התייעצות ייעוץ! ילדה בת שנתיים וחצי מוציאה מהדעת .

[דסי 1]

ילדה בת שנתיים עקשנית בטירוף , צריך ללכת איתה בין הטיפות ,מתלוננת המון
מביאה לה מים - אני רוצה בכוס ורודה
אומרת לה שהכוס הורודה מלוכלכת - משתטחת על הרצפה בצרחוות .
יום שישי - נדבקת אלי בזמן הבישולים - אמא חיבוקי . היא לא מרפה לרגע
בשעות הערב - תעלי למיטה . לא רוצה , אני רוצה מוצץ (היא לא יודעת מה זה ) רק בגלל שאחותה בת שנה משתמשת בו .אני רוצה בקבוק , אני רוצה שמיכה
וכל זה בצרחות שאין לתאר . אני צריכה כל פעם מחדש להיות בחדר לידה עד שתרדם (לפעמים לוקח שעה ,שעה וחצי
מתעמתת על כל דבר פעוט
חוזרת מהמעון אמא אני רוצה שלוק , ואם העזתי להגיד לה לא עכשיו היא תמשיך לנדנד .
אתמול היתה לנו נסיעה אחיה הגדול ישב ליד אמא במושב האחורי ---- צרחות אימים אני רוצה ליד אמא . כך שעה של נסיעה
אני תוהה לעצמי באיזו דרך אלך איתה , לא רוצה להרוס אותה , אין לי פניות בכלל לאהוב אותה , כשאני בסביבתה אני במתח .
איזו גישה של חינוך תוכל להועיל פה ?
תודה לכן
אמא סססחווטה

 

[שושנה - בית שמש]

לדעתי לכי דבר ראשון להתפתחות הילד [יש להם המון פתרונות, ולפעמים גם מגלים שסובלת מאיזה בעיה אשר בגיל קטן הרבה יותר קל לטפל]

 

[עד מתי]

ילדה בת שנתיים עקשנית בטירוף , צריך ללכת איתה בין הטיפות ,מתלוננת המון
מביאה לה מים - אני רוצה בכוס ורודה
אומרת לה שהכוס הורודה מלוכלכת - משתטחת על הרצפה בצרחוות .
יום שישי - נדבקת אלי בזמן הבישולים - אמא חיבוקי . היא לא מרפה לרגע
בשעות הערב - תעלי למיטה . לא רוצה , אני רוצה מוצץ (היא לא יודעת מה זה ) רק בגלל שאחותה בת שנה משתמשת בו .אני רוצה בקבוק , אני רוצה שמיכה
וכל זה בצרחות שאין לתאר . אני צריכה כל פעם מחדש להיות בחדר לידה עד שתרדם (לפעמים לוקח שעה ,שעה וחצי
מתעמתת על כל דבר פעוט
חוזרת מהמעון אמא אני רוצה שלוק , ואם העזתי להגיד לה לא עכשיו היא תמשיך לנדנד .
אתמול היתה לנו נסיעה אחיה הגדול ישב ליד אמא במושב האחורי ---- צרחות אימים אני רוצה ליד אמא . כך שעה של נסיעה
אני תוהה לעצמי באיזו דרך אלך איתה , לא רוצה להרוס אותה , אין לי פניות בכלל לאהוב אותה , כשאני בסביבתה אני במתח .
איזו גישה של חינוך תוכל להועיל פה ?
תודה לכן
אמא סססחווטה

איך היא במעון??
יש לי ילדה בגיל שאני יכולה להזהות עם מה שכתבת, אבללל זה קורה פעם ב...שאר הזמן היא הסוכרייה של המשפחה , והשעשוע האישי שלי...
זה שכתבת שאין לך פניות לאהוב אותה ממש דקר לי בלב, זה גיל מהמם! שהכי קל לאהוב בד"כ
טוב שהרמת דגל, לדעתי כדאי לך ללכת להנחיית הורים להבין את הבעיה בדינמיקה בינכם.
ובעז"ה מהר תגלי את הכיף והיופי של הגיל הזה, עם העקשנות שלו

 

[איזה עשר השמח בחלקו]

הרבה פעמים ילד מרגיש אם מתקפלים לידו ומפחדים ממנו,
בעיקרון לכי להתיעצות מקצועית
אבל יש גם את העניין שאת צריכה לעמוד על שלך- וזה בסדר שהיא תצעק- בשלב שזה מוגזם פשוט להגיד לה: _____ עכשיו אם את מתבלבלת וצועקת את נכנסת לחדר לכמה זמן, את מפריעה לכולם.
מצד שני לדאוג לה להרבה זמני פינוק ממך ולא שהיא תדרוש את זה- זה ילדה שצריכה את הייחס ואהבה.
בהצלחה!

