הגאון רבי חיים קלופט שליט"א
התבוננות בדרכה של תורה
ראש הישיבה שליט"א נשא בתקופה קשה זו כמה שיחות חיזוק בעניני השעה, להתבונן על מה עשה ה' ככה, ומה חובתינו בעת הזאת, נביא כאן ליקוט מכמה משיחותיו של ראש הישיבה שליט"א בתקופה זו:
להתבונן על פי תורת ה'
מה נאמר ומה נדבר, בשעה כזו קשה.. ביום שרקדנו בריקודים ומחולות עם התורה, ביום של 'בואו ונשמח אני ואתה', פתאום קרה כזה אסון..
ביום שקראנו "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'", וראינו במפרשים ששואלים, לכאו' צריך להיות כתוב עם נושע מה', ולא נושע בה'? אלא מסבירים, שאין הכונה שיש כאן עם שיש לו ישועות והישועות מגיעות מה', אלא שהם חיים עם הקב"ה, חיים עם נושע בה'. וזה המציאות שלהם, ואין להם חוץ מזה כלום!! וביום הזה ''נהפך לאבל מחולנו''.
אבל אנחנו הרי יודעים שכל דבר צריך להתבונן ע''פ יסודי התורה, וגם בעת צרה צריך ללמוד על פי תורת ה' מה קרה, ומה זה בא לומר לנו.
להבין את דרכי ה' יתברך אנחנו לא יכולים, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם", אנחנו לא יכולים להשיג את עומק דרכיו ית', כמו שאומר הרמח''ל שאין לנו שום תפיסה להבין את דרכיו, ורק לעתיד לבוא נזכה קצת להבין, כל אחד לפי ערכו. אבל הקב"ה לא עושה דברים סתם שלא נבין! אסור להגיד – 'הכל משמים, לא מבינים'.. להיפך! הקב"ה רוצה שכן נתבונן ונבין.
הנה אמרנו פרק "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי", צריך להבין מה יש לחפש בהרים? אלא מסביר המלבי"ם שאם ישועת ה' באה דרך הטבע, אז צריכים לחפש את דרכי הטבע, אבל אם "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ", אם הישועה באה רק מהקב"ה שהוא 'עושה שמים וארץ', אז לא צריך להסתכל בדרך הטבע! ההסתכלות בדרך הטבע מסיטה אותנו מהאמונה בה' יתברך.
מבט כללי ומבט פרטי
צריך לדעת יסוד שנוגע לכל המאורעות שמתרחשים בעולם. מה שמייסד הרמח''ל שיש שני מסלולים ומבטים בהנהגת הי"ת, מסלול כללי ומסלול פרטי.
אמר ר' חיים פרידלנדר זצ''ל - המן אומר 'כל אשר קרהו', ומרדכי גם סיפר לאסתר 'את כל אשר קרהו', מה ההבדל? שהמן אומר שהכל מקרה, אבל מרדכי מספר איך ה' הזמין את המקרים.
כך גם כאן, יש שאלה כללית ושאלה פרטית, למה אחד ניצל ואחד לא - זה לא קשור אלינו זה דברים נסתרים מאתנו, אבל יש כאן אסון כללי לעם ישראל שיושב בארץ ישראל, וכאן הקב"ה רוצה שנתבונן ונראה מה הוא מדבר אלינו.
ההתעוררות לתשובה
והנה ישנם הרבה דרשנים שדרכם לנחם ולעודד, שאין לנו לחשוב כלל על מה באה אלינו הצרה, ושהכל לטובה וכו'. אבל המשנה בתענית אומרת מה החכם מעורר את העם בשעת תענית: "אחינו, לא נאמר באנשי נינוה וירא אלקים את שקם ותעניתם, אלא וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה", בשעת צרה שהקב"ה מדבר אלינו, התפקיד שלנו שנשמע את ההתעוררות ונתבונן מה הקב"ה רוצה.
ועל זה מזהיר הרמב''ם "..מדרכי התשובה, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן", דבר ראשון צריך לזכור שצרה שבאה היא בשביל מעשינו הרעים, "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות".
כתוב בנביא [ירמיהו ו' י"ד] על נביאי השקר "וירפאו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום, ואין שלום". זה היה תפקידם של נביאי השקר, לאחר שנביאי האמת היו מנבאים נבואות קשות ומרות, והעם היו נחרדים מדבריהם, היו באים נביאי השקר ומרגיעים אותם, שאין מה לחשוש, והקב"ה הוא טוב ומטיב, וכו'.
וירמיהו שאל את הקב"ה מה העם יכולים לעשות, מגיעים אליהם כאלו אנשים שנראים צדיקים, ואומרים להם נבואות בשם ה', מה הם יכולים לעשות? אמר לו הקב"ה [שם פכ''ג]: "לא שלחתי את הנביאים והם רצו, לא דברתי אליהם והם נבאו. ואם עמדו בסודי - וישמיעו דברי את עמי וישיבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם".
מסביר המלבי''ם, שהקב"ה הביא לירמיהו ראיה שלא דבר עמם כלל, כי אם עמדו בסודי כדבריהם שגליתי להם סודי, הלא היה ראוי שישמיעו דברי את עמי וישיבום מדרכם הרע, כשהקב"ה שולח נביאים, לא יתכן שהוא ישלח אותו בשביל להרגיע את העם, בלי שיצטרכו לעשות תשובה.
ובמקום אחר שם כתוב אותו פסוק בחסרון א', "וירפו את שבר עמי על נקלה", מסביר הרמ"ד ואלי, שישנם שני מצבים בנביאי השקר, מצב אחד שבאים להרפות את המתח, ואומרים כל מיני מילות הרגעה, יהיה בסדר וכו', אבל יש מצב אחר שבאים לרפאות ולהגיד עצות, תאמר פיטום הקטורת, תדליק נר כל יום, כל מיני עיצות קלות [כמש"כ "על נקלה"].
