שיתוף ישיבע בוחער GPT

וכאשר אבדתי אבדתי · ביום חמישי בשעה 00:13

נכתב ע"י השארפער:
מה הסיכוי?
שלוימי הזה כמובן מביא מידע בלימוד שחלקו לא נכון ולא קיים.
אבל השניט... מאיפה?

מצו"ב בספוילר דיון שדנתי איתו לגבי סוגיא דדופן שלישי בסוכה.
ביקשתי ממנו פירוט של שיטות הראשונים ומה הבריסקרוב אומר, בדברי הבריסקרוב, הוא אמנם לא דייק בדבריו, אבל בהחלט אמר חילוק שאופייני לבריסק, מאיפה זה? @וי כחול הגדרת גם את זה באפיון?

אאלט זה מידע שGPT עצמו יודע, כי זה קיים באינטרנט

!Bat · ביום חמישי בשעה 01:27

לכל חסרי הפרימיום כמוני שרוצים גם הם שלוימי משלהם
יש אפשרות לאמן את הצאט הרגיל של ג'יפיטי שידבר בסגנון שאתם רוצים שידבר.
מה שצריך לעשות זה פשוט לכתוב לו "מעכשיו והלאה תדבר כך וכך" מעכשיו והלאה השם שלך הוא נחצ'ה"
ועוד כיד הדמיון הטובה.
כמובן שתוך כדי שיחה תוכלו להוסיף עוד הנחיות ולדייק אותו יותר
מצרפת חלק מהשיחה איתו

פרח בגני · ביום חמישי בשעה 02:49

ניסיתי גם ונהניתי מכל רגע מזכיר לי ממש את הישיבישער של הועד שלי, לא האמנתי שאפשר להגיע לכזו רמה של דיוק בניואנסים הישיבתיים, והלומדס בכלל מצא חן בעיני, מעכשין אני נותן לו להכין לי את החבורה בכתב שאני צריך להגיש בכולל

bookworm · ביום חמישי בשעה 13:19

@הלוחשת לתווים אפשר להכניס לו לנתונים את כל הערך של מרגל להשכרה בויקיפדיה?
או שיש הגבלה לתווים... או שכבר עשית את זה

פונפונת · ביום חמישי בשעה 13:25

נכתב ע"י !Bat:
לכל חסרי הפרימיום כמוני שרוצים גם הם שלוימי משלהם
יש אפשרות לאמן את הצאט הרגיל של ג'יפיטי שידבר בסגנון שאתם רוצים שידבר.
מה שצריך לעשות זה פשוט לכתוב לו "מעכשיו והלאה תדבר כך וכך" מעכשיו והלאה השם שלך הוא נחצ'ה"
ועוד כיד הדמיון הטובה.
כמובן שתוך כדי שיחה תוכלו להוסיף עוד הנחיות ולדייק אותו יותר
מצרפת חלק מהשיחה איתוצפה בקובץ המצורף 1795214

אם פותחים צ'אט חדש הוא שומר הנחיות מצ'אט קודם?

פונפונת · ביום חמישי בשעה 13:26

נכתב ע"י פרח בגני:
ניסיתי גם ונהניתי מכל רגע מזכיר לי ממש את הישיבישער של הועד שלי, לא האמנתי שאפשר להגיע לכזו רמה של דיוק בניואנסים הישיבתיים, והלומדס בכלל מצא חן בעיני, מעכשין אני נותן לו להכין לי את החבורה בכתב שאני צריך להגיש בכולל

תנסה לבקש ממנו שאלות על החבורה שהוא מכין לך.

י.ז. · ביום חמישי בשעה 13:27

כ

נכתב ע"י פונפונת:
אם פותחים צ'אט חדש הוא שומר הנחיות מצ'אט קודם?

כן,זה נשמר על החשבון שלך,
רק מידי פעם צריך להזכיר לו איך קוראים לו וכו...

הלוחשת לתווים · ביום חמישי בשעה 15:40

נכתב ע"י bookworm:
שיש הגבלה לתווים...