 

[ניהול 1]

בדרך כלל הילד צועק כי הוא מרוויח מזה משהו. והוא מרוויח את תשומת הלב של אמא.
אם יודעים להתעלם באמת כשהוא צועק סתם, הוא לאט לאט לומד שצעקות זו לא השיטה.
כמובן שצריך להבדיל בין צעקות שבאות מכאב לצעקות שנועדו למשוך תשומת לב.
וכפי שכתבו, כדאי מאוד ללכת להנחיית הורים. אי אפשר לתאר כמה שזה עוזר.
אני אישית נהניתי מאוד אצל גב' וסלי, וממליץ בכל פה.

 

[אמ123]

כיועצת ומדריכה למקרים כאלה בדיוק אני יכולה לומר לך שיכולים להיות כמה כיוונים לבדיקה:
אולי זה יושב על צורך בתשומת לב/ שלב התפתחותי / רגישות תחושתית/ קושי בוויסות ועוד תחומים נוספים שרלוונטיים בגיל זה.
אם את רואה שזה מתעצם ולא נרגע , כדאי לך לגשת להדרכה מקצועית, זה אמור להיות קצר וממוקד.
את יכולה לנסות לקבל מענה בהתפתחות הילד/השירות הפסיכולוגי,
אפשר גם להתייעץ איתי כאן:
ogenlahorim

 

[DvoraVidman]

בדיוק קיבלתי עכשיו מייל מרשימת התפוצה של הפסיכולוגית אביטל כהן (שהיא בעצמה אמא חרדית, הכי 'משלנו')
אני באופן אישי מש ממליצה להצטרף.קראי בטוחה שידבר אלייך:


אחד המפגשים הקשים לצפיה,
הוא זה שבו הורה חסר אונים
פוגש ילד חסר אונים.
הילד - נואש למבוגר אחראי. גם אם הוא מפגין לך מפה-עזוב אותי-מי צריך אותך בכלל, הוא בעצם מתחנן: תפוס אותי, ארגן אותי, עשה לי סדר בחיים ואראה לי שאני רצוי בכל מקרה.
מן העבר השני, המבוגר מתחנן כמעט לאותו הדבר בניסוח אחר -
עזוב אותי, תן לי להרגיש מאורגן, תפסיק להרוס לי את הסדר בחיים ואראה לי שאני טוב מספיק.
זה נראה בערך כך-

דבר אחד ברור, אף אחד לא יוצא מהמפגש הזה מבסוט.
התשדיר הזה עשוי לחזור על עצמו שוב ושוב,
וככל שהוא יתרחש יותר- כך יקשה עלינו לעצור אותו.

אחת הדרכים היעילות לפנצ'ר את הגלגל הזה,
היא בכך שאנחנו מצליחות להבחין באירוע הזה, כשהוא בשידור חי.
זאת אומרת, לשים לב שברגע זה אני ההורה חסר האונים
שנתקל חזיתית בילד חסר האונים.
מה שמאפשר לי להסתכל על הפנים המתריסות/אטומות/זועפות
ולהבחין כמה הן קטנות, מתוקות ונואשות.
להסתכל על העיניים הרושפות
ולהבחין כמה הן מפוחדות ולחוצות.

כי בסיפור הזה - אני המבוגר האחראי.
והילד כאן מודע לכך לחלוטין. והוא מכווץ מבפנים ומחכה לראות-
מה היא תעשה הפעם? היא הרי מסוגלת לעשות הכל!
היא שרת הפנים והחוץ, החיבוקים והממתקים, המשחקים והפינוקים-
והיא עלולה לסגור את כל הברזים!

ואז הוא כורע ארצה, פורץ בבכי מר וזועק מדם ליבו:
'אמאאאא, את מוכנה לאהוב אותי בכל מקרה?!'

אהמ.
לא, הוא לא.
אבל הוא משדר את אותו הדבר, בדרכים המוכרות והנגישות לו
(ואלו שכבר הוכיחו את עצמן, ברמה זו או אחרת...)

