי מה שאת כותבת, ריפוי בעיסוק לא הכי יקדם אותו בענין הזה.
את צריכה תחום שנקרא: ספורט טיפולי. יש באופן פרטי ויש דרך הקופות.
אני נתתי לבן שלי ספורט טיפולי. (גם, כל ההפסקות בכיתה, קורא ספרים ומכין אוניות ומטוסים מקיפולי נייר...)
ספורט טיפולי אפשר להתחיל באופן פרטני ואח"כ אפילו קבוצתי. הקבוצתי לדעתי נתן הרבה לילד - בקטע של התמודדות חברתית וביטחון עצמי, אני נתתי לו ספורט טיפולי בקבוצה במשך שנתיים.
אח"כ, המשכתי עם הידרותרפיה (גם דרך הקופה, גיל 9)
מאוד מאוד התקדם. זה לא מביא אותם לשורה הראשונה אבל מקדם אותם מאוד, וגם מאוד מגביר בטחון עצמי.

 

[מלפפון]

לא קראתי את כל האשכול.
יש לי רק 2 דברים לומר:
זה עתה שבתי מהגינה. ראיתי את הבת שלי וחברה שלה, ראו על החברה שהיא בתת כושר גופני. וזה מאד ציער אותי שלא שמים אצלנו דגש לכושר הגופני.
נכון שזה לא העיקר, ואנחנו לא עוסקים בפיתוח גופני, אבל מעבר לזה, יש לכושר ומוטוריקה גסה חשיבות גדולה מאד להתפתחות. ואני רואה את זה אצל הרבה ילדות. החברה ניסתה לעשות גלגול, אבל הגוף שלה לא נשמע לה...

ובקשר לחברה ולמשחק- גם אני הייתי ילדה שלא אהבתי לרוץ. ובתקופה מסוימת אהבו את המשחק 'אל הדגל', כולן היו רצות ואני לא אהבתי לשחק. לא הגעתי לפעילות ה'בתיה' בשבת, כי חלק נרחב מהזמן היו מבזבזים על המשחק הנ"ל. הייתי מעדיפה לקרוא ספרים בבית מאשר לרדת למגרש ולשחק את אותו משחק.
לעומת זאת הייתי חזקה בכדור.
מכיון שהייתי חברותית, הצלחתי פעמים רבות לנווט את המשחק ל'שבויים' במקום אל הדגל. למגינת ליבן של אלו שהיו חלשות מוטורית בידיים. עד היום אני טובה בקליעה וחלשה בריצה לאוטובוס..
זה הפריע לי חברתית במידת מה, אבל לא ברמה טראגית. כי הסתדרתי גם בלי זה.

לכן אני לא חושבת שיש טעם להכריח ילד לאהוב פעילות שאינו מחבב אלא לנווט אותו לפעילות שהוא אוהב וחזק בו. כן לתת לו הזדמנות לכושר גם אם זה לא בכדורגל דווקא, ולא לדאוג לבעיה חברתית משום כך. אלא אם כן זה ילד שקשה לו חברתית.
זה לא אומללות לשחק עם ילד בצד ולא אומר שאין לו כישורי חברה. בחורף העונה תעבור, או שעוד מעט תתחיל עונת הגוגואים/מדבקות/ והוא יכנס שוב בע"ה.

 

[3 פינות]

הוא נורמלי לחלוטין, בכיתה שלי לא כל הילדים אהבו כדורגל והם היו יושבים בכיתה ולא משחקים, אין מה לעשות לא כל הילדים אוהבים, תבדקו אם הוא מתחבר לכדורסל, לשחיה (ת'אמת אולי הוא קטן מידיי), לשחמט, לקלפים, ומתי שהוא אני מאמין שהוא ימצא חברים שאוהבים דברים אחרים.

 

[כוכב103]

שמעתי שקפיצה בטרמפולינה (עגולה כזאת) מאוד עוזרת
למוטוריקה גסה לכל הגוף
כולל שיויי משקל ועוד.
אולי שווה לך לנסות אפילו לשאול לך אחת כזאת הביתה וכל יום שיתאמן קצת.
בינתיים עד שתמצאי משהו מקצועי

 

[nechamizak]

לא קראתי את כל האשכול.
יש לי רק 2 דברים לומר:
זה עתה שבתי מהגינה. ראיתי את הבת שלי וחברה שלה, ראו על החברה שהיא בתת כושר גופני. וזה מאד ציער אותי שלא שמים אצלנו דגש לכושר הגופני.
נכון שזה לא העיקר, ואנחנו לא עוסקים בפיתוח גופני, אבל מעבר לזה, יש לכושר ומוטוריקה גסה חשיבות גדולה מאד להתפתחות. ואני רואה את זה אצל הרבה ילדות. החברה ניסתה לעשות גלגול, אבל הגוף שלה לא נשמע לה...