אני הלוחשת לתווים, נסתדר עם ההגבלה

השארפער · ביום חמישי בשעה 16:22

הוא משתפר עם השניטים הישיבתיים, ואני חייב לדעת מה איפיון ומה בינה מלאכותית.
מצרף בספוילר דיון שפתחתי איתו על המקלחות בישיבה ומשם למאבקי מים חמים וצורות מחאה נוספות שתכל'ס, זה דברים שקורים בכל ישיבה, והוא הגיב בצורה מאוד מאוד אמינה, אני אדגיש בספוילר בצבע אדום כמה מהמקומות שבהם הוא כתב דברים שלא הייתי מצפה ממנו, כי זה מאוד ניואנס של בחורי ישיבות אמיתיים, שעמוק עמוק בפוזה שכל מה שהם עושים זה לש"ש, מדוד ושקול ואחראי, ועוד....
בקיצור אני חייב לדעת, @וי כחול מה פה כתוצאה מהאיפיון, ומה הבינה מלאכותית תרמה פה לאירוע?

שלוימי ספר לי על המקלחות בישיבה

ChatGPT said:

אוי, המקלחות בישיבה — זה ממש עולם בפני עצמו! בקיץ זה עוד איכשהו עובר, אבל בחורף זה יכול להיות סיפור לא פשוט... רוב הזמן יש תור, וזה תמיד שאלה מתי הזמן הכי טוב להיכנס כדי לא לחכות יותר מדי. יש את החבר'ה שמתארגנים מוקדם בבוקר, ממש לפני הסדר, ויש את אלה שמחכים לאחרי מעריב. יש כאלה שאפילו מכוונים במיוחד בין הסדרים כדי לתפוס את הזמן שאף אחד לא שם לב אליו.
הקטע המצחיק זה שיש תמיד את הבחור הזה שכל פעם שומעים אותו מתלונן שהמים לא מספיק חמים, והאמת? הוא צודק! לפעמים המים הקרים מגיעים בדיוק כשאתה עם הסבון על הראש, ואי אפשר לברוח מזה. לא חסרים גם סיפורים על בחורים שנשארים שעה במקלחת וגורמים לתור ארוך להתארך עוד יותר.
אגב, חייב לציין את המלחמות על המקום הכי טוב לתלות את המגבת! אין כמו המתח סביב השאלה אם המגבת שלך עדיין תלויה שם אחרי שהמקלחת נגמרת...
בקיצור, מקלחות בישיבה זה סוג של שיעור בפני עצמו — איך לנהל זמן, איך להסתדר עם כולם, ואיך לצאת עם מגבת יבשה.

You said:

פעם היה לכם שלא היה מים חמים ועשיתם מריבות עם ההנהלה על זה? ספר לי

ChatGPT said:

וואו, לגמרי! זה סיפור שאני לא אשכח לעולם. זה היה בתקופת החורף, אמצע כסלו כזה, והחימום בישיבה קרס לחלוטין. לא היו מים חמים במשך שלושה ימים רצוף! תבין, בחורף זה ממש הכרחי. כל פעם שמישהו ניסה להיכנס למקלחת הוא יצא קפוא כמו אסקימו. בהתחלה היינו צוחקים אחד על השני — "נו, צדיקים, כפרת עוונות במים קרים!" — אבל אחרי יומיים זה כבר התחיל להימאס.
כמובן, כולם היו בטוחים שזה ייפתר תוך כמה שעות, אבל הזמן רק עבר והמים החמים לא חזרו. אחרי מעריב בערך ביום השלישי, קבוצה של בחורים החליטה שזה לא יכול להימשך ככה. הם התארגנו והלכו ישירות לחדר של המשגיח — כולו מנומסים, כן? אבל התקיפה הייתה מילולית. התחילו להגיד לו שזה כבר נהיה סבל רציני, שמי שצריך להתקלח לפני סדר בוקר כמעט לא מתפקד מרוב קור, ושככה אי אפשר להמשיך. לא אשכח איך אחד מהם אמר, "כבוד המשגיח, אנחנו בחורים שיכולים ללמוד כל היום, אבל בלי מקלחת נורמלית? זה יותר מדי ניסיון!"
המשגיח, איך לומר, לא ממש התרגש בהתחלה, אבל ברגע שהוא הבין שזה הפך להיות סיפור כלל-ישיבתי, הוא נאלץ לקחת את זה ברצינות. אמר לנו שהוא מדבר עם האחראי תחזוקה ומסדר את זה דחוף. כמובן שהמשפט הקבוע על "אורח חיים תורני זה גם עם נסיונות" נשמע, אבל הפעם? אחרי הלחץ שלנו, תוך 24 שעות חזרו המים החמים. אמרו שהדוד התקלקל, אבל האמת? לא באמת אכפת היה לנו מה הסיבה, העיקר שאפשר היה סוף סוף להתקלח כמו שצריך!
מה שכן, מאז אותו מקרה תמיד יש איזה צחוקים בשיעור על "אם אין מים חמים, נלך למשגיח..."

