יום של שגיאות

[מ"ם]

ים של חשבונות

שעות של שיגעונות

ליום של שגיאות

שלום ולא להתראות



לפצות

ולרצות

להתרפס

ולאפס -

אין בי כוח.

מבכר לשכוח.



ריבונו של עולם!

הרי-הינך מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותך.

 

[אשר שרבר]

לילה טוב.
שינה מתוקה טהורה וזכה.
חלומות פז.

 

[מ"ם]

סורי. סתם רבע-הרהור-שבור לפני ק"ש שעל המיטה.



אבל אם כבר התכנסתם לכאן כולכם, אוסיף משהו בעניין. מקווה שייצא מספיק ברור עם כל העייפות והשגיאות. מקסימום נבוא בבוקר נמחק הכל.

מעודי תמהתי על נוסח תפילה זו:

רבונו של-עולם הריני מוחל לכל-מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי
בין בגופי בין בממוני בין בכבודי בין בכל-אשר לי
בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד
בין בדיבור בין במעשה
בין בגלגול זה בין בגלגול אחר
לכל בר ישראל
ולא יענש שום אדם בסבתי
יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי
שלא אחטא עוד
ולא אחזור בהם
ולא אשוב עוד להכעיסך
ולא אעשה הרע בעיניך
ומה-שחטאתי מחוק ברחמיך הרבים ולא על ידי יסורים וחלים רעים:
יהיו לרצון אמרי-פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי:


קודם כל, ככה כל היום לשמור ולנטור את הטינה עד הערב? למה לא למחול כבר לפני כן? ואיך בכלל מתאים שכאשר עושים חשבון נפש בסוף היום המסקנה היא שאני הוא הצדיק וזה שצריך למחול לכל האחרים הרשעים על מה שהעיזו לעשות לי?

שנית, "בין בגלגול אחר". למה למחול כל יום מחדש על מה שנעשה בגלגול אחר? אם סלחתי כבר לגלגול ההוא, הרי הוא לא התרחש בינתיים שוב?

ומה הקשר לחלק השני שמגיע בהמשך אחד: שלא אחטא עוד ולא אחזור בהם ולא אשוב להכעיסך ולא אעשה הרע בעיניך?

ובפרט: ולא אחזור "בהם" - במי? על איזה דבר קודם שכבר הזכרנו מדובר כאן? וכמו שמשמע בכל הנוסח: ולא אחטא "עוד", ולא אשוב "עוד" להכעיסך...



ע"פ כל זה אולי אפשר לומר שכל הנוסח הזה הוא כעין בקשה הפוכה מה' שימחל לנו על כל מה שעשינו.

מחל לזה שהכעסנו והקנטנו אותך. שחטאנו כנגדך.
בגוף, בממון, בכבודך, בכל אשר לך
בדיבור או במעשה, בגלגול זה ובגלגול אחר (ועל זה יש מקום לבקש שוב ושוב, שמא עדיין לא נסלח משמים!)

אלא שבקשת הסליחה היא באופן כזה שאנחנו מצהירים שאנו סולחים לכל יהודי, בר ישראל, שעשה לנו כזאת - ולכן מבקשים מידה כנגד מידה מה' שימחל גם לנו על אותם דברים, ואין העניין יוצא גם מידי פשוטו.

ולאחר כל בקשת מחילה נסתרת זו, שאין בנו כוח לאומרה כפשוטה מרוב בושת פנים, אז אנו מבקשים: שלא אחטא עוד, ולא אחזור בהם - בכל הרשימה שפירטנו לעיל: בגוף בממון, בכבודי בכל אשר לי, באונס וברצון בשוגג ובמזיד... ומסיימים: ומה שחטאתי מחוק ברחמיך ולא על ידי יסורים - מכוון כנגד "הריני מוחל.. ולא יענש שום אדם".

ואולי זו הסיבה לסיום בפסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי", שיתקבלו גם הדברים שנאמרו בפה, וגם התוכן הפנימי שלא נאמר בפה "הגיון ליבי"... וכפירוש הרד"ק על הפסוק: "יהיו לרצון אמרי פי- מה שאמרתי לפניך בפי. והגיון לבי לפניך - ומה שלא אמרתי בפי אלא חשבתי בלבי, והמחשבה הוא הגיון הלב, גם כן יהיו לרצון".

אמן.

 

[שני זאת אני :)]

אואוו, תודה.

וזה יהיה פיספוס לנצל הרשאות כדי למנוע טוב שכזה מאחרים.

 

[רחשי הלב]

ים של חשבונות

שעות של שיגעונות

ליום של שגיאות

שלום ולא להתראות



לפצות

ולרצות

להתרפס

ולאפס -

אין בי כוח.