וכשאני מסוגלת לראות את כל זה-
האגף האמפתי שלי כבר מופעל, ואני מתחילה להרגיש אחרת.

אבל גם לי קשה ומפחיד!


ברור.
לא שכחתי אותך.
גם לך קשה ששוב נהרסה האידיליה של ארוחת ערב משפחתית מקטלוג איקאה.
גם לך קשה שהוא נוגע לך בעצבים החשופים ובנקודות הכי רגישות.
גם לך קשה כשאת פוגשת התרסה במקום ציבורי, מול האנשים שהכי לא נעים לידם.
גם לך קשה שפתאום הילד השלישי עושה לך בית ספר, כאילו את אמא מאתמול.

הקושי שלך חשוב לא פחות,
וכשאת מבחינה בו- זה עוזר לך להבין את העוצמות של הרגשות שלך, להפריד בין הקושי הפרטי שלך למעשה המוגדר של הילד ובאופן כללי- לפעול ממקום מתבונן יותר.

כשהמודעות שלך נעה בין הקושי שלו לקושי שלך
ואת מצליחה להבחין בשניהם-
את כבר לגמרי במקום אחר.

ואם עד עתה דיברנו על חוסר אונים הורי,
כל התבוננות כזו היא אבן בניין בדרך לתחושת מסוגלות הורית.

ועליה, בעז"ה, בפעם הבאה


ובינתיים, שיהיו רגעי התבוננות
אביטל

דף הצטרפות לניוזלטר

click.smoove.io

 

[ח.ג.ג'.]

האמת? נשמע די אופייני לגיל שנתיים וחצי.
כדאי לתת לה כמה שיותר בחירה, כי זה גיל שבו היא מתחילה לגלות שיש עולם שלם שלא בשליטתה ותחושת השליטה נותנת ביטחון.
הבחירה צריכה להיות מוגבלת לאפשרויות ספציפיות ורק מתוך מה שבאמת אפשרי.
למשל אם את נותנת לה לשתות והכוס הורודה מלוכלכת, תשאלי אותה - מראש - אם היא רוצה את הכוס הירוקה או הכחולה. תעשי את זה כמה שיותר ברגעים שאת יכולה לתת לה בחירה, כדי לספק את הצורך הזה, ככה שבזמנים שאין בהם אפשרות בחירה יהיה לה יותר קל לקבל את זה שאין.
זה גם גיל שצריך הרבה תשומת לב, אין מה לעשות. כשלא נותנים תשומת לב, זה רק גורם לה להידבק עוד יותר. מה שיוצא זה שהיא לא באמת מקבלת תשומת לב מצד אחד כי את עסוקה בלנסות להשתחרר ממנה, והיא לא עוזבת אותך בשקט מצד שני. מה שיכול לעזור זה למשל שתתני לה כמה דקות תשומת לב נקיה ובסיומן היא משחררת אותך לבשל לזמן מסוים. צריך לתמלל לה המון - עכשיו אמא תשחק איתך משחק אחד, בסוף המשחק נבחר משחק אחר שאת תשחקי לבד בזמן שאמא תבשל. הרעיון הוא גם להכין מראש לזה שבסוף המשחק תפרדו (הטרמה), וגם שזה יהיה משהו שהיא מסוגלת להבין. משימה מסוימת עם גבולות ברורים שהיא יכולה לבצע. לא כדאי לדבר איתה במונחי זמן (תשחקי לבד רבע שעה), כי זה לא אומר לה כלום. לא כדאי גם להשאיר אותה באוויר עם משימה לא מוגדרת כי זה יהיה לה קשה מדי ואז היא שוב תידבק. לבחור משחק ספציפי או משימה ספציפית. להיות מוכנה לזה שתצטרכי לתת לה שוב תשומת לב כל זמן קצר. ככה זה, לאט לאט לומדים להגדיל את הטווח שמסוגלים להסתדר לבד.
עוד משהו שעובד טוב (וצריך סבלנות אליו, אבל זה מה יש...) זה לצרף אותה אלייך. שוב בדוגמת הבישול, תציעי לה לעמוד לידך על שרפרף ולהסתכל. תני לה משימות קטנות כמו להביא משהו מהמקרר או לערבב משהו בקערה.
לעניין ההשכבה בערב כדאי ליצור "טקס" שינה קבוע, שכולל גם אלמנטים של תשומת לב (סיפור, חיבוקים במיטה, מה שמתאים לכם). אפשר גם שיהיה לה חפץ מיוחד משלה שהיא לוקחת למיטה (שמיכה /בובה). אם בקבוק הוא חלק מסדר השינה, צריך להיות לו מקום מוגדר בטקס. גם את זה לתמלל המון - עכשיו עושים ככה, אחר כך נעשה ככה, ואז תיכנסי למיטה ונעשה ככה. אפשר להכין לה "סיפור חברתי" - תמונות של השלבים השונים ברצף, ולספר לה את זה מראש לפני שמתחילים עם הטקס כדי שהיא תלמד את השלבים. כשיש מסגרת צפויה וקבועה זה נותן ביטחון.
באופן כללי משפט המפתח הוא "צורך שמסופק - נעלם".

