למדתי במוסדות בני ברקיים קלאסיים. הקדישו אצלנו הרבה, לאורך כל שנות הלימודים (בכיתות הגבוהות ביסודי, תיכון וסמינר) ללימוד השואה וההשקפה הקשורה אליה. הרבה מעבר לשיעורי חי"א, שנמסרו ע"י מורה עם התמחות ספציפית בתחום. אני נזכרת אפילו בשיעור בכתה ב' בבית הספר היסודי (חלפו מאז קרוב ל-30 שנה) בו המחנכת סיפרה לנו על השואה, בהתאם להשגותינו.
השואה היתה נוכחת מאד במרקם החיים ובהווי. רבות היו נכדות ניצולים, המורות - בנות ניצולים, ובכלל, נראה לי שהמציאות החרדית שמטיבה משמרת מדור לדור לא איפשרה לנושא לחמוק תחת הראדר - אנחנו קוראים וקרויים על שם אבותינו שחלקם נספו, משמרים מנהגים ומסורות, תמיד יש את בית אבא, גם אם בחרו לשמור את העבר בכספת.
השואה היתה נוכחת מאד במרקם החיים ובהווי. רבות היו נכדות ניצולים, המורות - בנות ניצולים, ובכלל, נראה לי שהמציאות החרדית שמטיבה משמרת מדור לדור לא איפשרה לנושא לחמוק תחת הראדר - אנחנו קוראים וקרויים על שם אבותינו שחלקם נספו, משמרים מנהגים ומסורות, תמיד יש את בית אבא, גם אם בחרו לשמור את העבר בכספת.