לא מכירה את האנשים והסיטואציה, אבל יכול להיות שאם יש רצף של תינוקות, שתמיד יש בבית מישהו מתחת גיל שנתיים (שלא לדבר על יונק), או שיש ילד תלותי או שאין הורים או מישהו שאפשר לזרוק את הילדים אצלו אז באמת הדאגה היא אמיתית ולא מוגזמת.לא
זה נבע לדעתי מדאגה עובר
איך יסתדרו בלעדינו?
ולכן ויתרו על הרצון העז שלהם לחוויה משותפת
מה שבטוח - החוויות הכי משמעותיות הן בלב פנימה. בתחושת החיבור והעומק והשיתוף שיש.
לאו דווקא החוויות החיצוניות האקסטרימיות הן המשמעותיות בבניית הקשר.
אפשר לקיים זוגיות מצוינת ומספקת גם בלי לצאת לבתי מלון ומסעדות (שזה בכל מקרה רק מושגים מערביים שחדרו אלינו)