אשרי אדם מפחד תמיד
וכאן נשאל, א"כ מה רצון ה' בעת הזאת, להיות בפחד ובחרדה? זה הרי מזיק לעבודת ה'! להיות רגועים? איך אפשר כשהקב"ה כך קורא אלינו "מה לך נרדם"..
וכבר עומד המסילת ישרים [בפ"ט] על הדבר הזה, האם פחד הוא דבר חיובי או שלילי, ומביא את הגמ' [ברכות ס.] שר' ישמעאל בר''י ראה מישהו מפחד, אמר לו "חטאה את דכתיב ''פחדו בציון חטאים'', ושם כתוב שהקשה לו והכתיב אשרי אדם מפחד תמיד אמר ליה ההוא בדברי תורה כתיב".
צריך לדעת, שיש פחד שלילי, ויש פחד חיובי, פחד שלילי הוא פחד משתק, אבל פחד חיובי הוא פחד שמביא לפעילות, שמכוח הפחד מתחזקים יותר בתפילה, בלימוד, במצוות, בבין אדם לחבירו, "אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך", פחד חיובי להתעלות להתרומם זה מרומם מעלה מחזק, וזה רצון התורה.
הפחד הזה אינו סותר לשמחה, להיפך הוא מביא אותנו לשמחה של מצוה, לשיר בבית "וטהר לבנו".
היה מעשה בתלמידות של הצדקת שרה שנירר ע"ה, שהיו בגיהנום באושוויץ, ובשביל להחזיק את עצמן היו חוזרות על שיעורים ששמעו, והיו זמנים שמרוב צרות שכחו את השיעורים, אבל את הניגון של "וטהר לבנו" שהיתה שרה להם בחום, הם לא שכחו, וזה מה שהיה מחזיק אותם בתוך העינויים. [והגרש"ד פינקוס זצ''ל סיפר, שהגיע יהודי מהמחנות, והיה רחוק מתורה ומצוות, ושאלו אותו האם זוכר משהו מהתורה שלמד בחיידר, אמר להם ששכח הכל, אבל פסוק אחד הוא זוכר – "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב", איך הוא זוכר את זה? כי היה במחנות לידו יהודי צדיק שעבד עם כולם את העבודת פרך, והיה חוזר כל הזמן על הפסוק הזה, והתברר שזה הרב מקלויזנבורג זצ''ל].
לא להפסיק לדרוש את ה'
יש פסוק בדברי הימים א' [פ"י פס' יג – יד] על שאול המלך, "על דבר ה' אשר לא שמר, וגם לשאול באוב לדרוש, ולא דרש בה'". שואל המצודות, מה הפירוש "ולא דרש בה'", הרי הוא דרש אבל לא נענה?
אלא עונה המצודות: "שמכל מקום היה לו לדרוש ולחזור ולדרוש ולהפציר בתפלה, והוא לא כן עשה", גם כשלא רואים את הישועה, צריך להמשיך ולדרוש את ה', וכמו שכתוב במדרש "עד מתי נקוה? ת''ל מעתה ועד עולם".
והרד"ק מוסיף דבר חשוב, "..שהיה לו לבקש פני ה' עוד ולשוב בתשובה שלימה לפניו ולא להוסיף על חטאתו פשע ולדרוש באוב". לדרוש את ה' זה לא רק לבקש מה' שיעשה מה שטוב בשבילי, אלא לדרוש מה הקב"ה רוצה, ואם הקב"ה לא עונה לו, כנראה יש חסרון שצריך בשבילו לשוב בתשובה שלימה.
"הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם... כן עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו", אדם שמבקש טובה מהחבר או מהפקיד, אם הוא לא עונה לו אז הוא הולך לפקיד אחר. אבל עבד שהאדון לא עונה לו לא יכול ללכת למישהו אחר, הרי זה בגידה באדון שלו! אז הוא צריך לבקש ממנו עד שיענה לו.
הכל בשביל ישראל
ולכן נתבונן בכמה יסודות להבין את דבר ה' אלינו. ודבר ראשון צריך לדעת את היסוד שהבריסקר רב אמר, על הגמ' בתחילת ע"ז [ב.] "לעתיד לבא מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו, ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים .. באה מלכות רומי, אמר להם הקב"ה במאי עסקתם? אומרים לפניו רבש"ע, הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה: שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם" וכו'.
שואל הבריסקער רב [חדושי הגרי"ז סימן ר"כ] הרי מדובר על יום הדין הגדול, ביום שנגלה כל האמת, איך יתכן שיבואו בכזה שקר וגסות, וגם ידונו איתם במשא ומתן, מה קורה כאן?
עונה הגרי"ז, שאין ה''נ זו האמת! שהרי כך כתוב במדרש: "בראשית -בשביל התורה שנקראת ראשית", והיינו שבריאת כל העולם הוא בשביל התורה. וכן מביא מהרמב''ם [בהקדמה לפיה''מ], ששאל - הרי הקב''ה ברא את העולם בשביל שיעסקו בתורה ובחכמה, א"כ איך יתכן שרוב העולם הם אנשים ריקים מחכמה? וענה שהאנשים ההם נמצאו בשביל להיות משמשים להאחד ההוא, ואפי' אם לא רואים שזה כך, אבל באמת זו תכלית הכל, ויתכן מלך שיבנה ארמון גדול, ותכליתו שיהיה מזומן לאיש חסיד שיבוא אחרי הרבה שנים ויחסה יום אחד בצל קיר מהקירות ההם וינצל, או שיטע כרם בשביל שיום אחד יעשו ממנו רפואה.
