אני לא מבינה מה ההבדל ביננונראה לי שאתם שוב מדברים מהזוית שלכם, שכל משפחה יכולה לחסוך.
יש להערכתי ארבעים אחוז בציבור שחוסכים בכל צורה אפשרית, לא לחתונות, אלא לשרוד את החודש.
רוב החסכונות שחוסכים לחתונות עוברים דרך הגמ"ח המרכזי. זאת בעיקר כדי לבטח את עצמם בנושאי הדיור.
כך שחסכון לצורכי חתונה אינו בר ביצוע באחוז ניכר בציבור החרדי.
המושג 'חינוך לחיסכון' אינו ישים בציבור.
ציבור לא ניתן לחנך. נקודה. סוף פסוק.
(בפרט שכאשר אתה מחנך למשל להשקיע את הכסף,
יבואו בעלי אינטרסים להפיל את הציבור ברשתם,
ויגיעו גדולי הרבנים להזהיר מהשקעות.
כיום אצל רוב האדמו"רים ורבני הקהילות מסרבים לאשר השקעות).
לכן אם יש מקום לעשייה בנושא, זה דווקא הסברה לשינוי התנהגות ציבורית, לא לשינוי התנהגות של כל פרט.
החתונות הם דוגמא טובה להתנהגות ציבורית, התנהגות שכל פרט מתנהג דווקא כי הציבור נוהג כך.
מלבד מה שאני מנסה להסב את תשומת הלב בגיל 20
ואתם רק בגיל 40.
כאמור אתה מסכים שמלבד בנושא מס' המנות שבו יש קרטל
ואותו חייבים לשבור,
בכל שאר הנושאים כבר היום ניתן לקחת בעלי מקצוע זולים.
אלא מה, הציבור לא רוצה לקחת את אותם בעלי מקצוע זולים.
אז אתה רוצה לחנך את הציבור להתחיל לקחת בעלי מקצוע זולים.
אתה רוצה לתת הסברה (לחנך) בגיל 40
ואני מנסה לתת הסברה (לחנך) בגיל 20...