הנושאים החמים
הנושאים החמים
כל מילה!!כואב לי שכולם מזכירים רק את המורות.
איפה ההורים???
אני לא מתכוון של ה"מוחרם",
אלא האמא של זו שמחרימה,
האמא של זו שמשתפת פעולה באופן אקטיבי או פסיבי עם ההחרמה.
איפה הן???
לרוב הילדים המחרימים יש הורים נורמלים, למה הם לא מעורבים?
לבת שלי יש מקום מאוד מוביל בגן.
מרגע שגילתי - אני עם יד על הדופק.
אנחנו תמיד מדברות שאפשר:
או לשחק לבד
או לשחק עם חברה אחת בלבד
או לשחק עם כל מי שרוצה.
אין דבר כזה לשחק עם חלק מהילדות ולחלק להגיד לא.
כשאני שומעת דיבורים מאוד בעייתים: "אנחנו לא משחקות עם x כי היא כל הזמן מרביצה. אמא, זה לא רק אני, זה לא כיף, היא מרביצה".
אז קודם כל אנחנו מנסות יחד להבין: האם יכול להיות שx מרביצה כי היא אין לה חברות? (ברור שכן, אבל צריך להנגיש את זה לבת 4).
ואז עוברים לחלק מעשי, את משתפת אותה עם כולן, ומה עושים כשהיא מרביצה / נושכת (תלוי גיל)?
מדגימים איך אפשר לעצור את היד / הסנטר-נשיכה. ואז קוראים בקול "אסור להרביץ. אם תרביצי לא נרצה לשחק איתך".
זה הכל, בכלל לא מסבך!
תשומת לב למילים של הילדה + 5 דקות הסבר.
כשהבת שלי תגדל, היא כבר "פיתחה שריר", שזה מאוד מעליב ואסור לא לשתף משהיא, בתקווה שככה בחיים היא לא תגרר לחרם.
אם כל אמא שהבת שלה "מהמקובלות" תתנהג ככה מגיל צעיר - אז זה לא יקרה.
ועוד משהו, כולנו כמבוגרים: באוטובוס, בגינה, ברחוב. פתחו עיניים!
בדיוק כמו שאם נראה 2 ילדים הולכים מכות, ואחד ממש חונק את השני (לא נערים שזה סכנה להתערב, אלא ילדים בני 5-10), נפנה ונדבר איתם ונסביר את הסכנה.
אז ככה תתערבו כשצריך.
נסעתי באוטובוס, ילדה עלתה והתיישבה בספסל אחרון, באו חברות לכיתה, ואיתן סוג של "מלכת כיתה" שדרשה מעבר לספסל אחר של אותה ילדה (למרות היו מספיק מקומות), השפילה אותה.
הילדה קמה ועברה לספסל קדימה.
ה"מלכה" לגלגה.
הילדה שתקה.
כשהחברות לא ראו - "המלכה" הרביצה חלש לילדה.
הילדה התחילה לבכות (בנות 8-9).
באותו רגע ניתקתי שיחת טלפון במיידית והתערבתי.
שאלתי את "המלכה" למה הרביצה לילדה. שיקרה שלא היה ולא נברא...
שאלתי שוב, והוספתי למה את משקרת? למה הכרחת אותה לעבור מקום?
ממש הקראתי כמו רשימה את מה שהיא עשתה לה.
אז "המלכה" עברה לדבר כל המצב הרוחני שלי (!!! איזה חצופה).
אמרתי לה שלא תעביר נושא, שפשוט תודע שהיא מקנא בילדה שבוכה, וזה בסדר לפעמים רגש כזה, צריך פשוט ללמוד להתגבר עליו.
"מה יש לי לקנא בה?"
עניתי: לא יודעת, אבל בדר"כ כשמשהו כ"כ מתאמץ להעליב משהו אחר - סימן שהוא מקנא בו.
סוף סוף היא הייתה מבולבלת ושתקה.
העלתי על פני הבעה דרמתית, הסתכלתי עמוק לתוך העיניים של כל שאר החברות, ואז שאלתי בכל עצוב "איזה מין חברות אתן?", וחזרתי לספסל שלי.
10 שניות אח"כ אחת הבנות עזבה את הספסל של "המלכה" ועברה לשבת ולנחם את זו שבכתה. מידי פעם נגשו אליה חברות אחרות. "המלכה" לא. אבל זה לא הפריע לי. העיקר שלא יהיה "חרם" כללי.
קשה? לא! רק תשומת לב, וכמה מילים, זה הכל.
מקווה שאתן מרחמות בפועל ומתערבות כשצריך, ולא רק לצקצקות פה בפורום.
אני מוסיפה
תזכרו
מילה יש לה משמעות עד כדי כך שהיא יכולה להרוג!!