כמו הסיפור הידוע שהצאר הרוסי תקף אותו שגעון, והוא עשה פסי רכבת מרוסיה עד יפן, אלפי אנשים מתו בבניית הפסים, ואף אחד לא הבין מי צריך רכבת שם? אין שם אנשים בכלל? אבל הוא התעקש. ומה התגלה אח"כ – שהכל היה בשביל הבחורים של ישיבת מיר שברחו ליפן עם הרכבת הזו, הם נסעו שבוע שלם, במחלקה ראשונה כמו תיירים.
ממילא אומר הבריסקער רב, כשיתגלה האמת כולם יראו שבאמת הכל בשביל ישראל, ולכן הם יבואו בטענות שמגיע להם. אבל הקב"ה אומר להם "שוטים שבעולם", שאתם טיפשים שחושבים שמגיע לכם שכר על זה, אפי' שלא התכוונתם [ראיתי מסופר, שכשסיפרו את זה לר' ברוך בער הוא אמר ודאי שזה הפשט בגמרא, אבל עדיין יש כאן עזות וחוצפה של האומות, איך הם יוכלו להגיד את זה. אבל צריך לומר שהאמת תהיה כל כך ברורה, שלא יהיה צד אחר שזאת היתה המטרה].
והעבודה שלנו היא לדעת את זה היום! לא לחכות ליום הדין הגדול שהכל יהיה גלוי. ולהבין, שאין פה לא חיזבאללה ולא חאמס וכו', יש כאן רק 'הכל בשביל ישראל שיתעסקו בתורה'.
להתבונן בשורש הרוחני של כל דבר
יש עוד מאמר של הירושלמי בר"ה, על המשנה "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין ליבם לאביהם שבשמים היו נוצחים", משה רבנו עומד בראש הגבעה, ופתאום אין לו כח בידיים, מה קרה? וכי נגמר לו הכח? אלא הכל תלוי בעם ישראל! בחיזוק שלהם בשעבוד הלב באביהם שבשמים.
ומוסיף על זה הירושלמי את הפסוק: "וצבא תינתן על התמיד" כשיש מלחמה נגד ישראל, שהם מקיימים את העולם, כמו קרבן התמיד, למה זה בא? "בפשע - בפשעה של תורה", כשישראל מתרפים מדברי תורה, "ותשלך אמת ארצה" - אימתי שישראל משליכים ד"ת לארץ - המלכות גוזרת גזירה ומצלחת".
מה זה נקרא משליכין דברי תורה לארץ? שחושבים שהקיום של התורה תלוי בדברים ארציים, בטנקים, בתותחים, במשחתות.. אבל התורה מלמדת אותנו, שכל דבר צריך לחפש את השורש הרוחני של הדבר, מה מתרחש בשמים.
וגם כאן כשרואים מלחמות של אומות העולם נגד ישראל, צריך לדעת שזה מתחיל מהשורשים הרוחניים, כל דבר אם אין לו שורש רוחני הוא לא יכול להצליח. וכאן יש שורש רוחני של שרי אומות העולם שנלחמים נגד ישראל, ונגד הברית שהקב"ה כרת עם ישראל, ואומרים "חטא ישראל", ושהם צריכים לרשת אותם. (כמו שהיתה 'ועידת מדריד', והם הביאו מדענים להוכיח שעם ישראל חטא ושלא מגיע להם להיות בארץ ישראל, והציונים לא ידעו מה לענות להם).
כתוב ברס"ג ובעוד ראשונים, וכך כותב במהר"ל ע"פ הזוהר, שהגלות האחרונה היא אדום וישמעאל, וזה הרגליים בחלום של דניאל, חרב זה ישמעאל, וברזל זה אדום. וכ"כ ברד"ק [והושמט מפני הצנזורה] עה"פ "לא יבוא בך ערל וטמא", ערל זה הנוצרים (משא"כ ישמעאל שהם נימולים), וטמא זה הנוצרים. דהיינו שיש כאן מאבק של הנוצרים והמוסלמים נגד עם ישראל, מאבק רוחני.
ואם יש ח''ו התגברות של השר של ישמעאל, וצריך להתאמץ ולהלחם איתו, איפה המלחמה? לא כאן בארץ! אי אפשר להלחם עם שרי אומות העולם עם טנקים ותותחים! אלא המלחמה היא בשמים! 'אם הקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו'. בידיים הם יותר גיבורים, אבל ל'קול' של יעקב הוא לא יכול.
ואומר הנפה"ח שיש כאן הדגשה של 'הקול קול', הקול של בחורים אברכים וילדים שלומדים אביי ורבא, הקול הזה עולה עד העולם העליון שבשמים, שם נקבע הכל, ב'קבינט העליון', והקול שלנו הוא קובע, כמו שכותב המג"א להלכה, למה לא עוזר הרהור כדיבור בתפילה "כי הקול מעורר למעלה כידוע".
"קולו של יעקב מצפצף", שלומדים מתוך שירה, שמתפללים עם 'רוממות הקול'..
וזה ישפיע על הלימוד שלנו, אם לא מרגישים מה זה הלימוד שלנו, אז לומדים בהתרפות, אבל אם יודעים שהקול קול יעקב, אז לומדים ברוממות!
אין מקרה
וזה מה שהרמב"ם כותב בתחילת הלכות תענית, "..אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית - הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות". לומר מקרה, זה האסון הכי גדול! לתלות הכל בפוליטיקה, בגלל שמאל בגלל ימין בגלל כך וכך, זה דרך אכזריות.