 

[עורכת קליפים]

זה קשה מאד ילד עקשן, אבל זה הגיל, זה נשמע קצת חריג מה שתארת השאלה פעם בכמה זמן זה קורה,
יש לי ילד גם בערך בגיל הזה עקשן גדול, בוכה על מלא דברים סתם,
הנה רק הבוקר הספיק לבכות על 3 דברים שהוא רצה ולא הסכמנו לו,
לדעתי השיטה היא כמה שפחות להתעמת איתו,
אם זה לא משהו קריטי, למה להתווכח? לדוגמה אם הכוס הורודה מלכלכת אבל זה שניה לשטוף אז למה להתווכח?
אם זה לא משהו שקשור לגבולות ברורים שאותם אסור לעבור( לדוגמה הבן שלי רוצה לעבור לבד את הכביש - זה דבר שגם אם הוא יצרח יום שלם זה לא יקרה כי זה מסוכן, או לדוגמה אם הוא רוצה בקבוק חלב בסעודה בשרית)

 

[אשכרה]

אם היא צורחת ובסוף מקבלת את מה שהיא רוצה אז למה שהיא תפסיק עם זה ?
וכמו שכבר כתבו פה אם זה לא משהו שאסור אז למה לא לתת מלכתחילה.
הבן שלי כל פעם שמקבלים משהו הוא רוצה אחד יותר. מחלקים 2 וופלים הוא רוצה 3
פשוט אני כל פעם אומרת מקבלים אחד ואז הוא רוצה 2 וזה מה שרציתי לתת מראש.
אפשר למצוא פתרונות.
לדוג על הבישולים את יכולה להציע לה לבוא לידך מראש לראות איך את מבשלת הבת שלי בגיל הזה מאד אוהבת לעזור לי, למה לא לקחת את זה למשהו חוויתי לילדה?
שהיא חוזרת מהמעון תרדי אליה כבר עם איגלו .. להקדים את הבקשה.
הצלחות ...

 

[מי אני :)]

זה נשמע שפשוט אין לה זמן איכות איתך וזה מאוד חסר לילדה, זה הדרך שלה לדרוש את זה והיא צודקת,
תנסי כמה ימים להתייחס אליה מיד שהיא חוזר מהמעון, לתת לה כמה דקות פרטיות, או אח"כ לצאת רק איתה לכמה דק' לטייל, כשהיא תהיה רגועה שיש לה אמא שרואה אותה מאמינה שהיא פחות תנסה לסחוט ממך יחס שלילי.

 

[BIZZARC- עשירה]

מה שפחות להיכנס לפינות ויותר מעשים ופחות דיונים והמון סבלנות
ממליצה לך ללמוד את המפה של הילד מתי הוא יותר עקשן ומתי הוא יותר רגוע ולנסות לצמצם את הזמנים המועדים לפורענות.
וזה בסדר שהוא יבכה או יתעקש על משהו שהחלטת שזה לא אפשרי, תנשמי עמוק, תחבקי אותו, אל תתחילי להיכנס להסברים ותירוצים זה לא באמת יעזור ורק יחמיר את הסצנה.
אחרי דקה-שתיים תסיחי את דעתה מהעניין.

לדוג' מהדוגמאות שהבאת-
בואי חמודה, קחי מים.
- לא רוצה, רוצה בכוס הוורודה!!!
בשמחה. אוי הכוס הוורודה מלוכלכלת, הנה אני שוטפת לך את הכוס הוורודה, או עוד מעט אני אשטוף לך את הכוס הוורודה, אני רק מביאה מים לאיקסית/מדליקה את האש וכו'... את אוהבת את הכוס הוורודה? היא יפה, נכון?

