דניאל גופזר
משתמש סופר מקצוען
בהצלחה לכל הכותבים!
כאן חוזרים לנספח.
הערות והארות, פרשנויות ומחלוקות נא לכתוב בנספח.
האשכול הזה מיועד רק לקטעים עצמם.
נערך לאחרונה ב:
אה...חדר הזום של הרב שפנצל היה מלא מפה לפה.
"מויריי ורבויסיי אנחנו ניגשים ללימוד הדף היומי", פותח הרב שפנצל. "תאכלו, תתכבדו, לא להתבייש", נוטל הרב שפנצל עוגייה יבשה מעל שולחנו ומכניס לפיו בלי לטרוח לכבות את המצלמה.
"כולם פה? אפשר להתחיל? בזום אין תירוצים אה?, אין 'האוטובוס איחר', אין 'הגשם עיכב אותי', אה?
אז אם כולם פה אפשר להתחיל. פסחים דף נון-וו רבויתי. ומי שרוצה להירדם על הגמרא, בשמחה רבה. רק לכבות מיקרופון לפני כן. בסייידר?
זאגט די גמרא: שלושה דברים עשה המלך חזקיהו והודו לו חכמים... גנז ספר רפואות והודו לו...
אתם שומעים רבויתי? היה לחזקיהו המלך ספר מיוחד שבו היו כתובות הרפואות לכל המחלות. החל משפעת, עבור דרך שלבקת חוגרת, ועד למוטציה הדרום אפריקאית של הקורונה.
כל מי שהיה חולה לא היה צריך ללכת לשום רופא. לא היו צריכים בתי חולים ולא עסקנים רפואיים. היו פותחים את הספר בעמוד הנכון, בודקים את הרפואה המתאימה, ו-הופה. מתרפאים. פלאי פלאות.
אלא מה?
למה חזקיהו המלך גנז כזה ספר נפלא?
אומר לנו רש"י" 'גנז ספר רפואות - לפי שלא היה ליבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד'.
מיירעדיק.
ליבם לא היה נכנע.
ביילא, תכיני לי כוס תה בבקשה.
ועכשיו אני שואל אתכם, רבייסי,
איך חזקיהו המלך יכול היה לגנוז את הספר הזה? והלא פיקוח נפש דוחה את כל התוירה כולה.
אז יש לך איזה סברא של יידישקייט שאנשים הפסיקו להתפלל ולהכניע את ליבם למקום. שוין. אבל בינתיים אנשים חולים רחמנא ליצלן. אנשים נפטרים בר מינן. אז איך היה מותר לו לגנוז את הספר. אה?!
או! שכוייח על התה.
איפה היינו? אה, כן. איך היה מותר לו לגנוז את הספר.
אלא,
מה כתוב פה?
כתוב פה,
שאם אדם מכניע את ליבו למקום - יש לזה את אותו הכח בדיוק שהיה לספר רפואות.
חזקיהו המלך ידע שהוא לא יגרום ליותר אנשים לחלות ולמות. כל אדם שהיה יכול להתרפא על ידי הספר, עדיין יכול להתרפא, באותם אחוזי הצלחה, על ידי שיהיה ליבו נכנע למקום.
גיוואלדיג.
אחד מהריבועים השחורים במחשב התעורר לפתע לחיים.חדר הזום של הרב שפנצל היה מלא מפה לפה.
"מויריי ורבויסיי אנחנו ניגשים ללימוד הדף היומי", פותח הרב שפנצל. "תאכלו, תתכבדו, לא להתבייש", נוטל הרב שפנצל עוגייה יבשה מעל שולחנו ומכניס לפיו בלי לטרוח לכבות את המצלמה.
"כולם פה? אפשר להתחיל? בזום אין תירוצים אה?, אין 'האוטובוס איחר', אין 'הגשם עיכב אותי', אה?
אז אם כולם פה אפשר להתחיל. פסחים דף נון-וו רבויתי. ומי שרוצה להירדם על הגמרא, בשמחה רבה. רק לכבות מיקרופון לפני כן. בסייידר?
זאגט די גמרא: שלושה דברים עשה המלך חזקיהו והודו לו חכמים... גנז ספר רפואות והודו לו...
אתם שומעים רבויתי? היה לחזקיהו המלך ספר מיוחד שבו היו כתובות הרפואות לכל המחלות. החל משפעת, עבור דרך שלבקת חוגרת, ועד למוטציה הדרום אפריקאית של הקורונה.