אבל יש לשאול, מה זה קשור לאכזריות? לכאורה היה צריך לומר דרך כפירה, אבל למה אכזריות? אלא, שיהודי מאמין ויודע שהקב"ה טוב ומטיב, "אנו מלאי עוון, ואתה מלא רחמים".. אז איך יכול להיות שהוא מרשה לפגוע בכ"כ הרבה יהודים? אם זה מקרה זה מידת אכזריות לומר את זה.
אבל יהודי מאמין יודע שזה כמו ניתוח, למה בתאונה יש הרבה אמבולנסים, ואילו בחדר מיון אין אמבולנסים, הרי גם שם חותכים ופוצעים? התשובה היא שניתוח זה מתוכנן, ומקדימים רפואה למכה.. וכך כל מה שקורה בעולם הכל זה מתוכנן, אין תאונות בעולם הזה! לא קורה שום פנצר! כמו שאמרנו בר"ה "אין דבר נעלם ממך, ואין נסתר מנגד עיניך", יש מפעל ענקי שהכל בתכנית.
בודאי שיש יצר הרע שלא נותן לנו לחשוב ככה, שמבלבל אותנו עם סיפורים איך זה קרה ולא שמו לב וכו'. אבל תמיד מתחזקים עוד הפעם ועוד הפעם, מבינים שנכון הסיפורים אמיתים, שהיתה הזנחה ורשלנות וחבלה במערכת וכו', אבל יש אדון למעלה שמנהל את העולם! "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", בני אדם יכולים לישון ולא לשים לב, אבל הוא ית' לא ישן.
ובהמשך "ה' שומרך, ה' צילך", הקב"ה מתנהג כמו צל, אם אתה צוחק הצל צוחק, אם אתה בוכה גם הוא בוכה נגדך, אם בן תורה הולך עצוב, לא לומד מספיק, אז הקב"ה ישפיע עליו עוד יותר עצבות. צריך להיות עם תקוה, כל הזמן במקוה ישראל ה'.
אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים
יסוד שני שצריך לדעת, במשנה בסוטה כתוב את כל הדברים שיהיו בעקבתא דמשיחא, ומסיימת המשנה: "ואין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים". והנה כולם מבינים שהמשנה באה למד אותנו אמונה, אבל הקרן אורה מסביר לא כך.
כותב הקרן אורה [תענית טו:] "וכמו שאמרו רז"ל בדורות אלו האחרונים, כי יסיר ה' מאתנו כל הבטחונות הכוזבות, ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים". יש מצב שיש 'בטחונות כוזבות', הנה יש טנקים פצצות אטום, משחתות מארצות הברית, פלאי פלאים. נכון הם כופרים, אבל בסך הכל הן חזקים.
אם כן, מפרש הקר"א את המשנה, שכתוב כאן הבטחה, שבדור האחרון יסיר הקב"ה מאיתנו את אלו הבטחונות הכוזבות. שיהיו כשלונות, וכולם יראו ויבינו שאין על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, "להתפלל לפניו יתברך ולהודות לו בכל עת ובכל שעה".
"על כן אומרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ כו', כי עיקר התשובה בזה הוא לבטל כל מחסה כזב ובטחון שוא, ומעם ה' לבד יהיה עזרתינו, ולו לבד נתפלל ונודה".
וכשלא מגיעים לזה לבד, הקב"ה מעמיד אותנו במצב שנגיע לזה, להבין שאין לנו על מי להישען. שמערכות שלימות משתבשות, יגידו שזה אשם וזה אשם, אבל יש גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם!
שאל ר' יעקב קמינצקי זצ"ל [אמת ליעקב דברים לב לו], הגמ' אומרת בסנהדרין [דף צ"ז ע"א] "אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה", וצריך להבין מה הפשט, הרי היסוד של האמונה זה 'אחכה לו בכל יום שיבוא', איך אפשר להתייאש מן הגאולה?
אלא מסביר, "שכל זמן שכלל ישראל מצפה לגאולה שתבוא באופן טבעי, והיינו שירחמו עלינו אומות העולם ויתנו לנו איזה מקום לבנות וכדומה, ודאי לא תבוא הגאולה, כי חסד לאומים חטאת. ורק אם נתייאש לגמרי מאשליות כאלו ונבין כי אין לנו לישען אלא על אבינו שבשמים אז יבוא בן דוד ויגאלנו גאולה אמיתית".
לשמור על השמחה האמיתית
ענין שלישי שרואים לכאורה שהקב"ה בא לדבר אלינו, מה שמזעזע כל לב יהודי – העיתוי של האסון, שמחת תורה.. תמיד יש את ההתפעלות העצומה מהיום הזה, היום שבו רואים את שיא הגדלות של בני תורה. שיא הביטוי של אהבת ה'! בלי תזמורת, בלי ניגונים מודרניים, שרים שוב ושוב "תורת ה' תמימה", "אשרי אדם עוז לו בך", כל הניגונים ששרו בוולז'ין ובכל הישיבות.
איך היו ההקפות במיר, א"א לתאר ולדמיין בכלל איזו שמחה היתה. ר' ירוחם היה אומר – 'אני לא יודע מה חשוב יותר אצל הקב"ה, היו"כ שלנו או השמחת תורה שלנו'.. מבהיל מאד. כולנו יודעים מה זה יו"כ, 'יום אחד' שכולם עומדים בקדושה ובטהרה, ור' ירוחם אומר שהוא חושב אולי אצל הקב"ה יותר חשוב השמחת תורה.