הולכים לישון-
קודם להטרים שמגיע הזמן לישון, אח"כ בזמן שצריך לישון מרימים אותה ותוך כדי אומרים
עכשיו איקסית הולכת לישון. נגיד שלום למשחקים/ספרים/ספה, הנה השמיכה והבקבוק
יופי עכשיו את תשכבי יפה ואני אכסה אותך ונגיד שמע ישראל.
איפה אמא תשב? על המיטה שלך? על הכסא?
תגידי שמע ישראל ותשירי לה 2-3 שירים, אחרי זה תשארי לידה בשקט (סגולה להרדמת ילדים זה לומר תהילים )
אחרי שבוע-שבועיים שהטקס קבוע לה והיא כבר רגועה יותר תתחילי לצאת טיפה יותר מוקדם, עד שתוכלי לצאת מיד אחרי השירים.

יום שישי- אם את חייבת לבשל כשהיא נמצאת אז תשימי אותה בכיסא ליד השולחן עם דברים לידך ובנתיים תסבירי לה מה את עושה, תני לה לטעום, לנסות לעשות דברים וסתם לראות מה את עושה.
אני מעדיפה לבשל הרוב בחמישי בלילה ככה שאני לא צריכה לעבוד רצוף כשהילדים איתי.

רוצה שלוק והחלטת שהפעם לא-
- אמא אני רוצה שלוק.
לא חמודה, היום אני לא נותנת שלוק, כשנבוא הביתה אני אחתוך לך פירות את רוצה לשים אותם על השיפוד ואז לאכול?
- אני רוצה שלוווווק
אבל היום לא מקבלים שלוק. תראי את הציפור / רכב / חתולה, איזה חמודים הם. איך החתולה מיללת?
עכשיו נבוא הביתה ונאכל פירות ואח"כ את רוצה לשחק בבובה? לבנות את הפאזל של הגן חיות?

 

[לוטוס]

אני חושבת שזה מעגל, היא רוצה תשומת לב- משגעת אותך ומשיגה צומי (שלילי) וכו'
אם תעבדי הפוך ותתני הרבה יחס, היא תרגע ותרגיש מסופקת וממילא פחות תיצמד
ולגבי גבולות, את חייבת לשים אותם, ולא להתרגש מבכיות. כמובן אם אפשר להטרים את מה שתבקש בהמשך- זה כדאי.

הבן שלי כל פעם שמקבלים משהו הוא רוצה אחד יותר. מחלקים 2 וופלים הוא רוצה 3
פשוט אני כל פעם אומרת מקבלים אחד ואז הוא רוצה 2 וזה מה שרציתי לתת מראש.

מבחינתו הוא השיג את המטרה וקיבל מה שרצה, ואת התקפלת!
לא בטוחה שזה נכון באופן גורף להתנהל כך

 

[רק אושר!]

אצלי עבד הקטע של לתת מקום לכאב/בכי,
"וואי זה ממש מאכזב,רצית כך וקרה ככה, וואי וואי זה לא נעים, את יכולה לבכות,זה באמת קשה"
במנגינה אמיתית מהלב, אבל בלי להענות לדרישה החדשה,
ואז להמשיך בחיים על אף הצרחות לדוג:" טוב אז אני מניחה לך את הכוס כאן ואם תרגישי שאת רוצה את יכולה לקחת אותה "

הרבה פעמים זה עובד

ועוד משהו לאחותי היתה בת של צרחות שעות עד שהיתה מקפלת,אבל אין מה לעשות ,כמובן מנסים להגיע כמה שפחות לעימות אבל כשיש כמובן את המבוגר הסמכותי והיא יכולה גם לבכות שעות... (לפעמים עוזר אחרי שעה שמגיע ההורה השני לעזור לרדת מהעץ)

 

[בינה מלכותית]

הבן שלי כל פעם שמקבלים משהו הוא רוצה אחד יותר. מחלקים 2 וופלים הוא רוצה 3
פשוט אני כל פעם אומרת מקבלים אחד ואז הוא רוצה 2 וזה מה שרציתי לתת מראש.
אפשר למצוא פתרונות.

זה בדיוק אומר שיש לו אמא שאפשר לעבוד עליה
אם יתחנן יקבל עוד.

