ליקטתי כמה מכתביי, וכדאי ביזיון וכסף.. אולי יעזור:
הנודע ביהודה היה נוהג לגשת לפני התיבה בימים הנוראים. לא משום שידע את מקצוע החזנות ואף לא ידע את הניגונים המסורתיים, אבל חזקה עליו בקשת פרנסי הקהל שהמנהג שם היה שהרב ניגש.
היה עני קבצן אחד שהיה מחקה את ה'נוסח' של הקטע 'מכלכל חיים' של הנודב"י, והציבור נהנה וזרקו לו עוד כמה פרוטות. הדבר חרה לפרנסי הקהל שסברו כי מדובר בביזיון התורה, ואיימו עליו שיפסיק את מנהגו זה ולא, יגורש מן העיר.
הלך העני לקבול אצל הרב, והרב חיזקו ועודדו וכתב לו כתב הרשאה: רשות נתונה ממני למוכ"ז לכלכל את עצמו מ"מכלכל חיים" שלי.
ידוע בשם הגר"א שאמר בענין מצוות מחצית השקל, שבתיבת "מחצית", האות צדי"ק נמצאת באמצע התיבה, והאותיות הסמוכות לה הם 'חי', והאותיות הרחוקות ממנה הם 'מת'. כמה שנאמר צדקה תציל ממוות.
היה פעם סוחר עני שלא הצליח. הוא היה ממעריציו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. ביום מן הימים החל מצליח וגאווה מילאה אותו. בהזדמנות נקלע רבו אל ביתו, אך הוא התייחס אליו בקרירות. קראו הרבי אל חדרו, הוליך אותו לחלון ושאל אותו מה הוא רואה, אמר לו אנשים. לאחר מכן לקחו אל המראה ושאל אותו מה הוא רואה כעת, אמר את עצמי. אמר לו: ההבדל בין שני הזכוכיות הוא שכשהיא איננה מצופה בכסף רואים אנשים, אבל כשהיא מצופה כסף אתה רואה רק את עצמך.
כאשר הגאון רבי יעקב אורנשטיין זצ"ל התמנה לרבנות לבוב, התכנסו הרבה מבני הקהילה בביתו לעשות 'לחיים' לכבוד השמחה.
הביאה הרבנית בקבוק משקה ומגש עם כוסיות קטנות. אחד הנוכחים ראה את הכוסיות הקטנות ולחש אל חברו "מה, לא היו לה כוסיות קטנות יותר?!" רבי יעקב שמע זאת והגיב: "לא הבנתי עד היום מדוע היה יעקב צריך לחזור בשביל פכים קטנים, והרי עשיר היה, מה זה היה חסר לו? כעת אני מבין: עשיו הרי הגיע וארבע מאות איש עמו, לכן הוא היה זקוק לכוסיות משקה קטנות שיוכל לתת לכולם..."
יהודי הגיע אל רבי ברוך ממעז'יבוז והתאונן על קשיי פרנסה. אמר לו הרבי כי השמחה היא סגולה בדוקה לפרנסה. אמר האיש, אבל איך אפשר לשמוח כשהמצב הכלכלי שני כה עגום? אמר לו הרבי, אכן, אבל מה לא עושים בשביל פרנסה...
הגיע פעם הגרא"ז מלצר לבריסקער רב והציע בפניו חידוש שחידש בסוגיא הנלמדת. והרב מבריסק שמע, ועל אתר הפריך את החידוש מכל וכל. הגרא"ז החוויר ואמר כי זה היסוד שתכנן להציע למחרת בשיעור כללי בעץ חיים. נענה הגרי"ז, כי לו היה יודע לא היה מפריך את דבריו, מפני שאת השיעור הוא הלא מוכרח למסור, ואם כן הוא בעל חוב לשומעים, ובעל חוב הרי דינו בבינונית...