אם הדגש הוא עלינו, למה לנו זה מפריע יותר, אז אין טעם לסיים עם כיבוי האורות, שדווקא מעיד על הזלזול מבחינתם.
ואם הדגש הוא עליהם (כפי שבאמת מתאים יותר למשל), אז צריך למצוא משהו מקשר יותר בין ראש כולל למוכר פלאפל, כי אפסס ברגע הראשון קצת חסר ההקשר.
הדימוי הנכון יותר, הוא בין הישיבות שלנו לעולם התרבות שלהם. לא לעולם העסקים (שאינו רק שלהם).
ובאמת, אני לא חושב שאי מי מצפה מהם להזדעזע מסגירת עולם התורה כמו מסגירת העסקים.
מאוד טבעי ונורמלי שמבחינתם סגירת המשק היא הדבר המזעזע ביותר בסיפור הנוכחי. אין על מה להזדעק עליהם בענין הזה.
באופן אישי - ויכול לראות זאתכל מי שמשוטט באשכולי ההתבכיינות (שחלקם אני פתחתי) בפורום קורונה- פחות מרג אותי מה 'הם' חושבים עלינו.
'הם' שונאים אותנו.
'הם' שנאו אותנו בעבר וזה ימשיך כך עד ביאת ינון, ולא על זה אני כותב.
העניין הוא, שישנם מעטים (כך אני מקוה...) בציבור שלנו שמתייחסים באדישות מסוימת לסגירת הישיבות והכוללים, ועל זה אני כותב.
נכון שמוכר פלאפל הוא לא ראש כולל, וכיבוי האורות רק נועד לתת סיום מסוים... אבל לענ''ד זה מסביר את הנקודה, לפחות בשינוי שעשיתי.
אם אשנה את סוף הסיפור:
מרואיין: ''אה, כן, אני עוסק בדברי תורה.
אני לומד בכולל באופקים, ולצידי עשרות אברכים שבאים לכולל יום - יום, ועכשיו אוסרים עלינו ללמוד בבית המדרש.... הי!
למה נכבו האורות''