הנושאים החמים
הנושאים החמים
רמזתי לרוט שיגיש את אדלר – זה היה רעיון טוב, התפילה נשמעת כמו שצריכה להישמע מנחה ראשונה של הזמן: ברור; חד; חי את המילים; קצב נכון; קול נעים. "ברוך וברוך שמו---אמן". רוב הבחורים הגיעו, אני רואה כאן דווקא גם הרבה פרצופים מבוגרים. נקווה שההתחלה הזאת תחזיק מעמד כמה שיותר זמן. "ברוך וברוך שמו---אמן".
אוף, למה הם מדברים שם מאחורה? חזרת הש"ץ. שיקלטו את המבט שלי, הנה הוא קלט, השתתק. איך קוראים לו? הרשטיין? אולי הרשוביץ? משהו עם הרש. "ברוך וברוך שמו---אמן". מה קורה אתי? הרגע גמרתי ימים נוראים – אני חייב להתרכז בחזרת הש"ץ. שמע קולנו- רבונו של עולם! עומדים פה כל-כך הרבה בחורים וכולם מבקשים ומייחלים להתחיל זמן של שטייגען מלא בסיפוק, יש כאן כאלה שמחכים הרבה לשידוך – תקשיב לקול שלהם "ברוך וברוך שמו---אמן".
רצה--- אוי! יעלה ויבוא-ראש חודש! מה עושים עכשיו? זה לא לעניין להסתובב עכשיו ולהתחיל מנחה מול כולם. נלך לשיטבלאך? להבהיל שם כמה בחורים? ישמעו בישיבה שהתפללתי גם שם ומיד יעשו את החשבון. איך זה קרה לי? ללכת לחדר רמי"ם להתפלל ביחידות? חבל, יש פה קצת מעלה של תפילה במניין עם המאריכים. אני חייב לקבל החלטה כאן ועכשיו.
אדהכי והכי אדלר סיים. יופי - למר לא נמצא, הקדיש שלי – ניסיתי לייסד מהלך מהיר שמעלת הציבור של הקדיש משוייכת גם לתפילה שבאה אחריו. אמרתי את הקדיש במתינות ופניתי לכיוון החדר רמי"ם. המצפון שטף אותי בייסורים על כל צעד, השתקתי אותו, ממילא אי-אפשר לכוון בתוך המהומה של השטיבלאך, לדעתי הבחורים שם בקושי שמים לב מה הם אומרים. בבריסק תפילות יחיד הן עניין שבשיגרה.
לשמחתי החדר רמי"ם היה פנוי – נעלתי והשארתי את המפתח נעוץ. בערך ב'למלשינים' שמעתי שקשוק מפתח מבחוץ. נרתעתי לרגע אבל הוא אכן לא הצליח לפתוח. היה ניסוי במפתח נוסף ואז במקום להבין את הרמז הוא דפק בדלת. בהתחלה השתדלתי להזדרז, אבל אחרי שהוא לא הרפה, התאזרתי בכוח מחשבה להתפלל עם כוונה כמו שצריך, עם כל הכבוד – שיחכו, אני מדבר עכשיו עם הקב"ה.
כשסיימתי חשבתי לרגע מה לעשות. מצאתי – הורדתי את המים בשירותים, היטבתי את החולצה אל תוך המכנסיים, הצצתי החוצה בחופזה והפטרתי 'מחילה'. ר' ברוך היה בחוץ, לא מתאים לו הלחץ הזה אבל טוב שהוא הזדמן לכאן כי יש לי כמה עניינים ללבן אתו ועכשיו זאת הזדמנות טובה.
אני רוצה שיכניס את המהלך שלו ברעק"א כבר בשבוע הראשון, יש לי שיעור כללי על זה וצריך שהבחורים יכנסו לעניין טוב קודם. מעניין אותי גם מה דעתו כי הבנתי שיש בחורים שלא מרוצים מהפרק של סדר ב'. אבל לפני בררתי אצלו לגבי ההרשטיין או ההרשלר הזה מה המצב אתו, הוא צריך איזה שיחת נזיפה או הפוך- קירוב מיוחד.
"לא שמתי לב למשהו מיוחד, אבל טוב שהרושיבע מעורר, הלאה אני ישים עין" ר' ברוך ניסה לדבר בנחת אבל נשמע לי ממש עצבני. קמתי להרתיח מים לכוס קפה.
"הרושיבע" ר' ברוך נעשה מגומגם וסמוק "למעשה, נפלה עלי עייפות גדולה היום, לא נעים לי, כל מיני טרדות, בפועל, קרה מה שקרה, במנחה לא אמרתי יעלה ויבוא, למעשה השטיבלאך זה רעיון לא כל-כך, ממש ממש לא נעים לי, חשבתי אולי להתפלל כאן בחדר רמי"ם, אם זה לא מפריע לרושיבע עכשיו, פשוט השקיעה עוד כמה דקות, באמת עוד פעם מחילה, באמת שלא נעים".
עלתה בי הרגשה של בבואה דבבואה כעין יהודה ותמר "ר' ברוך אני חייב לומר לך את האמת לאמיתה, מה שהיה כאן בזמן שדפקת – הייתי באמצע מנחה אחרי ששכחתי לדאבוני יעלה ויבוא בהיכל ותוך כדי שאנחנו משוחחים אני תופס ששכחתי גם בפעם השנייה".