ובקשר לחברה ולמשחק- גם אני הייתי ילדה שלא אהבתי לרוץ. ובתקופה מסוימת אהבו את המשחק 'אל הדגל', כולן היו רצות ואני לא אהבתי לשחק. לא הגעתי לפעילות ה'בתיה' בשבת, כי חלק נרחב מהזמן היו מבזבזים על המשחק הנ"ל. הייתי מעדיפה לקרוא ספרים בבית מאשר לרדת למגרש ולשחק את אותו משחק.
לעומת זאת הייתי חזקה בכדור.
מכיון שהייתי חברותית, הצלחתי פעמים רבות לנווט את המשחק ל'שבויים' במקום אל הדגל. למגינת ליבן של אלו שהיו חלשות מוטורית בידיים. עד היום אני טובה בקליעה וחלשה בריצה לאוטובוס..
זה הפריע לי חברתית במידת מה, אבל לא ברמה טראגית. כי הסתדרתי גם בלי זה.

לכן אני לא חושבת שיש טעם להכריח ילד לאהוב פעילות שאינו מחבב אלא לנווט אותו לפעילות שהוא אוהב וחזק בו. כן לתת לו הזדמנות לכושר גם אם זה לא בכדורגל דווקא, ולא לדאוג לבעיה חברתית משום כך. אלא אם כן זה ילד שקשה לו חברתית.
זה לא אומללות לשחק עם ילד בצד ולא אומר שאין לו כישורי חברה. בחורף העונה תעבור, או שעוד מעט תתחיל עונת הגוגואים/מדבקות/ והוא יכנס שוב בע"ה.

ההתפתחות הקוגניטיבית אכן מושפעת מההתפתחות הסנסומוטורית כי, בעצם, המידע נקלט ע"י החושים ביניהם: מגע, תחושה עמוקה, תנועה ושיווי משקל. קיים קשר בין קשיים בחושים אלו לבין לקויות למידה (כמו קריאה, כתיבה, קשב וריכוז).

זה לא מדויק שזריקה בכדור יכולה להחליף ריצה. לפעילויות הללו יש מיומנויות משותפות, אבל גם שונות. כמו שהמליצו, פיזיותרפיסטית תוכל לאבחן אם יש קושי כלשהו, להפנות במידת הצורך לטיפולי פיזיו' או ספורט טיפולי, ולהדריך איזו פעילות ביתית מתאימה לקידום התחומים החלשים יותר.

 

[מזל בן הרוש]

שמעתי שקפיצה בטרמפולינה (עגולה כזאת) מאוד עוזרת
למוטוריקה גסה לכל הגוף
כולל שיויי משקל ועוד.
אולי שווה לך לנסות אפילו לשאול לך אחת כזאת הביתה וכל יום שיתאמן קצת.
בינתיים עד שתמצאי משהו מקצועי

אכן - זה מאד מומלץ למוטוריקה הגסה.
וגם הידרותרפיה כמו שאמרו פה.

 

[מלפפון]

ההתפתחות הקוגניטיבית אכן מושפעת מההתפתחות הסנסומוטורית כי, בעצם, המידע נקלט ע"י החושים ביניהם: מגע, תחושה עמוקה, תנועה ושיווי משקל. קיים קשר בין קשיים בחושים אלו לבין לקויות למידה (כמו קריאה, כתיבה, קשב וריכוז).

זה לא מדויק שזריקה בכדור יכולה להחליף ריצה. לפעילויות הללו יש מיומנויות משותפות, אבל גם שונות. כמו שהמליצו, פיזיותרפיסטית תוכל לאבחן אם יש קושי כלשהו, להפנות במידת הצורך לטיפולי פיזיו' או ספורט טיפולי, ולהדריך איזו פעילות ביתית מתאימה לקידום התחומים החלשים יותר.

צודקת לחלוטין.
אבל משום מה לא נשמע לי שיש פה בעיה שמצריכה אבחון.
יש הרבה ילדים מפותחים פיזית ואתלטיים שלא אוהבים כדור וזה בסדר.

 

[לבן]

צודקת לחלוטין.
אבל משום מה לא נשמע לי שיש פה בעיה שמצריכה אבחון.
יש הרבה ילדים מפותחים פיזית ואתלטיים שלא אוהבים כדור וזה בסדר.

מלפפון,
בתור אמא לילד שסובל מקשיים מוטורייים לי נשמע שיש כאן בעיה שצריכה אבחון. זה ברור.
השילוב של הקשיים שהיא מתארת- כדורגל נדנוד ועוד זו ממש בעיה קלאסית של שיווי משקל ו/או קורדינציה

 

[nechamizak]

צודקת לחלוטין.
אבל משום מה לא נשמע לי שיש פה בעיה שמצריכה אבחון.
יש הרבה ילדים מפותחים פיזית ואתלטיים שלא אוהבים כדור וזה בסדר.

לי אין מושג אם קיימת בעיה שמצריכה אבחון או לא. כאימא, אם יש לי ספקות באשר לבריאות ולהתפתחות של ילדיי אני מעדיפה להתייעץ עם מישהו מקצועי.

 

[אסתי H]

קוביה הונגרית, משחקי כדור אחרים, 5 אבנים