שיתוף - לביקורת ילדים של מלחמה.

[לוטם]

בעקבות האתגר 'לא בכותרות', החלטתי לתרגם את המילים שעפו סביבי בשעה-שעתיים האחרונות - לאותיות כתובות.




נכון, הוא לא גר בעוטף הצמוד לרצועה, היא לא חוותה מראות קשים, ובכל אופן, הם ילדי מלחמה.

"אמא, שמעתי בום". בן השלוש מביט בי. "בואי נגיד ביחד פרק תהילים".

"אמא, אמרו שהיה באשקלון. אמרו: 'היכנסו למרחב המוגן'". בת החמש מגיעה אליי בריצה, מדקלמת את ההתראה ששמעה לפני שניות ספורות, בן השלוש מגיע רגע אחריה, מדקלם גם הוא את ההודעה: 'היכנסו למרחב המוגן'.

הם בסך הכל ילדים קטנים, השגרה של לפני חודש וחצי מטושטשת להם, נראית רחוקה פתאום, לא שייכת.
חדר הילדים, הממ"ד, הפך ל'חדר התהילים'.

שומעים אזעקה, נכנסים לממ"ד, קוראים תהילים, יוצאים.

"אבא, צבע אדום התקשר. איפה היה אזעקה?" בן השש מברר, הנייד בין אצבעותיו הקטנות.

גם הדו שיח ביניהם נע סביב המלחמה.

"מתי תיגמר המלחמה?" בת הארבע.

"כשכל הגויים הרשעים שבעזה ימותו והחיילים שלנו ינצחו". לבן השלוש זה ברור, קולו בטוח.

"כשהמשיח יבוא". בן השש מסכם.

ילדים של מלחמה.