אין לי מילים. פשוט אין. היופי כאן שהופכים את זה למשהו קליל שאפשר לקבל בקלות ולשמוח עם זה. מה שבמציאות מסתמא לא פשוט.
זה מזכיר לי כשאבא של ז"ל היה צריך להתחיל דיאליזות ל"ע הוא העדיף דיאליזה שעושים לבד בבית. בקיצור הלכתי איתו להדרכה והסבר איך עושים את זה. הסירטון הראה חיים כל כך מאושרים וקסומים של אלה שעושים דיאליזה....
אבל את המציאות העגומה , הכואבת, המייסרת, לעומת הסירטון אני ראיתי מקרוב.....
אבל באמת. כל הכבוד לספר הזה. רק שאני אישית לא מסוגלת לקרוא ספרים כאלה זה עושה לי רע. גם כשזה מלווה באיורים המקסימים שלך אנאל...
יש גם ספר: מותק של ילדה. על הנושא.(כמובן, לא קראתי...)
בכל אופן ציורים משגעים. איך אתם מצליחים שלאורך כל הספר זו תראה אותה דמות? מדהים!