ואבא זצ''ל היה מספר, שבאמצע ההקפות ר' ירוחם היה אומר שיחה, על האושר של עם ישראל ושל הבני תורה, ובאמצע התחילו לנגן ניגון מיוחד 'אשריכם ישראל, אשר בחר בכם קל' וכו', ובאמצע הוא מפסיק את כולם וממשיך הלאה, ועוד פעם ניגון וריקוד, אשריכם ישראל, כמה הקב"ה אוהב אותנו. הקב"ה אוהב אותנו בגלל המעלות שבנו? לא! בגלל האשריכם ישראל! אהבה של אבא לבנים. ואז היו מקבלים עוצמה כזו, כל החיים של בני תורה חיו מהשמחת תורה.
כתוב בתלמוד ירושלמי בסוכה, על הריקודים שהיו בשמחת בית השואבה, "הלל הזקן כד הוה חמי לון עבדין בפחז הוה אמר לון דאנן הכא מאן הכא. ולקילוסן הוא צריך. והכתיב אלף אלפין ישמשוניה וריבוא ריבויין קדמוהי יקומון. כד הוה חמין לון עבדין בכושר הוה אמר די לא נן הכא מאן הכא, שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מה טעמא יושב תהלות ישראל".
מסביר הקרבן העדה שאם היה רואה שהיו רוקדים בקלות ראש, היה אומר להם "דאנן כאן מאן כאן - דלאפס נחשבו התושבחות לפני ה' אם אינן עושין ביראה ובאימה שאינו צריך לקילוסן של אלו שהרי כתיב אלף אלפין וגו' ישמשוניה ואין שימושן אלא לשורר ולשבח לפניו, אבל כשהיה רואה אותן בכשרות ושמחים בעבודת ה' וביראתו היה אומר אם אין אנחנו כאן להודות ולהלל לה' מי כאן שישבח במקומינו שחביב לפני ה' קילוסן של ישראל יותר מקילוסן של מלאכים.
ואם כן, יש כאן קריאה משמים לקחת את זה לכל השנה, שהרי מהיו"ט צריכים לקחת 'והשיאנו' לכל השנה, שכל שמחה של מצוה תהיה 'בכושר', שכל חתונה תהיה בכושר, שהחתונות שלנו יהיו כמו שמחת תורה, ולא שהשמחת תורה תהיה כמו חתונה. (למה בשמחת תורה אפשר בלי תזמורת ובחתונה צריך תזמורת של מטורפים?)
וכן בשבת קודש, שתהיה שמחה בקבלת שבת, כמו שכתוב בשו"ע ''כיוצא לקראת חתן וכלה", (מישהו אמר לי שפעם לא נהגו לרקוד בקבלת שבת, אמרתי לו: פעם גם לא רקדו בחתונות!), לקבל את השבת מוקדם, ולא כמו חתן שמגיע אחרי שמתחילה החופה, (ובאור החיים כתוב שהנשמה יתירה מקבלים בעיקר כשמקדימים לקבל אותה, כמו שכתוב "ושמרו בני ישראל את השבת", מלשון ואביו שמר את הדבר, היינו המתין וציפה).
וכן בסעודות שבת, שיהיה שמחה בבית, ולא לעשות את זה כסעודות חול, כמו שכתוב בריבב''ן על הגמ' בשבת קיט: שר' זירא היה מחזר אחרי זוגי דרבנן ואמר להו 'במטו מינייכו לא תחלוניה', מפרש הריבב''ן – "להתנהג בו מנהג חול לאכול מהר"! אולי הם רוצים לאכול מהר וללכת ללמוד, אז הוא הזהיר אותם שיהיה סעודת שבת כמו שצריך, אחרת זה כמו סעודת חול..
וכן בתורה, שניקח את השמחת תורה לכל השנה, "פיקודי ה' ישרים משמחי לב", שמכל סברא נקפוץ עד השמים, מכל חידוש שלי או של החבר שלי שתהיה שמחה של תורה באמת. זה מה שהקב"ה רוצה, הוא לקח לנו את ההקפות שניות, כדי שהשמחה של תורה תימשך לכל השנה.
שהתפילה תהיה בשמחה, לא עם לחץ רח''ל, לא כמו האנוסים בספרד שלחשו את התפילות מתחת השפתיים. והברכות שיהיו בקול כמו שצריך, באים אלי אברכים שהילד לא רוצה לברך, ואני אומר להם: תחנך קודם את עצמך, כמו שכתוב "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו", הילד עושה מה שהוא רואה אצל האבא, אם אצל האבא כל ברכה היא 'ברוך שם כבוד מלכותו', אז גם לו אין חשק לברך, אבל אם כל ברכה זה דבר שמח, גם הילד רוצה. וגם בתפילות, אני אומר לאברכים שהבן שלהם לא רוצה ללכת לתפילה בשבת, אם אתה תבוא חצי שעה לפני התפילה, הוא ירוץ אחריך.
שני מבטים על עם ישראל
ענין נוסף שראוי לדבר עליו, והוא נושא חשוב מאד, אבל אני מקוה שלא יטעו בדברי.
ונפתח בדברי המדרש: "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש", רבי סימון פתח "אל תלשן עבד אל אדוניו", נקראו ישראל עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, ונקראו הנביאים עבדים שנאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים".. ובהמשך "אין לך שמח בבני יותר ממשה ועל ידי שאמר שמעו נא המורים נגזר עליו שלא יכנס לארץ. ד"א אין לך שמח בבני יותר מישעיהו ועל ידי שאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב אמר לו הקב"ה ישעיה בנפשך את רשאי לומר וכו'", שנתבע למה כינה אותם כך.
