מסר אדיר שהולבש בכלי נדיר
המחשה מדהימה למסר חמקמק ועמוק.
ביקורת קטנה
הבית החזק ביותר לוקה בחסר בחלק החריזה
דווקא משום הרף הגבוה שקבע השיר
נדרשת חשיבה מחודשת בחריזת שׁוּמְטוּ, עם וֵטוֹ,
גם המילה בדידות חוזרת על עצמה אחרי "הותירוני בדד"
לכן
מציע למחוק לגמרי את השורה הזו
"וּבְדִידוּת, שֶׁהֵטִילָה כָּאן וֵטוֹ",
להחליף בשורה מוחצת אחרת שתתחרז עם שומטו
איזה יופי
נהניתי מהשימוש הכפול בלשון עתיד, בין תקווה למציאות כאשר זה עצמו נושא השיר
והבית השלישי יוצר תחושת אי שיווי משקל, אולי בהשפעת הגלים
שיר מקסים
והבית האחרון בכלל, אחרי השיפוץ
מציעה פה עוד שיפוץ קטון-
לי אישית מפריע החרוז של המילה "איתנים" אחרי "ביודעין" ו- "אבין".
(סתם יש לי ש/סריטה עם חרוזים, ואם כבר- על הקצב השירה המודרנית כבר ויתרה, מענין מתי יוותרו על דקדוקי חרוזים...)
תודה על המשוב וההערות.
כמה תיקוני חריזה ומשקל.
תהנו.
----
כְּשֶׁאֶחְתֹּר לַמֶּרְחָק, כְּשֶׁאֶחְתֹּר,
בְּלִי סִירָה וּמָשׁוֹט – הֵם בּוּתְּקוּ!
כְּשֶׁאֲנִי בֵּין גַּלִּים, בְּמָצוֹר,
קְרוּעַת עֳגָנִים – הֵם נֻתְּקוּ!
מֵזַח נָמוֹג אֵל הַשְּׁחֹר,
וּתְהוֹמוֹת כְחוֹמוֹת לִי נוֹצְקוּ.
---
כְּשֶׁתִּשְׁקֹט הַסְּעָרָה , כְּשֶׁתִּשְּׁקֹט,
וְנָהָר שֶׁל דֶּמַע יַצְחִיחַ.
עַל הַחוֹף אָז אַצְלִיחַ לִנְחוֹת
בְּצֵל עֵץ - שֶׁהֵחֵל לְהַצְמִיחַ.
אָז חַדְרֵי לְבָבִי - אוּלַמּוֹת
נוֹכֵחַ אֹפֶק קָרוֹב וּמַבְטִיחַ.
---
כְּשֶׁאֶרְצֶה לְהָבִין, כְּשֶׁאָבִין,
שֶׁכֵּלִים שֶׁטּוֹרְדּוּ וְשׁוּמְטוּ,
הוֹתִירוּנִי בַּדַּד בְּיוֹדְעִין.
תָּמוֹכוֹת שֶׁכֻּסּוּ, עֲזָרִים שֶׁהוּסְטוּ,
הָפַכוּנִי בְּכָךְ בֶּן חוֹרִין,
בִּי הִבְשִׁיל פְּרִי כֹּחוֹת שֶׁחָנְטוּ.