אני כותב את זה מלב כואב:
נכון אני לא הבן אדם החזק שהייתם רוצים לשבת אתו לשיחה או לסתם בילוי, אבל עדיין אני חי נושם ובועט.
נכון, נכון שהרגליים שלי לא חזקות ולכן לא נותנים לי לנסות אפילו ללכת, ובגלל זה אני על מושב גלגלים כזה, אבל למה כשמסיעים אותי ברחוב, אתם מסתכלים עליי, וחלקכם אפילו מחייכים?
זה נכון שאין לי את כישרון הדיבור, בגלל חוסר התפתחות שכלית, אבל למה כשאני מנסה להוציא מילה והיא יוצאת לי מוזר, חלקכם מתקנים אותי, חלקכם מחייכים, וחלקכם אפילו צוחקים.
אתם חושבים שאני חרש אבל תדעו שאני שומע. ולהגיד לידי שאני מסריח, שאי אפשר לעמוד לידי, זה מגעיל! אתם יודעים שאני לא יכול לשלוט בעצמי ואין לי אפשרות לטפל בעצמי, זה לא דבר שהייתם רוצים שאני אגיד עליכם, אם הייתם במצב שלי.
אבל מה לעשות כך נגזר עליי לחיות,
עד שאני אגדל ואהיה לילד.
נכון אני לא הבן אדם החזק שהייתם רוצים לשבת אתו לשיחה או לסתם בילוי, אבל עדיין אני חי נושם ובועט.
נכון, נכון שהרגליים שלי לא חזקות ולכן לא נותנים לי לנסות אפילו ללכת, ובגלל זה אני על מושב גלגלים כזה, אבל למה כשמסיעים אותי ברחוב, אתם מסתכלים עליי, וחלקכם אפילו מחייכים?
זה נכון שאין לי את כישרון הדיבור, בגלל חוסר התפתחות שכלית, אבל למה כשאני מנסה להוציא מילה והיא יוצאת לי מוזר, חלקכם מתקנים אותי, חלקכם מחייכים, וחלקכם אפילו צוחקים.
אתם חושבים שאני חרש אבל תדעו שאני שומע. ולהגיד לידי שאני מסריח, שאי אפשר לעמוד לידי, זה מגעיל! אתם יודעים שאני לא יכול לשלוט בעצמי ואין לי אפשרות לטפל בעצמי, זה לא דבר שהייתם רוצים שאני אגיד עליכם, אם הייתם במצב שלי.
אבל מה לעשות כך נגזר עליי לחיות,
עד שאני אגדל ואהיה לילד.