הנושאים החמים
הנושאים החמים
"היי! דני! טוב לראות אותך, גבר. לא באת לתקן משהו, לפי הידיים הריקות שלך".
"ג'ף, אני בהחלט שמח לפגוש אותך".
"השתנית קצת, דניאל. מה קורה איתך? כמה שנים עברו מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך?"
"הפעם האחרונה היתה כשבאתי להראות לך את הסקסופון. הייתי בן 17 אז, זה היה... לפני 8 שנים כמעט".
"וודאי! וודאי שאני זוכר! החורף הסוער ההוא ב2012. בין הברקים והרעמים אתה עומד לי בדלת כמו מטריה שכוחה. הסקסופון ביד בלי הנרתיק, ושניכם נוטפים גשם ודמעות. הלחצנים רועדים כמו קשקשים של דג זקן. חשבת שאשכח את המחזה ההוא?"
"סמכתי עליך שתזכור, ג'ף. לא אתה תשכח את זה".
"והזכרון הזה לא עושה אותך מאושר, מה? ומה באמת קרה מאז? איפה שמת אותו למזכרת ומתי קנית חדש?"
"הישן במרתף. למחרת חזרתי הביתה. התגנבתי בלילה, אני והסקסופון, דחפתי אותו מאחורי כמה רהיטים ישנים, נכנסתי למיטה, ובבוקר הודעתי להורים שלי שהם יכולים לשמוח. נכנעתי".
"אני לא מאמין! המוזיקאי העקשן הלך ללמוד! או שהחלומות שלהם השתנו בינתיים?"
"לא. לא השתנו בכלל".
"עם כאלה הורים לא פלא שאתה עקשן, מה? ואיך הולך בעסקים, אדוני עורך הדין?"
"פתחתי אתמול את המשרד שלי. רציתי לשתף אותך, להזמין אותך לבוא לבקר אצלי יום אחד...."
"הופ! בטח שאבוא. אבוא ועוד איך. אביא איתי כזה קונצרט עם כל החברים הישנים, עד שתשכח את כל הצרות, והפרצוף שלך יזכיר לי קצת יותר את דני כשהוא מבצע קונצ'רטו על הבמה".
"תודה. תודה, ג'ף. ורציתי גם... רציתי שתראה לי סקסופון חדש בשבילי..."
"א..."
"ונקבע זמן לשיעור פעם בשבוע. יש לך זמן, נכון?"
"ג'ף, אני בהחלט שמח לפגוש אותך".
"השתנית קצת, דניאל. מה קורה איתך? כמה שנים עברו מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך?"
"הפעם האחרונה היתה כשבאתי להראות לך את הסקסופון. הייתי בן 17 אז, זה היה... לפני 8 שנים כמעט".
"וודאי! וודאי שאני זוכר! החורף הסוער ההוא ב2012. בין הברקים והרעמים אתה עומד לי בדלת כמו מטריה שכוחה. הסקסופון ביד בלי הנרתיק, ושניכם נוטפים גשם ודמעות. הלחצנים רועדים כמו קשקשים של דג זקן. חשבת שאשכח את המחזה ההוא?"
"סמכתי עליך שתזכור, ג'ף. לא אתה תשכח את זה".
"והזכרון הזה לא עושה אותך מאושר, מה? ומה באמת קרה מאז? איפה שמת אותו למזכרת ומתי קנית חדש?"
"הישן במרתף. למחרת חזרתי הביתה. התגנבתי בלילה, אני והסקסופון, דחפתי אותו מאחורי כמה רהיטים ישנים, נכנסתי למיטה, ובבוקר הודעתי להורים שלי שהם יכולים לשמוח. נכנעתי".
"אני לא מאמין! המוזיקאי העקשן הלך ללמוד! או שהחלומות שלהם השתנו בינתיים?"
"לא. לא השתנו בכלל".
"עם כאלה הורים לא פלא שאתה עקשן, מה? ואיך הולך בעסקים, אדוני עורך הדין?"
"פתחתי אתמול את המשרד שלי. רציתי לשתף אותך, להזמין אותך לבוא לבקר אצלי יום אחד...."
"הופ! בטח שאבוא. אבוא ועוד איך. אביא איתי כזה קונצרט עם כל החברים הישנים, עד שתשכח את כל הצרות, והפרצוף שלך יזכיר לי קצת יותר את דני כשהוא מבצע קונצ'רטו על הבמה".
"תודה. תודה, ג'ף. ורציתי גם... רציתי שתראה לי סקסופון חדש בשבילי..."
"א..."
"ונקבע זמן לשיעור פעם בשבוע. יש לך זמן, נכון?"