כל מי שהיה חולה לא היה צריך ללכת לשום רופא. לא היו צריכים בתי חולים ולא עסקנים רפואיים. היו פותחים את הספר בעמוד הנכון, בודקים את הרפואה המתאימה, ו-הופה. מתרפאים. פלאי פלאות.
אלא מה?
למה חזקיהו המלך גנז כזה ספר נפלא?
אומר לנו רש"י" 'גנז ספר רפואות - לפי שלא היה ליבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד'.
מיירעדיק.
ליבם לא היה נכנע.
ביילא, תכיני לי כוס תה בבקשה.
ועכשיו אני שואל אתכם, רבייסי,
איך חזקיהו המלך יכול היה לגנוז את הספר הזה? והלא פיקוח נפש דוחה את כל התוירה כולה.
אז יש לך איזה סברא של יידישקייט שאנשים הפסיקו להתפלל ולהכניע את ליבם למקום. שוין. אבל בינתיים אנשים חולים רחמנא ליצלן. אנשים נפטרים בר מינן. אז איך היה מותר לו לגנוז את הספר. אה?!
או! שכוייח על התה.
איפה היינו? אה, כן. איך היה מותר לו לגנוז את הספר.
אלא,
מה כתוב פה?
כתוב פה,
שאם אדם מכניע את ליבו למקום - יש לזה את אותו הכח בדיוק שהיה לספר רפואות.
חזקיהו המלך ידע שהוא לא יגרום ליותר אנשים לחלות ולמות. כל אדם שהיה יכול להתרפא על ידי הספר, עדיין יכול להתרפא, באותם אחוזי הצלחה, על ידי שיהיה ליבו נכנע למקום.
גיוואלדיג.
איינשטיין ישב - יותר מדויק: ישן - מול המסך בתנוחה הקבועה והמוכרת מבית הכנסת החמים, ראש נוטה מעט הצידה, הפה פתוח והלשון כאילו לא מוצאת את מקומה בפנים.אחד מהריבועים השחורים במחשב התעורר לפתע לחיים.
סיימון, שנהג לצפות יחד עם הרבעבצ'ן בשיעור, כעס מאד.
אמנם הוא מעריך מאד את הרב שפנצל על שהוא מתחשב במבוגרים כמוהו, ומאז תחילת הסגר הוא מעביר את השיעור דרך ה'זום', אבל הפעם הוא חייב לצאת מגדרו. עד שהוא הצליח לשכנע את ג'ייקוב שכנו לקחת את החיסון, הוא עלול לחרב לו את כל העבודה.
הוא הרים את אצבעו, והמגיד שיעור פנה אליו: "כן, ר' שימען, מה רצית לומר?"
"רציתי רק להביא את דברי הרמב"ם בפירוש המשניות. אפשר למצוא אותו בסוף המסכת, לפני המהרש"א".
"הוא אומר שחס ושלום לומר כאלו דברים, שזה היה ספר שהיו כתובות בו רפואות אמיתיות, שמי שהיה עושה אותם היה מתרפא. ובגלל שאנשים לא היו בוטחים בה' אלא בתרופות, חזקיהו גנז אותו. איך אפשר לומר כזה דבר? אולי נאמר גם שצריך להפסיק לאכול, ומי שאוכל בשביל להרגיע את הצער של הרעב, אין לו בטחון בה'?! הרי כמו שאנחנו מודים לה' כשאנחנו אוכלים על שהוא הכין לנו אוכל שלא נהיה רעבים, כך נודה לו שהוא הכין לנו תרופות בשביל שלא נהיה חולים!
לכן הרמב"ם מסביר שזה היה ספר שהיו כתובים בו כל מיני שטויות והבלים, של כישוף ורופאי אליל, ואסור לעשות כאלו תרופות, שהם רק מזיקות, ושמרו את הספר רק בשביל ללמוד איזה רפואות אסור לעשות, וכשראה חזקיהו שאנשים חושבים שזה באמת מרפא, הוא גנז אותו".
"הוא מביא עוד הסבר, שזה היה ספר שהיה כתוב בו איך לעשות כל מיני רעלים, ולאיזה מחלה גורם כל רעל, ואיך מרפאים את המחלה הזאת, ושמרו אותו בשביל שהרופא ידע איך להציל את אלו שהורעלו, וכשחזקיהו ראה שאנשים התחילו להרעיל אנשים על ידי שקראו בספר, הוא גנז אותו".
"לכן אני מבקש כבוד הרב, לא לומר דברים חסרי אחריות, שיכולים לגרום לאנשים לזלזל בהוראות הרופאים".
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכו
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: