טאבו משותף - בעיה או פתרון?
אחרי שהתחלנו להתרגל לעובדה שאין יותר זוגות צעירים הרוכשים בבני ברק דירת קבע, ולאחר שחיידרים החלו להיסגר מחוסר עניין לציבור, פתאום, בתוך מספר שנים, הייתה לעיר עדנה והמצב התהפך לחלוטין. אנו פוגשים יותר ויותר אברכים צעירים בשטיבלאך, ולא רק כשוכרים של יחידות תת קרקעיות, אלא כבעלי דירות. זה לא קרה כי פתאום אנשים התעשרו או שמחירי הדירות בבני ברק ירדו. אדרבה, יותר קשה היום לרכוש דירה מאשר לפני חמש שנים. אז מה קרה כאן?
קוראים לזה טאבו משותף, ומדובר בעצם ברעיון חרדי ייחודי, שאין לו כמעט אח ורע בעולם המערבי. העיקרון הוא פשוט, היישום שלו קצת פחות: שתי משפחות יחדיו רוכשות דירה ענקית, לרוב מדובר יהיה בדופלקס קומותיים, חוצים אותו ויוצרים שתי דירות קטנות. כל זוג גר ב"דירה" שלו בשלוה. כך כולם מרוויחים: משלמים בערך אותו סכום שהיו משלמים על דירה בפריפריה, וגרים בבני ברק.
עד כאן נשמע נפלא, וזה אכן כך. אלפים עשו זאת בכל הערים החרדיות. הבעיות כרגיל מתחילות, כשיש בעיות. ראשית, בניגוד למודיעין עילית, עמנואל, ביתר וכו' אשר חוקי התכנון והבניה בהן כפופים לחוק הירדני - הרי שבבני ברק מדובר בעבירת בניה, מעשה מנוגד לחוק מפורש, ואין כמעט אפשרות להכשיר את זה. נכון שלא אוכפים את זה כרגע בבני ברק, אבל לך תדע מי יהיה ראש העיר הבא. הזקנים שבינינו זוכרים, ולא לטובה, את ימי הוועדה הקרואה בראשות אישים חילוניים. איש לא ערב שזה לא יחזור על עצמו. מאות אברכים שהשקיעו בפתח תקוה למשל, בדירות מחולקות אשר עשרות שנים העירייה התעלמה מכך, יספרו לכם בעצב, כיצד הפסידו את כספם כאשר נבחר ראש עיר חדש אשר פשוט הורס אחת אחרי השנייה. אלמלא עליית המחירים בעיר, אשר איזנה את הנפילה, היו מאות משפחות מאנ"ש פושטות רגל רח"ל. כדאי לדעת: אחת הסיבות לכך שרק בציבור החרדי יש את זה, היא האמון ההדדי, והיעדר הלשנות ב"ה. אבל אם חלילה תיקלעו לשכן נודניק שלא רק ילשין לעירייה, אלא יתקשר כל בוקר לשאול מה שלום המסירה שלו, העירייה תהיה בבעיה, וכמובן גם אתם.
אבל זו רק בעיה אחת. ישנן עוד בעיות רבות: חלוקת התשלומים מידי חודש, שעבודים הדדיים, קושי למכור הלאה, מיתון עליית הערך, מיסים העלולים לצוץ, קושי מסויים בקבלת משכנתא, ועוד הרבה בעיות. מעניין לציין כי דווקא הבעיה הגדולה ביותר שנשמעת מפי אנשים רבים, חשש שהשותף לא ישלם את המשכנתא, ניתנת לפתרון בהסכם מסודר מראש, משרדנו ערך עשרות כאלו. לעומת כל הבעיות אפשר לומר בביטחה, כי כל הבעיות (למעט אי החוקיות) מתגמדות ונעלמות כלא היו, כשנזכרים כי האלטרנטיבה, היא או לגור בטבריה הרחוקה (אותו מחיר בערך), או להשיג עוד מאה אלף דולר (החיסכון בד"כ). בהנחה שלרוב הקוראים אין את הכסף, ואין חשק לנסוע שעתיים כל צד, ואין לשלם כל חודש עוד 1700 למשכנתא, פתאום החצי שעה אחת לחודשיים לסיכום הכספים, נשמע כבר פחות גרוע. אז למה לא כולם עושים זאת?
ראשית, רבים אכן כן עושים זאת. רבים מספור אפילו. שנית, לחלק מהאנשים הקדוש ברוך הוא סידר דברים יותר טובים, מחיר למשתכן למשל. ושלישית והעיקר, רוב בני האדם חוששים מדברים חדשים שהם לא מכירים. יש גם את האספקט הפסיכולוגי, שהדירה לא רשומה רק על שמך. ויש עוד סיבות צדדיות, שאינן מצדיקות את החשש. מדוע בכל זאת יש שם רע לטאבו משותף?
התשובה נעוצה בהבדל שבין סוגי הטאבו משותף. הדרך הטובה והמומלצת, עליה דיברנו עד כה, היא רכישה משותפת מלכתחילה של הנכס, עם אחוזי בעלות רשומים לכל זוג, ומשכנתא משותפת. כל האפשרויות האחרות, רכישה מבעלים ללא משכנתא, רישום הערת אזהרה או משכון, וכן פתרונות דחק אחרים, פחות מומלצים, וכל האנשים שרכשו טאבו משותף ומדווחים על צרות, בד"כ נמנים על האפשרות הזאת. במקרים כאלו, גם עם מחליטים להיכנס אליהם בחוסר ברירה, יש לקחת עו"ד שמומחה במיוחד לתחום מסובך ורגיש זה. משרדנו עוסק בכך שנים רבות, ברוך השם עד כה, באפס תקלות.
לסיום, נחזור לשאלת הכותרת: טאבו משותף - בעיה או פתרון?
התשובה כנראה, בדיוק כמו הטאבו משותף עצמו, מורכבת: פתרון בעייתי.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
