וואו. שמחה לשמוע!
תדעי- זה היה ניסיון דל לתמלל את מה שעלה שקראתי את התגובות שלך, ושל עוד כמה!!
חוץ מזה שככ ריגש אותי לראות!!!
מה שאת עושה זה.. מדהים.
והגישה שלך, והשליחות. והאמון, והאמונה במה שאת עושה.
כל מה שנתת להם בחיים לא יוכל להמחק. (אם הם ככ עמוק בלב שלך... עד כמה את נשארת אצלם!)
כל הרגל למידה שהצלחת להקנות להם, נתת להם כלים לחיים. כפשוטו.
כמו שילד צריך מבוגר אחד שיאמין וכו'- הוא צריך גם אחד כזה שיאהב אותו. ככה. לא רק עפ מבחן תוצאה.
וואו. יש לי ככ הרבה מה לומר לך עוד!! ולצטט כאן כמה משפטים מדהימים ולהגיב עליהם!!!
הלוואי שעוד ועוד אנשים מתחום ההוראה ילמדו ממך!!
לא רוצהלהציק יותר מדיי בפורום.
חבל שלא יכולה לשלוח לך באישי.
יש לך מושג בכלל מה הערך של מה שאת עושה?!
תדעי- זה היה ניסיון דל לתמלל את מה שעלה שקראתי את התגובות שלך, ושל עוד כמה!!
אני כמורה שמחזיקה בכתה כבר כמה שנים כל פעם את הילד ’ הכי מאתגר בעולם’,
כל שנה אני מגלה כמה קשה יותר קיים....
אבל תכלס, הם הכי מתוקים.... מה לעשות.... שמחים ויצירתים ברמות על!
יש המון טכניקות איך לעבוד איתם נכון ומקדם,
בגדול הגישה שעבדה לי מעולה אומרת שהרעיון הוא להתחבר למקום האנרגטי שלהם כצד חיובי,
לא לקושי בהתארגנות,
לא למעברים החדים,
רק לחלק הבריא של העשיה והאמביציה והרצון, יש להם רצון יותר מכולנו יחד (אלא אם כן כבר היה מי שדרס והרס...)
משם הרבה יותר קל להכניס אותם למציאות כיתתית.
אבל תשמעו, זה לא עובד אם את לא אוהבת את הילד ברמות ומוכנה לקבל אותו ולהחזיק אותו גם כשקשה וקשה מאוד.
כי יש להם זמנים קשים, ויותר מכל הם זקוקים למסר החזק של’לא מותרים עליך, אתה חלק מאיתנו’.
ותכלס ככה גם לנו יותר קל להתמודד, זה עובדה, בואו נעשה את זה הכי טוב...
ים הצלחה!!
אני בשיעורים, כאילו לקחתי לו את התנועתיות ואני כל כך משתמשת במלא דברים זמינים שהוא מרותק
קודם כל יש לי אמירה כזו עם הילדים שמאוד מרכזת את כולם,
אני מספרת להם שאין כפתור לאוזניים כדי שנדע אם מקשיבים לנו או לא,
אבל בעצם יש, הכפתור הוא העיניים, ילד שמסתכל עליי אני יודעת שהוא מקשיב.
כל פעם שאני מזכירה את זה כולן מרימים אליי את העיניים.
דבר נוסף אני לא מתחילה שיעור כשהכתה לא פייייייייקס
מאמינה מאוד בהרגלי סדר כמפתח ללמידה תקינה.
העזרים הזמינים שאני מדברת עליהם הם הידיים ופרצופים וחיקויים ודרמה,
הילדים מוכרחים להתרכז, אחד העונשים הכי קשים שאני שונאת לתת אבל גורם להם לפחד ממנו ולהתאפס לפני זה ש’אני לא אוכל להתייחס אליך כמה דקות או עד סוף השיעור’
אני כל כך מערבת אותם שהם בעצמם חלק מהלמידה.
אבל אני מזהירה, כזאת צורת הוראה היא מדהימה וכיפית אבל סוחטתתתתתתת.
מה יש עוד להוסיף על כזה דבר?!תזהרי,
סוף שנה הופך להיות פריד ממש קשה,
אני מחנכת כבר כמה שנים ועדיין מתגעגעת מאוד לתלמידות הראשונות.
היה כזה כיף!
גם הזמנים הקשים היו בסוף כמ כך מגדלים,
למדתי מהם כזה המון,
כשנותנים הכל אי אפשר לדעת לאן זה יגיע,
כמו שאומרים,
מורה לעולם לא יודע היכל נגמרת השפעתו,
וזה היופי וזו האחראיות!
חוץ מזה שככ ריגש אותי לראות!!!
מה שאת עושה זה.. מדהים.
והגישה שלך, והשליחות. והאמון, והאמונה במה שאת עושה.
כל מה שנתת להם בחיים לא יוכל להמחק. (אם הם ככ עמוק בלב שלך... עד כמה את נשארת אצלם!)
כל הרגל למידה שהצלחת להקנות להם, נתת להם כלים לחיים. כפשוטו.
כמו שילד צריך מבוגר אחד שיאמין וכו'- הוא צריך גם אחד כזה שיאהב אותו. ככה. לא רק עפ מבחן תוצאה.
וואו. יש לי ככ הרבה מה לומר לך עוד!! ולצטט כאן כמה משפטים מדהימים ולהגיב עליהם!!!
הלוואי שעוד ועוד אנשים מתחום ההוראה ילמדו ממך!!
לא רוצהלהציק יותר מדיי בפורום.
חבל שלא יכולה לשלוח לך באישי.
לך!!! על כל הנשמות בהן את כל כך משקיעה באהבה ומסירות מדהימים ולא מוותרת עליהם!!שד' ישלם לך.
יש לך מושג בכלל מה הערך של מה שאת עושה?!