מבכר לשכוח.



ריבונו של עולם!

הרי-הינך מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותך.

כל האומר הקב"ה וותרן וכו'

 

[יאן]

כל האומר הקב"ה וותרן וכו'

לא אמרת היום ברכת סלח לנו שלוש פעמים?
מחילה אינה ויתור

 

[מרציפן]

סורי. סתם רבע-הרהור-שבור לפני ק"ש שעל המיטה.



אבל אם כבר התכנסתם לכאן כולכם, אוסיף משהו בעניין. מקווה שייצא מספיק ברור עם כל העייפות והשגיאות. מקסימום נבוא בבוקר נמחק הכל.

מעודי תמהתי על נוסח תפילה זו:

רבונו של-עולם הריני מוחל לכל-מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי
בין בגופי בין בממוני בין בכבודי בין בכל-אשר לי
בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד
בין בדיבור בין במעשה
בין בגלגול זה בין בגלגול אחר
לכל בר ישראל
ולא יענש שום אדם בסבתי
יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי
שלא אחטא עוד
ולא אחזור בהם
ולא אשוב עוד להכעיסך
ולא אעשה הרע בעיניך
ומה-שחטאתי מחוק ברחמיך הרבים ולא על ידי יסורים וחלים רעים:
יהיו לרצון אמרי-פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי:


קודם כל, ככה כל היום לשמור ולנטור את הטינה עד הערב? למה לא למחול כבר לפני כן? ואיך בכלל מתאים שכאשר עושים חשבון נפש בסוף היום המסקנה היא שאני הוא הצדיק וזה שצריך למחול לכל האחרים הרשעים על מה שהעיזו לעשות לי?

שנית, "בין בגלגול אחר". למה למחול כל יום מחדש על מה שנעשה בגלגול אחר? אם סלחתי כבר לגלגול ההוא, הרי הוא לא התרחש בינתיים שוב?

ומה הקשר לחלק השני שמגיע בהמשך אחד: שלא אחטא עוד ולא אחזור בהם ולא אשוב להכעיסך ולא אעשה הרע בעיניך?

ובפרט: ולא אחזור "בהם" - במי? על איזה דבר קודם שכבר הזכרנו מדובר כאן? וכמו שמשמע בכל הנוסח: ולא אחטא "עוד", ולא אשוב "עוד" להכעיסך...



ע"פ כל זה אולי אפשר לומר שכל הנוסח הזה הוא כעין בקשה הפוכה מה' שימחל לנו על כל מה שעשינו.

מחל לזה שהכעסנו והקנטנו אותך. שחטאנו כנגדך.
בגוף, בממון, בכבודך, בכל אשר לך
בדיבור או במעשה, בגלגול זה ובגלגול אחר (ועל זה יש מקום לבקש שוב ושוב, שמא עדיין לא נסלח משמים!)

אלא שבקשת הסליחה היא באופן כזה שאנחנו מצהירים שאנו סולחים לכל יהודי, בר ישראל, שעשה לנו כזאת - ולכן מבקשים מידה כנגד מידה מה' שימחל גם לנו על אותם דברים, ואין העניין יוצא גם מידי פשוטו.

ולאחר כל בקשת מחילה נסתרת זו, שאין בנו כוח לאומרה כפשוטה מרוב בושת פנים, אז אנו מבקשים: שלא אחטא עוד, ולא אחזור בהם - בכל הרשימה שפירטנו לעיל: בגוף בממון, בכבודי בכל אשר לי, באונס וברצון בשוגג ובמזיד... ומסיימים: ומה שחטאתי מחוק ברחמיך ולא על ידי יסורים - מכוון כנגד "הריני מוחל.. ולא יענש שום אדם".

ואולי זו הסיבה לסיום בפסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי", שיתקבלו גם הדברים שנאמרו בפה, וגם התוכן הפנימי שלא נאמר בפה "הגיון ליבי"... וכפירוש הרד"ק על הפסוק: "יהיו לרצון אמרי פי- מה שאמרתי לפניך בפי. והגיון לבי לפניך - ומה שלא אמרתי בפי אלא חשבתי בלבי, והמחשבה הוא הגיון הלב, גם כן יהיו לרצון".

אמן.

לא כשיר לקרוא ולהתעמק בכל זה בשעה כזו, אבל מחשש פן תממש את איומך מחר בבוקר ותמחוק - העתקתי הכל לקובץ וורד, בתקווה שמחר אתעמק בזה.
ליל"ט.

 

[רחשי הלב]

לא אמרת היום ברכת סלח לנו שלוש פעמים?
מחילה אינה ויתור

תקרא שוב את ההודעה הפותחת של האשכול ותבין את החילוק.

