חידות לפרשת השבוע חידות לפרשת השבוע

[כל שם שתרצה]

לאחר שהאשכול העסיסי 'חידות תורניות' נזרע כלאים,
בשאלות וקושיות מגוונות של חידות מרובות סגנונות,
והחידות על פרשת השבוע בקשו להן מקום קבוע,
יבוא אשכול זה לחידות על פרשת השבוע בלבד,
מתוך עדיפות לשאלות מן המקרא בלבד.
החפץ ימלא את ידו, לשאול ולהשיב בעדו.

מקרא בסיסי:
מקרא - כולל כל התנ"ך.
תורה - חמשת חומשי תורה בלבד.
פרשת השבוע - מה שיקראו בשבת הבאה.

 

[sl disign]

מנסה:

אצל האשה היתה נפילה פעמיים

ויפל ה' אלקים תרדמה. כשהביאן, הביאן לפניו כל מין ומין, זכר ונקבה, אמר, לכלם יש בן זוג ולי אין בן זוג (ב"ר שם.), מיד ויפל.
לזאת יקרא אשה כי מאיש וגו'. לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש (ב"ר יח, ד.).
חוה. נופל על לשון חיה.

אצל הנחש רק פעם אחת

ערום מכל. לפי ערמתו וגדולתו (ש) היתה מפלתו, ערום מכל ארור מכל (שם יט, א.).

אבל תוכו לא נפל
כי נח ולא ניחם..

זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו. ואם לא תפרשהו כך, (י) אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם.

 

[כל שם שתרצה]

ויפל ה' אלקים תרדמה. כשהביאן, הביאן לפניו כל מין ומין, זכר ונקבה, אמר, לכלם יש בן זוג ולי אין בן זוג (ב"ר שם.), מיד ויפל.

החלק הזה לא קשור, כי שלשת הדברים שייכים לאותו רעיון כמעט. (זו גם נפילה של האיש ולא של האשה..)

לזאת יקרא אשה כי מאיש וגו'. לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש (ב"ר יח, ד.).
חוה. נופל על לשון חיה.

זה מדויק!

ערום מכל. לפי ערמתו וגדולתו (ש) היתה מפלתו, ערום מכל ארור מכל (שם יט, א.).

לא התכוונתי לזה.
יש אצלו עוד נפילה בסגנון הנ"ל.

זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו. ואם לא תפרשהו כך, (י) אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם.

מדויק.
כעת נשאר רק להשלים את הנ"ל ולהסביר את המשפט.

 

[sl disign]

לא התכוונתי לזה.
יש אצלו עוד נפילה בסגנון הנ"ל.

ואתה תשופנו עקב. לא יהא לך קומה, (ת) ותשכנו בעקבו, ואף משם תמיתנו. (א) ולשון תשופנו, כמו נשף בהם (ישעיה מ, ד.), כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה, ולפי שהלשון נופל על הלשון, (ב) כתב לשון נשיפה בשניהם.

ולהסביר את המשפט.

זה כבר המומחיות שלכם...

 

[כל שם שתרצה]

זה כבר המומחיות שלכם...

נראה לי שעכשיו זה כבר פשוט..

 

[sl disign]

למה זה האתר אשר היה שועט, פתע ממהלכו החל מאט?..

שאלה ברש"י:
שני מקראות
זה אחר זה באות
השלימו שני עניינים
לאחר פסוקים רבים

זה?

ספוילר: בראשית ברא

אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, (דלפשוטו צריך לשנות נקודת תיבת ברא, ולהורות סדר הבריאה ג"כ א"א כמ"ש בסמוך) (ה) כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה א, ו.) בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח, כב.), (ו) ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו (ירמיה ב, ג.). ואם באת לפרש כפשוטו (ז) כך פרשהו, בראשית בריאת שמים וארץ, והארץ היתה תוהו ובהו וחושך וגו', ויאמר אלהים יהי אור. ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורות, כך היה לו לכתוב, בראשונה ברא את השמים וגו', שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה שלאחריו, כמו בראשית ממלכת יהויקים (שם כו, א.), ראשית ממלכתו (בראשית י, י.), ראשית דגנך (דברים יח, ד.), אף כאן אתה אומר בראשית ברא אלהים וגו' כמו בראשית ברוא (ח), ודומה לו תחלת דבר ה' בהושע (הושע א, ב.) (ט), כלומר תחלת דבורו של הקב"ה בהושע ויאמר ה' אל הושע וגו'. ואם תאמר להורות בא שאלו תחלה נבראו (י), ופירושו בראשית הכל ברא אלו, ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת, כמו כי לא סגר דלתי בטני (איוב ג, י.), ולא פירש מי הסוגר, וכמו ישא את חיל דמשק (ישעיה ח, ד.), ולא פירש מי ישאנו, וכמו אם יחרוש בבקרים (עמוס ו, יב.), ולא פירש אם יחרוש אדם בבקרים, וכמו מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו, י.), ולא פירש מגיד מראשית דבר אחרית דבר (כ"י וכן בכאן בראשית הכל). אם כן תמה על עצמך, (כ), שהרי המים קדמו, שהרי כתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ועדיין לא גלה (המקרא בסידור הקודמים והמאוחרים כולם) (בכ"י ליתנהו הנך תיבות וכן הגיה הש"א) בריית המים מתי היתה, הא למדת, (ל) שקדמו המים לארץ, ועוד שהשמים מאש וממים נבראו, על כרחך לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום.