ובאווירת ה'את והב בסופה' הזו נעמדנו שנינו לתפילת מנחה שחדר הרמי"ם לא ידע כמותה.
אוף, למה הם מדברים שם מאחורה? חזרת הש"ץ. שיקלטו את המבט שלי, הנה הוא קלט, השתתק. איך קוראים לו? הרשטיין? אולי הרשוביץ? משהו עם הרש. "ברוך וברוך שמו---אמן". מה קורה אתי? הרגע גמרתי ימים נוראים – אני חייב להתרכז בחזרת הש"ץ. שמע קולנו- רבונו של עולם! עומדים פה כל-כך הרבה בחורים וכולם מבקשים ומייחלים להתחיל זמן של שטייגען מלא בסיפוק, יש כאן כאלה שמחכים הרבה לשידוך – תקשיב לקול שלהם "ברוך וברוך שמו---אמן".
רצה--- אוי! יעלה ויבוא-ראש חודש! מה עושים עכשיו? זה לא לעניין להסתובב עכשיו ולהתחיל מנחה מול כולם. נלך לשיטבלאך? להבהיל שם כמה בחורים? ישמעו בישיבה שהתפללתי גם שם ומיד יעשו את החשבון. איך זה קרה לי? ללכת לחדר רמי"ם להתפלל ביחידות? חבל, יש פה קצת מעלה של תפילה במניין עם המאריכים. אני חייב לקבל החלטה כאן ועכשיו.
אדהכי והכי אדלר סיים. יופי - למר לא נמצא, הקדיש שלי – ניסיתי לייסד מהלך מהיר שמעלת הציבור של הקדיש משוייכת גם לתפילה שבאה אחריו. אמרתי את הקדיש במתינות ופניתי לכיוון החדר רמי"ם. המצפון שטף אותי בייסורים על כל צעד, השתקתי אותו, ממילא אי-אפשר לכוון בתוך המהומה של השטיבלאך, לדעתי הבחורים שם בקושי שמים לב מה הם אומרים. בבריסק תפילות יחיד הן עניין שבשיגרה.
לשמחתי החדר רמי"ם היה פנוי – נעלתי והשארתי את המפתח נעוץ. בערך ב'למלשינים' שמעתי שקשוק מפתח מבחוץ. נרתעתי לרגע אבל הוא אכן לא הצליח לפתוח. היה ניסוי במפתח נוסף ואז במקום להבין את הרמז הוא דפק בדלת. בהתחלה השתדלתי להזדרז, אבל אחרי שהוא לא הרפה, התאזרתי בכוח מחשבה להתפלל עם כוונה כמו שצריך, עם כל הכבוד – שיחכו, אני מדבר עכשיו עם הקב"ה.
כשסיימתי חשבתי לרגע מה לעשות. מצאתי – הורדתי את המים בשירותים, היטבתי את החולצה אל תוך המכנסיים, הצצתי החוצה בחופזה והפטרתי 'מחילה'. ר' ברוך היה בחוץ, לא מתאים לו הלחץ הזה אבל טוב שהוא הזדמן לכאן כי יש לי כמה עניינים ללבן אתו ועכשיו זאת הזדמנות טובה.
אני רוצה שיכניס את המהלך שלו ברעק"א כבר בשבוע הראשון, יש לי שיעור כללי על זה וצריך שהבחורים יכנסו לעניין טוב קודם. מעניין אותי גם מה דעתו כי הבנתי שיש בחורים שלא מרוצים מהפרק של סדר ב'. אבל לפני בררתי אצלו לגבי ההרשטיין או ההרשלר הזה מה המצב אתו, הוא צריך איזה שיחת נזיפה או הפוך- קירוב מיוחד.
"לא שמתי לב למשהו מיוחד, אבל טוב שהרושיבע מעורר, הלאה אני ישים עין" ר' ברוך ניסה לדבר בנחת אבל נשמע לי ממש עצבני. קמתי להרתיח מים לכוס קפה.
"הרושיבע" ר' ברוך נעשה מגומגם וסמוק "למעשה, נפלה עלי עייפות גדולה היום, לא נעים לי, כל מיני טרדות, בפועל, קרה מה שקרה, במנחה לא אמרתי יעלה ויבוא, למעשה השטיבלאך זה רעיון לא כל-כך, ממש ממש לא נעים לי, חשבתי אולי להתפלל כאן בחדר רמי"ם, אם זה לא מפריע לרושיבע עכשיו, פשוט השקיעה עוד כמה דקות, באמת עוד פעם מחילה, באמת שלא נעים".
עלתה בי הרגשה של בבואה דבבואה כעין יהודה ותמר "ר' ברוך אני חייב לומר לך את האמת לאמיתה, מה שהיה כאן בזמן שדפקת – הייתי באמצע מנחה אחרי ששכחתי לדאבוני יעלה ויבוא בהיכל ותוך כדי שאנחנו משוחחים אני תופס ששכחתי גם בפעם השנייה".
ובאווירת ה'את והב בסופה' הזו נעמדנו שנינו לתפילת מנחה שחדר הרמי"ם לא ידע כמותה.