 

[מ"ם]

מחשש פן תממש את איומך מחר בבוקר ותמחוק - העתקתי הכל לקובץ וורד, בתקווה שמחר אתעמק בזה.

הכלל הפסיכולוגי עובד.
אם אומרים שהלחמניות הולכות להיגמר, אנשים ייקחו שלוש.
אם קטע הולך להימחק, קודם כל נעתיק ונשמור אותו בוורד. שיהיה.

 

[מרציפן]

הכלל הפסיכולוגי עובד.
אם אומרים שהלחמניות הולכות להיגמר, אנשים ייקחו שלוש.
אם קטע הולך להימחק, קודם כל נעתיק ונשמור אותו בוורד. שיהיה.

קשה לקבל מחמאות, הא??

 

[palm]

אחת מהצוות שכעסה מאד על התנהלות ההנהלה כלפיה
אמרה לי ברגע של משבר;
את יודעת שאני כל יום אומרת 'הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי חוץ מ...' וכאן נקטה בשם
הרבה שנים עברו וכל פעם שאני נזכרת זה מעלה בי שוב תהיות מגוונות

 

[שני זאת אני :)]

אחת מהצוות שכעסה מאד על התנהלות ההנהלה כלפיה
אמרה לי ברגע של משבר;
את יודעת שאני כל יום אומרת 'הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי חוץ מ...' וכאן נקטה בשם
הרבה שנים עברו וכל פעם שאני נזכרת זה מעלה בי שוב תהיות מגוונות

יפה שהיא אמיתית עם עצמה.

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

מעורר מחשבה!
משפט רקע לשיר, יכול להאיר את הרעיון

 

[ש. צ. וינמן]

שיר טוב.
תובנות מחכימות.

קודם כל, ככה כל היום לשמור ולנטור את הטינה עד הערב? למה לא למחול כבר לפני כן? ואיך בכלל מתאים שכאשר עושים חשבון נפש בסוף היום המסקנה היא שאני הוא הצדיק וזה שצריך למחול לכל האחרים הרשעים על מה שהעיזו לעשות לי?

התורה ירדה לסוף דעתו של אדם.
"אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו"
התורה מכירה בצורך של פסק זמן לעיכול הכאב. ולא משנה מי הצודק. יש מקום לכאב ולכעס של כל אחד. הצדק הוא לא הנושא.
ולכן עת לכעוס. עת לכאוב. ורק לאחר מכן מגיע העת למחול ולסלוח.

ומעניין שזה החלק הראשון.
כנראה שעד שלא נרגעים, אי אפשר להמשיך לחלק השני.

ומה הקשר לחלק השני שמגיע בהמשך אחד: שלא אחטא עוד ולא אחזור בהם ולא אשוב להכעיסך ולא אעשה הרע בעיניך?

ובפרט: ולא אחזור "בהם" - במי? על איזה דבר קודם שכבר הזכרנו מדובר כאן? וכמו שמשמע בכל הנוסח: ולא אחטא "עוד", ולא אשוב "עוד" להכעיסך...

שלא אחטא עוד - ביטוי של וידוי והכרת החטא
לאחר מכן קבלה לעתיד:
ולא אחזור בהם, ולא אשוב עוד להכעיסך, ולא אעשה הרע בעיניך
ומה-שחטאתי מחוק ברחמיך הרבים ולא על ידי יסורים וחלים רעים:
יהיו לרצון אמרי-פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי:

אחת מהצוות שכעסה מאד על התנהלות ההנהלה כלפיה
אמרה לי ברגע של משבר;
את יודעת שאני כל יום אומרת 'הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי חוץ מ...' וכאן נקטה בשם
הרבה שנים עברו וכל פעם שאני נזכרת זה מעלה בי שוב תהיות מגוונות

לעיתים הללו שקיימים, שהסליחה רחוקה. שמעתי פעם שיש להתייחס אל החלק הראשון כבקשה. ריבונו של עולם תעזור לי למחול ולסלוח. אמירה יומיומית גם אם היא מגיעה ממקום חיצוני, משפיעה ומטהרת את הלב.

 

[דיו וקסת]

בין בגלגול זה בין בגלגול אחר

מעודי תמהתי על המנהג הרווח, שאם באה חתולה (או חתול, תלוי באזור החיוג) וממאנת לעזוב את השטח, צריך לומר לה ג' פעמים 'מחול לך'.
אומרים: בטח היא עשתה לך איזה עוול בגלגול קודם ועכשיו היא באה לקבל מחילה.
אז גברת חתולה, אני לא יודע מה עשית בגלגולייך הקודמים. אבל אצלי לא תקבלי סליחה כל כך מהר. ואם באותו גלגול רצחת את אבא שלי? מה נראה לך שבגלל שכרגע את מפריעה לי במנגל אני אמחל לך בכזו קלות? לא ולא.
המינימום כדי לקבל מחילה זה להתנצל ולהכיר בזה שהיית לא בסדר. בואי, נשב, נדבר.
לבוא ולעצבן אותי עד שנמאס לי לראות אותך - זו לא הדרך. לא אצלי. לא מוחל.