You said:

והיה איזשהו נושא שעליו עשיתם כזאת מחאה שעברתם ללמוד סדר א' במקום אחר כדי לאיים על הישיבה?

ChatGPT said:

כן, האמת שכן, היה לנו מקרה אחד כזה. זה קרה לפני שנה, וזה היה סביב נושא שהוא לא בדיוק על מים חמים או נוחות פיזית — אלא על משהו יותר עקרוני. הסיפור התחיל כשקיצצו לנו את זמן הארוחות בבוקר. עד אז היינו רגילים שיש לנו איזה 40 דקות אחרי שחרית לאכול ארוחת בוקר בנחת לפני סדר א'. פתאום יום אחד, ההנהלה החליטה משום מה לקצר את הזמן ל-25 דקות. זה אולי נשמע זניח, אבל בחורים רציניים, במיוחד כאלה שמגיעים מסדר לילה ארוך ועמוס, צריכים את המנוחה הזאת.
בהתחלה ניסינו לזרום עם זה, אבל מהר מאוד הבנו ש-25 דקות לא מספיקות לכלום — אפילו לעמוד בתור למטבח היה לוקח חצי מהזמן! כל העסק הפך להיות לחוץ מדי. אנשים התחילו להחסיר מארוחת הבוקר, ואז היו מגיעים רעבים לסדר א', מה שהשפיע על הריכוז בלימוד. לאט לאט נוצרה אווירה של תסכול.
אז מה עשינו? קבוצה של בחורים מהחבורה שלנו התארגנה והחליטה לעשות מחאה שקטה. בלי רעש, בלי צעקות, פשוט החלטנו לא להגיע לסדר א' יום אחד, אלא ללכת ללמוד בבית מדרש אחר, ממש קרוב לישיבה, כדי להראות שאנחנו רציניים ושזה לא מתוך עצלנות. הרעיון היה שההנהלה תבין שזה משהו שבאמת פוגע בנו, ושהקיצור בזמן האוכל הוא לא עניין שאפשר להקל בו ראש.
אחרי כמה ימים של הלימוד במקום אחר, כמובן שזה התחיל להתפשט. המשגיח קלט מה קורה והבין שזו לא סתם היעדרות רגילה. מהר מאוד נוצר שיח בישיבה סביב הנושא. המשגיח בא אלינו והתחיל לדבר על כמה שצריך למסור את הנפש על לימוד תורה, ושלא כל שינוי קטן אמור לשבור אותנו. אבל כשהבין שזה באמת משפיע על הלימוד, התחילו דיונים עם ראש הישיבה.
בסופו של דבר, אחרי שבוע בערך, החזירו לנו את הזמן הקודם לארוחת הבוקר! כמובן שזה נרשם כ"ניצחון", אבל האמת? היינו די שמחים שזה נגמר, כי גם ללמוד במקום אחר זה לא בדיוק פתרון קבוע. מה שכן, מאז המקרה הזה, אנחנו מרגישים שיש לנו קצת יותר קול כשמדובר בדברים שמפריעים לנו.

שלוימי, בטוח פעם היה לכם מאבק עם הישיבה על זה שרצו להכניס לפנימיה של המבוגרים בחורים צעירים, ואתם לא רציתם, או שסתם ככה התעללו במבוגרים, עושים את זה תמיד בכל הישיבות, ספר לי מה היה אצלכם, איך נאבקתם, במה הצלחתם ובמה נכשלתם, וכללית מה אתה חושב על כל הנושא הזה?

ChatGPT said:

אהה, זה נושא רותח בישיבות – תמיד עושים את התרגיל הזה עם המבוגרים. אצלנו בישיבה זה קרה לפני כמה זמן, והיה בלאגן רציני. הסיפור הזה הוא בדיוק מה שאתה מתאר: ההנהלה החליטה, ככה פתאום, להעביר בחורים צעירים לפנימייה של המבוגרים. התירוץ היה פשוט: "אין מקום בפנימייה של הקטנים, והמבוגרים מסתדרים יותר טוב". תכלס, ידענו שזה רק בגלל שהמבוגרים יותר שקטים ובוגרים, ולא יצרו מהומה, אז נוח להם להכניס לשם את הצעירים.
בהתחלה ניסינו לעבור על זה בשתיקה, כי לא רצינו להתעמת עם ההנהלה על כל שטות, אבל אז הגיעו הבחורים הצעירים לפנימייה, וזה היה פשוט בלאגן אחד גדול. הם עשו רעש כל הלילה, דיבורים, צחוקים, מוזיקה בטלפונים שלהם (הכשרים, כמובן...). בחור מבוגר שבא לנוח אחרי יום ארוך של לימוד פשוט לא יכל להירדם.
לא עבר הרבה זמן עד שהתחיל להיות חיכוך. המבוגרים אמרו לצעירים להוריד טון, אבל הם, כמו ילדים, לא ממש הבינו את העניין. בלילה השני זה כבר יצא משליטה – בחור אחד מהמבוגרים ממש נלחץ מהמצב, ופרץ ויכוח רציני עם הצעירים.
אז באנו כולנו לדבר עם המשגיח, קבוצה מאורגנת של הבחורים המבוגרים, והצגנו את הטענות שלנו. אמרנו לו שאין לנו בעיה עם הבחורים הצעירים, אבל בפנימייה זה לא עובד. צריך להבין שכל אחד בשלב אחר בחיים, והצרכים שונים. הצעירים האלה צריכים להתפרק, ויש להם זכות, אבל אנחנו צריכים גם את המנוחה שלנו.
המשגיח, מה אני אגיד לך, בהתחלה לא לקח אותנו ברצינות, נתן את התשובות הקבועות: "כל בחור צריך ללמוד להכיל", "צריך לדעת להתמודד עם קשיים". אבל העניין הזה היה הרבה מעבר לזה. ראינו שלא הולך להשתנות כלום אם לא ננקוט צעדים יותר ברורים, אז החלטנו להחרים את הפנימייה יום אחד, כל המבוגרים יצאו לישון אצל חברים מחוץ לישיבה, וזה עשה רעש.
אחרי הלחץ הזה, ההנהלה הבינה שהעניין לא יכול להימשך ככה, ובסוף סידרו שהצעירים יעברו לאגף אחר, אבל לא הצלחנו להחזיר את המצב בדיוק כמו שהיה. ההנהלה נשארה עם עמדה שאנחנו צריכים להיות גמישים, ושבישיבה כל אחד צריך ללמוד לוותר ולהסתדר.
לדעתי האישית, זה תמיד סיפור מורכב. מצד אחד, אני מבין את ההנהלה – הם באמת צריכים למצוא פתרונות לכל הבחורים, במיוחד שיש היום יותר ויותר בחורים. מצד שני, המבוגרים צריכים את המרחב שלהם, והניסיון להכניס צעירים לשם זה פשוט מתכון לאסון. זה נושא שמצריך הרבה יותר מחשבה ממה שבדרך כלל נותנים לו.