 

[כל שם שתרצה]

אחרי הפתרון של @sl disign
הנה ההסבר המלא:

אצל האשה היתה נפילה פעמיים

נפילת הלשון על הלשון.. 'אשה' מלשון איש, 'חוה' מלשון חיה.

אצל הנחש רק פעם אחת

לשון 'תשופנו' בשתי משמעויות (כתיתה ונשיפה)

אבל תוכו לא נפל
כי נח ולא ניחם..

תוכו של 'הנחש' הוא 'נח'. והוא לא נופל על לשון 'ינחמנו' לפי הפירוש הפשוט (ינחם אותנו)
כי נח הוא מלשון מנוחה ולא מלשון נחמה (ולכן רש"י מבאר ש'ינחמנו' פירושו 'יניח מאתנו').

 

[כל שם שתרצה]

זה?

לא.
מדובר על שני פסוקים עוקבים, ששניהם באו - בזה אחר זה - להשלמת ענין.
(המקרא מדבר על ענין מסוים, מסתעף לענין אחר, ושוב חוזר להשלמת הענין הראשון).

 

[sl disign]

לא.
מדובר על שני פסוקים עוקבים, ששניהם באו - בזה אחר זה - להשלמת ענין.
(המקרא מדבר על ענין מסוים, מסתעף לענין אחר, ושוב חוזר להשלמת הענין הראשון).

זה?

והנחש היה ערום. מה ענין זה לכאן, היה לו לסמוך ויעש לאדם ולאשתו (ק) כתנות עור וילבישם, אלא ללמדך מאיזו סבה קפץ הנחש עליהם, ראה אותם ערומים ועסוקים בתשמיש (ר) לעין כל, ונתאוה לה (ב"ר יח, ו.).

 

[כל שם שתרצה]

זה?

זו התחלה..
זה אחד מהפסוקים שהתחילו את ההסתעפות הארוכה, והחידה היא על שני הפסוקים שמסיימים אותה.

 

[sl disign]

זו התחלה..
זה אחד מהפסוקים שהתחילו את ההסתעפות הארוכה, והחידה היא על שני הפסוקים שמסיימים אותה.

ויקרא האדם. חזר הכתוב לענינו הראשון ויקרא האדם שמות, ולא הפסיק, אלא ללמדך שעל ידי קריאת שמות נזדווגה לו חוה, כמו שכתוב ולאדם לא מצא עזר כנגדו, לפיכך ויפל תרדמה, ועל ידי שכתב ויהיו שניהם ערומים, סמך לו פרשת הנחש, להודיעך, שמתוך שראה אותם ערומים וראה אותם עסוקים בתשמיש, נתאוה לה ובא עליהם במחשבה ובמרמה.

 

[כל שם שתרצה]

חזר הכתוב לענינו הראשון ויקרא האדם שמות

זה הפסוק הראשון. והשני אחריו גם הוא מסיים ענין.

 

[כל שם שתרצה]

והנה ההסבר, ובסופו - שאלה:

שני מקראות
זה אחר זה באות

צ"ל באים, אלא שאילצני החרוז לנקב את לשון המקרא..

השלימו שני עניינים
לאחר פסוקים רבים

זה חידוש של רש"י שלא שמתי אליו לב בעבר.
ובכן, פרק ב' עוסק כולו ביצירת האדם, ועד פסוק כ' הקשר ברור בין הפסוקים.
פסוק כ' מתחיל בענין קריאת השמות, ויש גם בפרק ג' פסוק כ' קריאת שם, של חווה.
רש"י מבאר שפס' כ' של פרק ג' הוא המשך ישיר של פסוק כ' שבפרק ב', וכל האריכות שבאמצע יש לה סיבה. ע"ש.
וכיוצא בזה בענין הפסוק של 'ולא יתבוששו', שהפסוק 'וילבישם' הוא המשך ישיר שלו - כך לפי רש"י - וכל האריכות שבאמצע יש לה סיבה, ע"ש.
נמצא ששני הפסוקים 'ויקרא האדם שם אשתו' ו'ויעש ה"א כתנות עור', נכתבו להשלמת עניינים קודמים לאחר הסתעפות של עשרים פסוקים.

ואגב יוצא דבר מאוד מעניין, שכל הסיפור של חטא עץ הדעת, שנתפרש בפרק ג', שלכאורה היה נושא עיקרי ומהותי, לא נכתב (לפי פשוטו של מקרא לפירוש רש"י) אלא בדרך אגב!