שואל הגאון ר' זלמן סורוצקין [באזנים לתורה] האם רק זה מה שישעיהו אמר? הרי הוא אמר עוד הרבה דברים קשים – "זרע מרעים, בנים משחיתים", מדוע הקב"ה תבע אותו רק על זה?
עונה הגאון ר' זלמן, כל הזמן הנביא דיבר עם ישראל והוכיח אותם, ושם היה צריך לומר להם את הדברים האלו. אבל כאן הוא דיבר עם הקב"ה, וכאן כבר היה עליו תביעה, כשמדברים עם הקב"ה צריך ללמד סנגוריא על עם ישראל.
וזה כתוב מפורש ברש"י, על הגמ' ביבמות שמביאה את העונש שישעיה נענש בשפתיו, אומר רש"י "ומשום הכי נענש שאמר כן מדעתו שלא ציוה לו הקב"ה, ולא מחמת תוכחה".
וזה מה שהיה עם אליהו, כמו שכתוב שם במדרש: "..ודכוותיה כתיב באליהו שנאמר ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל, אמר לו הקב"ה בריתי שמא בריתך, וכו', ויבט והנה מראשותיו עוגות רצפים, מה הוא רצפים, אמר רבי שמואל בר נחמן רוץ פה רצוץ פיות בכל מי שאמר דילטורייא על בני"
ובהמשך המדרש עוד דברים מבהילים: "רבי אבהו וריש לקיש הוו עללין לחדא מדינתא דקיסרין, אמר ליה רבי אבהו לר' שמעון בן לקיש: מהו כן עלינן למדינתא דחירופיא וגידופיא", למה אנחנו נכנסים למדינה הזו ששם מחרפים ומגדפים. "נחת ליה ריש לקיש מן חמריה, וספא חלא ויהב בפומיה", הוא לקח חול מהאדמה ושם בפיו של ר' אבהו, "אמר ליה מהו כן אמר לו אין הקב"ה רוצה במי שאומר דילטורייא על ישראל!", אפי' שמבואר שם שהם באו לומר תוכחה באותם הערים, אבל אמר ר''ל שעכשיו זה לא הזמן לומר את זה.
וזה הנקודה החשובה שצריך להבהיר כאן, שישנם שני מבטים שונים על עם ישראל. ונדבר על מה שנוגע אלינו, הנה הגאון אומר בתקוני זוהר, שחטא העגל היה בחצות היום, והערב רב החטיאו את עם ישראל בחצות, אומר הגאון - בחצות היום של האלף השישי [שזה שנת ת"ק] מתגבר מאוד הערב רב. אנחנו חושבים שיש לנו מלחמה חדשה עם הערב רב, אבל הגר''א מגלה לנו שזה התחיל כבר משנת ת"ק, משכילים ורפורמים וכו', כל הכתות שעשו מלחמה עם ישראל, שהם מדכאים את הת"ח ומשפילים אותם וגוזרים עליהם גזירות.
הרי ידוע שהרפורמים והמשכילים הראשונים עשו דברים נוראים, הם הביאו את המשטרה לסגור את הישיבות, גזרו גזירות הלבוש, השוטרים של הממשלה הרוסית הלכו ברחובות עם חרב וקצצו את הפאות עם חצי אוזן ו25 מלקות, ועוד מלחמות שאי אפשר לתאר.
ראיתי פעם עיתון של משכילים מפוזנה, שכתבו שהגאון רע"א הרב הישיש שלנו חולה, וכנראה הוא כבר לא יקום ממיטתו, ולכן צריך כבר עכשיו לבדוק שיבוא רב שיהיה עם רוח הקידמה.
[וגם כאן צריך להבין, שזה לא מלחמה פוליטית של מפלגות, אלא זה מלחמה בשמים של כוחות הסטרא אחרא].
מצד שני, הרב ויסמנדל מספר [בספר מן המצר], כשהתחילו הגזירות בסלובקיה, הוא דרש לציבור ואמר "רבש"ע תרחם עלינו, כ"כ סובלים עם ישראל", וכשהוא חזר לשווער שלו [הגאון הנייטרא רב זצ"ל], הוא אמר לו: את זה תגיד ליד הכותל בביהכ''נ, אבל באת לשם היו מחללי שבת ועוברי עבירות, למה לא הוכחת אותם?
כתוב עוד בגאון [בפר' וזאת הברכה] עה"פ בישעיה [מד]: "זה יאמר לה' אני, וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתב ידו לה' ובשם ישראל יכנה", מסביר הגר''א שזה הולך כנגד ד' מינים בעם ישראל, יש ת''ח שעוסק בתורה וגם מקיים מצוות, יש שלומד תורה ואינו מקיים מצוות, יש מקיים מצוות בלי תורה, ויש 'ערבה' שאין לו לא מצוות ולא תורה, ומה המעלה שלו? "בשם ישראל יכונה" שנקרא יהודי. ובגמ' במגילה [יג.] כתוב "שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי", זאת אומרת שיש דרגה בסיסית של אחד שמכנה לעצמו יהודי.
ממילא, כשמתבוננים באירוע הנורא שהיה בשמחת תורה, שהיה כאן חילול שבת ותועבה נורא, [וסגידה לע"ז ר"ל], וזה לימוד לקח עצום שבאותו הזמן בדיוק הקב"ה הביא עליהם את השונאים שהרגו בהם, זה מחזק להזהר בכבוד השבת, איך שהשבת תבעה את עלבונה.. ומצד שני יבוא מישהו וישאל – אז למה להתפלל עליהם.. כאן מגיע הגר''א "בשם ישראל יכנה", גם הם יהודים זרע אברהם יצחק ויעקב (וכך כתוב בדרשות ר"י אבן שועיב [תלמיד הרשב"א, בפרשת צו] "ובשם ישראל יכנה אלו הבורים והליצנים שאין בהם אלא שם ישראל לבד שמכוונים לשמו לבד שקוראים להם ישראל").
