שיתוף - לביקורת יום שגרתי במשפחת העתידות

[יוסף יצחק פ.]

רועי קם לצלילי השעון המעורר של גבאי בית הכנסת הגר במרחק של שני רחובות מביתו, הוא נטל את ידיו, ברך ברכות השחר והתכונן לגשת להתפלל לפני קונו. על 'התחנון' הוא דילג לאחר ש'ראה' שהיום נוכח אב העושה לבנו ברית, אי לכך ובהתאם לזאת הוא איחל לאב המופתע 'מזל טוב' לבבי, ואיחל לו שבנו גד יזכה לגדול לתורה לחופה ולמעשים טובים ולדירת ארבעה חדרים במרכז הארץ, בכל זאת המחירים גבוהים.

בשובו לביתו, לאחר שנפרד במחשבתו מילדיו שיוצאים ליום לימודים נוסף ("אל דאגה, שרי, המורה לא תגיע היום, היא הולכת לברית של בנה, גדי"), מצא לנכון לעדכן את חברו, אשר, שיצא מה'מקווה' במצב הפוליטי הסבוך השורר בימים אלו, אשר בהשגחה פרטית שוחח על כך אשר לפני דקות מספר.

בהגיעו לביתו, התיישב רועי על יד השולחן לארוחת הבוקר שהכינה לו אשתו, "השניצל קריספי, כמו שאמרת", כמו שביקש דרך מחשבתו, מאשתו.
זוהי הסיבה שפלאפונים ניידים הינם מצרך מיותר במשפחה, שהרי למה צריך אמצעי להעברת קול או מסרונים כשאפשר לעשות זאת בדרך הישנה והטובה.

וביום חורפי אחד, לאחר שהסבלים העמיסו את כל תכולת הבית לארגזים גדולים שהועמסו הישר אל בטן המשאית, מצא לנכון הבן נפתלי לשאול את אביו (בפיו), "אבא מדוע מכרנו את ביתנו לאדם הלזה, באמצע השנה וללא שום סיבה", והאב, כמו אב מסור ענה לבן בפשטות, "ראה בני, נעבור לבית שלו הרחק מההמולה הסואנת, אני רואה שישנו אוצר שטמון בחצר תחת השלכת, ואגב ילדים, הבה נזדרז, בעוד זמן קצר ברק יפגע בבית, והוא יישבר".