וכעת יש לי שאלה על כך, והמשיב לי יקבל שכרו כפול מן השמים.
רש"י נתקשה מדוע הפסוק 'וילבישם' לא נכתב תיכף לאחר 'ולא יתבוששו', ותירץ כנ"ל.
אך לא מובן לי מה הקושי, הלא רק לאחר החטא הוצרכו ללבוש, ואיך יעשה להם ה' לבושים כשאינם זקוקים להם.
ובדוחק צריך לומר שזה מתאים רק לפי הפירוש הראשון ברש"י על 'וילבישם', שהכוונה ללבוש של צפורן שהיה מכסה את כל גופם.

 

[sl disign]

וכעת יש לי שאלה על כך, והמשיב לי יקבל שכרו כפול מן השמים.
רש"י נתקשה מדוע הפסוק 'וילבישם' לא נכתב תיכף לאחר 'ולא יתבוששו', ותירץ כנ"ל.
אך לא מובן לי מה הקושי, הלא רק לאחר החטא הוצרכו ללבוש, ואיך יעשה להם ה' לבושים כשאינם זקוקים להם.
ובדוחק צריך לומר שזה מתאים רק לפי הפירוש הראשון ברש"י על 'וילבישם', שהכוונה ללבוש של צפורן שהיה מכסה את כל גופם.

אולי זה יעזור:

https://beinenu.com/sites/default/files/alonim/71_03_04_73.pdf

 

[AMA]

עיי' בשפתי חכמים על אתר במש"כ בשם הרא"ם ועוד, עיי"ש באורך

 

[כל שם שתרצה]

אולי זה יעזור:

אכן עזר.
לפי מהלך הדברים שלו שם, יש שני סוגי לבוש (באופן כללי, בהמשך הוא מונה ארבעה סוגים).
האחד הוא לכסות בשר ערווה בלבד. השני הוא לשם כבוד.
ולפי זה, אכן כבר מראש ה' ייעד להם 'בגדי כבוד', והיה מעניק להם אותם גם אלמלא היו חוטאים.
אלא שבחטאם הוצרכו לכסות בשר ערווה. ונתאחרה לבישת הבגדים מאת ה'.
ולכן הקשה רש"י מדוע הכתוב של לבישת בגדי הכבוד לא נאמר תיכף לפסוק של 'ולא יתבוששו'.

עיי' בשפתי חכמים על אתר במש"כ בשם הרא"ם ועוד, עיי"ש באורך

עיינתי שם. יישר כח.
הרא"ם מבאר מכח הקושיא הזאת, שאכן הלבושים ההם הוצרכו גם אלמלא החטא, ונועדו להגנה מהקור והחום. (אלא שהקשה מנין לבעל המדרש להמציא כך ולהקשות על סדר הפסוקים, והשפ"ח והגו"א מיישבים קושייתו).

נמצאו שני פירושים לכך שהלבוש - של 'כתנות עור' - נצרך לאדם ולאשתו גם אלמלא החטא:
א) היה זה לבוש של כבוד, ולא בשביל לכסות ערווה.
ב) היה זה לבוש של הגנה מקור וחום.

תבורכו, ויהי שכרכם כפול מן השמים!

 

[כל שם שתרצה]

פרשת נח​

מספר זקנים היו נזכרים
פעם אחת בכל הספרים
לב השני חלש
ואחור בא מלפנים
ראשון ברקיע מעל גלגל גלש
ארבעה שלשה בשנים חונים
אצל בן בוזי הם יושבים
ובארבע רוחות חמש ניצבים

 

[sl disign]

מספר זקנים היו נזכרים
פעם אחת בכל הספרים

קנים
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּֽעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה.

לב השני חלש
ואחור בא מלפנים

קנים - נ' בלי דגש.
וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה וָהִי.

ראשון ברקיע מעל גלגל גלש
ארבעה שלשה בשנים חונים
אצל בן בוזי הם יושבים
ובארבע רוחות חמש ניצבים

קנים - ק' קמץ
וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹֽצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָֽאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִֽי.
וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָֽאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִֽי.
מָדַד רוּחַ הַקָּדִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה חֲמֵשׁ (אמות) מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה סָבִיב. יחזקאל
מָדַד רוּחַ הַצָּפוֹן חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה סָבִיב.
אֵת רוּחַ הַדָּרוֹם מָדָד חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה.
סָבַב אֶל רוּחַ הַיָּם מָדַד חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה.

 

[כל שם שתרצה]

קנים

בתוך יבש לנו עמדו שלשה, בלב טוב הוא נוספו שלשה, הצטרפו הכל להביע תחושה..

 

[sl disign]

בתוך יבש לנו עמדו שלשה, בלב טוב הוא נוספו שלשה, הצטרפו הכל להביע תחושה..

?

 

[כל שם שתרצה]

?

אכן, הוא לא היה ממש יבש, הוא היה יביש..