היה בבריסק בונדיסט שכל שבת היה מחכה שהבריסקר רב זצ"ל יצא מבית הכנסת, והיה צוחק עליו ומחרף אותו, בסוף תפסו אותו והבריסקר רב זצ"ל חילל שבת בשבילו. שאלו אותו – מורידין ולא מעלין? אמר להם: האבא אמר [בשם השטמ"ק] שצריך פסק בית דין למורידין ולא מעלין. פעם היה סטודנט שחילל שבת באופנוע ונפצע, והבית חולים לא רצו לטפל בו כי הוא היה מארץ זרה, באו וסיפרו לבריסקר רב, אז הא יצא החוצה וחיפש טלפון להתקשר לשגריר בשביל שיצילו אותו. אותו הבריסקר רב שנלחם נגד החופשיים.. בזכותו ובזכות החזו"א אנחנו בני תורה! אבל כשצריך להציל - "בשם ישראל יכנה".
אם כן יש לנו מלחמת עולם נוראה עם כל החילולי שבת והתועבות שהם עושים כל הזמן, כמה שהם מחטיאים אותנו ונלחמים מלחמה נוראה בכל הקדוש והיקר, ואנחנו צריכים להילחם אותם בחזרה, איך? בלימוד התורה! כך אמר ר' אלחנן, לפתוח עוד ישיבה ועוד כולל, ללמוד עוד דף גמרא ועוד דף, זה מחליש את הסטרא אחרא. אבל פתאום אנחנו צריכים להתפלל רבש"ע תרחם עליהם, הם יהודים שיחזרו בתשובה.
הכח הזה להפריד בין הדברים יתכן רק עם כח של תורה! ר' אבהו לא אמר סתם, הוא טען באמת שהם מחרפים ומגדפים, אבל ריש לקיש הכניס לו עפר לפה, כשאתה מדבר איתם תוכיח אותם, אבל לקב"ה תגיד זכות, הם בורים ועמי הארץ, תרחם עליהם.
יש הרבה שטועים, וחושבים שצריך 'אהבת ישראל' אוהבים את כל הרחוקים, אבל זה לא נכון! "הלא משנאיך ה' אשנא"! כמו שהיה עם יעקב אבינו כשעשיו רוצה ללכת איתו, אומר לו יעקב – ''יעבור נא אדוני לפני עבדו, ואני אתנהלה לאיטי לרגל הילדים'', אני שומר על הילדים שלי, אל תעזור לי לחנך את הילדים. כל הזמן הוא רצה למצוא חן בעיני עשיו, אבל ברגע שעשיו רוצה ג"כ להיות טוב - בוא אני אשמור עליך, כאן הוא מסרב. "הצילני מיד אחי מיד עשיו".
שני מבטים על עונשי הקב"ה
מצאתי דבר בספר חשמונאים, בתוך הסיפורים על המלחמות הקשים שהיו לפני ואחרי חנוכה, והיוונים המשיכו להלחם בכל א''י, ובכל פעם יהודה ואחיו יצאו להלחם בהם ולהדפם, ופעם אחת בעיר עדולם בנגב, לא הספיק יהודה ואחיו להגיע עד שהיוונים הרגו את כולם, "וכאשר באו לקבור את גופות הנופלים להביאם לקברי אבות, מצאו תחת בגדיהם חפצים מקודשים לפסלים", הרי יהודה ביער את כל הע"ז בישראל, אבל כאן עדיין נשארו עם הע"ז, והסתירו את זה מתחת הבגדים, "והיה גלוי לכל כי בגלל זאת נפלו אלו".
מה הם עשו כשראו את הדבר הזה? הם לא התכחשו למציאות, לא אמרו שיהודים אלו היו צדיקים וקדושים, אלא "בירכו כולם את ה' הצדיק המגלה נסתרות", דבר ראשון בירכו את הקב''ה שהעניש אותם. ויהודה הקדוש לא גומר עם זה, "והזהיר את העם להשמר מחטא, אחרי ראותם את אשר אירע בעוון הנופלים".
אבל מיד אח"כ כתוב: "ויפנו לתפילה, ויחלו כי החטא אשר נעשה ימחה כליל", התפללו שהקב"ה יסלח להם על החטאים בעונש אשר קיבלו, ולא זו בלבד, אלא אספו נדבות מכל האנשים, ושלחו לירושלים להקריב קרבן חטאת בעבור החללים (כמש"כ בתמורה טו: שאפי' שחטאת שמתו בעליה פסולה, בציבור אין ציבור מתים, ואפשר להביא חטאת על המתים).
דהיינו שישנם שני מבטים, וכמו שאמרנו שרק כח הדעת שע''י התורה יכול לשלב ביניהם, מצד אחד אסור לשכוח שמדובר בחוטאים, לא לנסות להפוך אותם לצדיקים וקדושים, ולראות את גבורות ה' יתברך, ומצד שני לרחם עליהם, כי הם יהודים, אחים שלנו, אדרבה כשהאחים מגיעים לכזו דיוטא תחתונה צריך עוד יותר לבכות עליהם, ולהתפלל לקב"ה שיסלח להם.