ואם מישהו נפגע מהבוטות, אולי אבוא להתנצל באיזה גלגול.

 

[כנפיים]

לבוא ולעצבן אותי עד שנמאס לי לראות אותך - זו לא הדרך. לא אצלי. לא מוחל.

כנראה שגם פרשנות להתנהגויות חתוליות תלויה באיזור החיוג.

וכי מי אמר שעמדה ועצבנה?
שמא בכל מיאו ומיאו שייללה כיוונה כוונות נסתרות בעומק החרטה-וידוי-וקבלה לעתיד החתולי דנן?

ומלבד זאת, נראה כי גם רוצח ירצה אחוז מסוים מעונשו אם יבלה את ימיו ולילותיו בפח הזבל השכונתי, ללא קורת גג וללא מכר ומודע.
נע ונד היה העונש שקיבל הרוצח הראשון בהיסטוריה, לא?

אבל בקשר לזה-

בואי, נשב, נדבר.

מאמינה שהיא תזרום.

 

[מ"ם]

צריך לומר לה ג' פעמים 'מחול לך'

הנה משהו שמצאתי בבית גנזיי בעניין. ולמרבה ההשגחה פרטית אפילו אתה מוזכר שם!

"מאוד רציתי לבוא לתחרות הכלבים הדומים לבעליהם, אבל הכלב שלי אבד בצורה טראגית:

פעם הסתובבתי איתו באיזור חרדי, נהנה סאדיסטית לראות את הילדים נמלטים בצעקות לזרועות הוריהם (הם דומים להם, יש לציין).

ופתאום - דמעות עולות בעיניי כשאני נזכר ברגע הקשה ההוא - התקרב אלינו חרדי עבדקן וגבוה עם משקפיים עבות ושאג ג' פעמים "מחול לך! מחול לך! מחול לך". באותו רגע הכלב נעלם. התאייד. התאדה. נאדה. ומאז אבדו גם עקבותיו".

 

[RACHELIZ]

עבדקן

לא נראה לי שהם מכירים את המילה הזו...

אא"כ הוא דתל"ש מה שמאוד מסתבר בגלל הסאדיסטיות להפחיד חרדים
מצד שני, מי שפחד מכלבים בעברו למה שפתאום לא יפחד? זה סוג של סימן היכר...

 

[מוישה]

מעודי תמהתי על המנהג הרווח, שאם באה חתולה (או חתול, תלוי באזור החיוג) וממאנת לעזוב את השטח, צריך לומר לה ג' פעמים 'מחול לך'.
אומרים: בטח היא עשתה לך איזה עוול בגלגול קודם ועכשיו היא באה לקבל מחילה.
אז גברת חתולה, אני לא יודע מה עשית בגלגולייך הקודמים. אבל אצלי לא תקבלי סליחה כל כך מהר. ואם באותו גלגול רצחת את אבא שלי? מה נראה לך שבגלל שכרגע את מפריעה לי במנגל אני אמחל לך בכזו קלות? לא ולא.
המינימום כדי לקבל מחילה זה להתנצל ולהכיר בזה שהיית לא בסדר. בואי, נשב, נדבר.
לבוא ולעצבן אותי עד שנמאס לי לראות אותך - זו לא הדרך. לא אצלי. לא מוחל.

ואם מישהו נפגע מהבוטות, אולי אבוא להתנצל באיזה גלגול.

אה אהמ מי שמאמין בזה זה משהו אחר. אני חושב שרובם רואים בזה פולקלור. בפרט אחרי שזה לא עוזר (ניסינו גם באנגלית) ובפרט שיתושים לא מקבלים את ה"מחול לך" (וגם במכות הם לא מבינים).

 

[מ"ם]

לא נראה לי שהם מכירים את המילה הזו...

זהו, מעניין.
עשיתי חיפוש בחומרים ישנים שלי וראיתי שהמילה עבדקן מופיעה הרבה. כנראה הרבה מעבר למה שצריך.

אבל בחודשים האחרונים היא פשוט נעלמה מכל החומרים החדשים.
היא כבר לא מייצגת בעיניי את עב הזקן, אלא את הניק המוכשר והכותב המדהים וכו'.

אולי כדאי לבקש ממנו שיחליף ניק כדי לשחרר את המושג לנפשו. ומה טוב לשם האמיתי, אם יש.