הנושאים החמים
הנושאים החמים
שמעון המקורי
משתמש סופר מקצוען
בינתיים למי שממש לא נרדם...
קצת על לטאות.
לטאיים (שם מדעי: Lacertidae) היא המשפחה הנפוצה ביותר בתת-סדרת הלטאות. בעולם ישנם 200 מינים, מהם 12 נפוצים בישראל. הלטאיים יכולים להופיע בכל הצבעים. בישראל, הם מופיעים גם בצבעים שאינם נפוצים בלטאות בארץ (כתום, אדום וכחול) כמו מדברית עינונית שצבע הוא חום, או הצבע הכחול בעינחש עדינה שצבעה חום-ירוק.
גופם של הלטאיים מוארך וצורתו גלילית. ראשם צר, ארוך ומחודד וחלקו העליון מחולק סימטרית ללוחיות. צווארם של הלטאיים עבה ואורכו כחצי מאורך הראש. זנבם ארוך מאוד, והוא אף יותר ארוך מהגוף והראש יחדיו. טפריהם מתאימים לטיפוס ולחפירה בשל כפיפותם וחדותם.
הזכר מפריש חומר מנקבי הקולית החשוב מאוד לתקשורת בין הלטאות. כמו כן, הוא מגביר את ההפרשה בעונות הרבייה. הפרשה זו בולעת אור בתחום העל-סגול. ישנן לטאות המסוגלות לראות את ההפרשות כשהן מוארות עקב יכולתן לראות בתחום העל-סגול.
הלטאיים ניזונים בעיקר מחרקים. מינים גדולים מספיק מסוגלים אף לאכול לטאות קטנות מהם. בנוסף, הם ניזונים מגוזלים, מכרסמים קטנים ופירות.
אורך חייהם של הלטאים מסוגל להגיע אצל חלק מהמינים ל-20 שנים.
בזים, חנקנים, חתולים, כלבים, כרוונים, נחשים, עכבישים, עכשובים ועקרבים ניזונים מהלטאיים ומהווים להם סכנה. לרוב, הלטאיים מבחינים באיום לפני שהוא מספיק לטרוף אותם, והם בורחים לנקיקים בסלעים, למחילות בקרקע ולמרומי עצים. אם זנבם נתפס בפיו של טורף, הם משירים אותו ונסים על נפשם. כמו כן, שינוי צבעם עוזר להם בהגנה מפני טרף.
קצת על לטאות.
לטאיים (שם מדעי: Lacertidae) היא המשפחה הנפוצה ביותר בתת-סדרת הלטאות. בעולם ישנם 200 מינים, מהם 12 נפוצים בישראל. הלטאיים יכולים להופיע בכל הצבעים. בישראל, הם מופיעים גם בצבעים שאינם נפוצים בלטאות בארץ (כתום, אדום וכחול) כמו מדברית עינונית שצבע הוא חום, או הצבע הכחול בעינחש עדינה שצבעה חום-ירוק.
גופם של הלטאיים מוארך וצורתו גלילית. ראשם צר, ארוך ומחודד וחלקו העליון מחולק סימטרית ללוחיות. צווארם של הלטאיים עבה ואורכו כחצי מאורך הראש. זנבם ארוך מאוד, והוא אף יותר ארוך מהגוף והראש יחדיו. טפריהם מתאימים לטיפוס ולחפירה בשל כפיפותם וחדותם.
הזכר מפריש חומר מנקבי הקולית החשוב מאוד לתקשורת בין הלטאות. כמו כן, הוא מגביר את ההפרשה בעונות הרבייה. הפרשה זו בולעת אור בתחום העל-סגול. ישנן לטאות המסוגלות לראות את ההפרשות כשהן מוארות עקב יכולתן לראות בתחום העל-סגול.
הלטאיים ניזונים בעיקר מחרקים. מינים גדולים מספיק מסוגלים אף לאכול לטאות קטנות מהם. בנוסף, הם ניזונים מגוזלים, מכרסמים קטנים ופירות.
אורך חייהם של הלטאים מסוגל להגיע אצל חלק מהמינים ל-20 שנים.
בזים, חנקנים, חתולים, כלבים, כרוונים, נחשים, עכבישים, עכשובים ועקרבים ניזונים מהלטאיים ומהווים להם סכנה. לרוב, הלטאיים מבחינים באיום לפני שהוא מספיק לטרוף אותם, והם בורחים לנקיקים בסלעים, למחילות בקרקע ולמרומי עצים. אם זנבם נתפס בפיו של טורף, הם משירים אותו ונסים על נפשם. כמו כן, שינוי צבעם עוזר להם בהגנה מפני טרף.
שפעם אחת נמצאה לטאה בבית המטבחיים, ובקשו לטמא את סעודת המלך, ושאלו את המלך, והמלך שאל את המלכה שהיתה בקיאה וחכמה, ואמרה להם, לכו ושאלו את רבן גמליאל, ואמר להם, לכו והטילו על הלטאה כוס של צונן, וכך עשו והיתה הלטאה חיה, וטיהר רבן גמליאל את כל הסעודה כולה, נמצא מלך תלוי במלכה, והמלכה תלויה בר"ג, ונמצאת כל הסעודה תלויה ברבן גמליאל. ע"כ. והקשה רבי יוסף משאש זצ"ל, בספרו מים חיים ח"א (עמ' רכ"ח), ונחלת אבות ח"ד (כרך א' דרוש ר"ח), כיצד נמצאה לטאה בבית המטבחיים, והלא לא היה נראה זבוב בבית המטבחיים, ותירץ כמה תירוצים בדבר, ועיקרם שכשעברו עם ישראל על רצון ה', אפילו שרצים טמאים היו רוחשים במקדש. יעו"ש. וע"פ האמור, יש להוסיף ולהקשות למאן דאמר דמיירי בבית מטבחיים של המלך, האיך היו לטאות מסתובבות שם, והלא אין זה מכבודו של מלך, אלא יש לומר שהלטאה היתה מצויה בבית המלכות בכדי להדביר החרקים וכמבואר. וכן מצאנו כיו"ב בגמרא בפסחים (ג