ובפרט כשמדובר בעניני ע"ז, צריך לדעת מה שהרמב''ם כותב [במורה נבוכים ח"א פל"ו] "כשתסתכל בכל התורה ובכל ספרי הנביאים, לא תמצא לשון חרון אף, ולא לשון כעס, ולא לשון קנאה, אלא בע"ז לבד, ולא תמצא שיקרא אויב ה', או צר, או שונא, אלא עובד ע"ז", ומבאר שם "שאין ביטול האמת יותר מהמכחיש את אלהי עולם בורא שמים וארץ", מי שאומר על לילה שהוא יום, הוא לא מבטל האמת כמו מי שמכחיש האמונה בבורא עולם שמים וארץ וכל צבאם, ויחוד עבודתו אליו, וכן מי שמאמין בהגשמה ח''ו, הוא ג''כ בכלל כל אלו הלשונות של צר ואויב ושונא וכו', (ומבאר שם שאין לו התנצלות על מה שפשטי הפסוקים מורים כן, כ"ש שאם יעיין בתרגום אונקלוס ויב''ע יראה איך שפירשו דבריהם בהתרחקות מן ההגשמה).
וכך כותב בפיה''מ [סנהד' פ''י מ''א] "והיסוד החמישי שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו וקבלת עול עבודתו, ואין לעשות כן למה שהוא למטה ממנו במציאות, כגון המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן.. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה", שח''ו לא תעשה אמצעים איך להגיע לקב"ה.
ובמלבי"ם [ישעיהו כ"ט י"ג] עה"פ "יען כי נגש העם הזה וגו'", כותב: "הנה הם חושבים כי בטענות כאלה הם נגשים אלי ומתקרבים לה', במה שהם מגדילים ומעריצים את דבר ה' שהוא למעלה משכל האדם והשגתו, אבל באמת רק בפיו ובשפתיו הם מכבדים אותי בזה, כי בזה הם מרחיקים את לבבם ממני, כי עי"ז ידמו שא"א שישכיל האדם גם מצות אלהים ותורותיו, וכאילו כל הנרצה מן המצוה והתורה הוא רק מעשים חיצונים בלא מחשבה וכונה, אחר כי מחשבת עליון שגבו מיצור חומר לדעתם".
אבל מצד שני כתוב במדרש תהילים עה"פ "בשר חסידיך לחיתו ארץ", שואל המדרש וכי חסידים היו?! והרי הוא אומר סוסים מזויינים מושכים היו? אלא כיון שנעשה בהן דין, חסידים היו, וכן הוא אומר והיה אם בן הכות הרשע, וכתיב ונקלה אחיך לעיניך, בתחלה נקרא רשע, ועכשיו כיון שלקה הרי הוא אחיך", וזה הלכה בשו"ע יו''ד ש"מ ס"ה, שתי שיטות במומר שנהרג בידי גויים, והש''ך מסיק שמתכפר לו.
וגם היהודים האלו, אחים תועים שהערב רב הרשעים העבירו אותם על דעתם ודתם, וכמו בקום המדינה שלקחו מאות ילדים ובכח עקרו אותם מתורה ומצוות, ביום הקדוש שכולם רוקדים עם הספר תורה ושמחים איתו, הם הלכו לחפש להם בורות נשברים.
אז צריך מצד אחד להודות לה' שנתן להם את העונש, לומר לילדים שהיה כאן חרון אף על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל חילול שבת, עם הגילוי שכינה הנורא, שראו איך הקב"ה שומר על השומרי שבת [שמעתי על אשה שגרה בתפרח בסמוך לשער, וראתה קבוצה של ערבים שבאים ומנסים לפתוח את השער, ואחרי כמה דקות התייאשו והלכו. כמה אלפי ברכות הגומל צריכים לברך מכל הבחורים והאברכים שניצלו מאסון], הרי היה כאן נפלאות ממש בכל בתי כנסת שם שמחו ורקדו והקב"ה שמר עליהם בזכות שמירת שבת בזכות שמחת תורה בקדושה. אבל מצד שני צריך לבקש גם בשבילם שהקב"ה יסלח להם, שתהיה מיתתם כפרתם.
ההתחזקות בשעה זו
ובודאי שעם זה צריך להתחזק בשבת קודש, כמו שהיה אצל יהודה שחיזק את העם להתרחק מעבודה זרה.. כשרואים יהודים שמחללים שבת ופורצים גדרי עולם ומקבלים את עונשם מיד, אנחנו צריכים להתחזק גם כן בשמירת שבת. הרי אם אצלינו היתה שבת שמורה היטב, שלא יתכן מצב שנוסעים רכבים סמוך לשקיעה, וכל אחד במה שצריך להתחזק, בודאי זה היה משפיע גם על הרחוקים.
ולהתחזק בשלום, לבטל את השנאת חינם הארורה! כמו שכתוב בספרי "גדול השלום שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם – כב' אמר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהם חלק לבם עתה יאשמו", לעורר אהבה גם למי שאני לא מסתדר איתו.
ולהרבות בתפילה! ולא סתם תפילה, אלא תפילה של "הקול קול יעקב", שקולו של יעקב מצפצף! כמו שהיה בכל הדורות שהיו נכנסים לבתי כנסיות ומתפללים בקול רם.. להגיד פסוקי דזמרה בשירה, כמו שאומר רש"י בברכות מה המעלה של בית כנסת – ששם אומרים שירות ותשבחות בנעימת קול ערב.
ולסיום נזכור, שהדבר הכי חשוב הוא להאמין בכח של תפילה, בכח של תורה, להבין שבזה זה תלוי, עוד שורה בגמרא, עוד תפילה טובה, עוד פרק תהילים, עוד חיוך לשני.. לא להסתובב עם פנים חמורות. (כמה השו''ע טרח למצוא עיצה לומר בוקר טוב לפני התפילה).. ובכח זה בעז"ה נינצל. ונזכה לישועת עולמים בבנין בית המקדש במהרה בימינו.