ומה קורה עם אחותו קיבלה והוא לא מקבל- בבית זה אפשרי אולי, אבל לא מידי נכון
אבל אחותו הלכה לחברה וקיבלה איגלו והוא רוצה גם- אז תתני? למה?
הוא בן, יש לו חלאקה לבת יש מסיבות שלה אז מה?

 

[BIZZARC- עשירה]

מבחינתו הוא השיג את המטרה וקיבל מה שרצה, ואת התקפלת!
לא בטוחה שזה נכון באופן גורף להתנהל כך

זה לא נחשב להתקפל, זה נקרא ללכת עם הילד בראש שלו ולשמור את ההחלטה בידיים של אמא.
להתקפל זה אם הילד בוכה ומיד או אחרי הרבה זמן של בכי אומרים לילד, טוב הנה קח (ושיהיה קצת שקט) ואז הוא לומד שלבכי שלו יש כח.

אגב, אני בעד ללמוד שלבכי יש כח. אנחנו גם עושים את זה מול ה'
וילדים בונים את הקשר לה' דרך הקשר עם ההורים
אבל את הלימוד הזה לשמור לזמנים נדירים.

 

[לוטוס]

זה לא נחשב להתקפל, זה נקרא ללכת עם הילד בראש שלו ולשמור את ההחלטה בידיים של אמא.
להתקפל זה אם הילד בוכה ומיד או אחרי הרבה זמן של בכי אומרים לילד, טוב הנה קח (ושיהיה קצת שקט) ואז הוא לומד שלבכי שלו

שהוא רוצה 2 וופלים ואני אומרת שמקבלים 1! והוא מקבל בסוף 2, זה לא נקרא להתקפל?
מתמיה

אם לא הצהרתי כמה מקבלים וחילקתי, והוא ביקש אחד יותר ונתתי בשקט, זה משהו אחר לגמרי.
זה אפילו מומלץ (פינוק קטן בשבילו כי אמא רוצה לפרגן לו עכשיו יותר, ושוב לא באופן קבוע, לדעתי)

 

[בינה מלכותית]

אגב, אני בעד ללמוד שלבכי יש כח. אנחנו גם עושים את זה מול ה'
וילדים בונים את הקשר לה' דרך הקשר עם ההורים
אבל את הלימוד הזה לשמור לזמנים נדירים.

חזק במיוחד- זה אומנות מיוחדת לשדר את זה לילד

 

[הרחיבי]

אני ממש מזדהה עם המצב כי היה לי ילדה כזאות בדיוק
עד שהבנו שחסר לה צומי והיא מקנה באחיה הקטן שמקבל המון צומי
פשוט מאז אני כל יום יושב איתה כשעה לשחק איתה מיד שחוזרת מהמעון
ומאז חל שיפור עצום הילדה הרבה יותר קלה הולכת לישון בשמחה תוך כמה דקות
לא מתעקשת על כל דבר החיים נהפכו לקלים יותר

 

[seven up]

וואו,
מרגיש לי כאילו דבררת אותי.
אחד לאחד, בעיקר האיגלו.
אני מרגישה שכל נושא, זה סיבה לויכוח ולצרחות,
לא רוצה אמבטיה - צווחות עד לב השמים, לא רוצה קוקו, לא רוצה להתלבש, לא רוצה לישון,
רוצה איגלו, עוד איגלו, עוד איגלו, שוקולד, עוגיה, סוכריה, עוד שוקולד....
ואם לא....
היא חייבת לפתוח את הדלת ואם מישהו פתח בטעות לפניה....
ועוד ועוד שגעונות וקריזות שלא נגמרות על כל פיפס...
משהו חדש - כל פעם שבעלי לא בבית היא אומרת לי - רק אבא יקח אותי לישון, יצחצח לי שיניים...
אני לוקחת אותה מהגן - כל פעם קריזה חדשה: ללכת לסבתא, לגינה - ואם אני אומרת לא עכשיו,
היא משתטחת על הרצפה ובוכה בהיסטריה.
הרבה פעמים אני כן מצליחה להסיח את דעתה ואיכשהו לקלח אותה, להלביש אותה, וכו',
אבל קשה לי כ"כ המאבקים הלא נגמרים האלו...
אני פשוט נהיית מזה מותשת,
והתינוק כמובן מתחיל לבכות כל פעם שמסכת הצעקות והבכיות מתחילה...
בגן היא מתנהגת יפה מאד, חברותית ומפותחת, אין איתה שום בעיות.

בברכה,
עוד אמא סחוטה