חידות יהודיות חכמות, קצת לומדעס קונצים וחכמות.

[יואל ארלנגר - קקטוס]

לצורך עבודה אני צריך כמה חידות חכמות יהודיות קצרות
אולי סגנון רבי יונתן אייבשיץ
או החידוש ששאלו את הבריסקער רב
משהו עם קונץ וקנייטש
ועם רמיזה לנושא "כסף"
תודה רבה

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

טוב, אז לא

 

[שב נא הסופר]

לצורך עבודה אני צריך כמה חידות חכמות יהודיות קצרות

ועם רמיזה לנושא "כסף"

כנראה..
החבר'ה כאן תפרנים

 

[דיו וקסת]

אני לא בטוח שזה עונה לקריטריונים של מה שאתה מחפש, אבל זה טוב.

כשר' יונתן אייבשיץ היה קטן, חבר נתן לו סטירה וברח (עוד חבר כזה...)
יונתן הקטן רץ בבוקר אחרי החבר, וכשתפס אותו החזיר לו מנה אחת אפיים, ונתן לו שתי סטירות.
ראה זאת המלמד ושאל אותו: יונתן, אילו היית נותן לו סטירה אחת, ניחא. הלוא זה מה שהוא נתן לך. אך מדוע הכית אותו זה פעמיים?
השיב יונתן: לא כן. הוא נתן לי אחד יותר ממה שהגיע לי. אז אני נתתי לו אחד יותר ממה שהגיע לו...

 

[שני זאת אני :)]

ובשביל הכסף, אפשר להוסיף עוד סטירה "עודף".

 

[שני זאת אני :)]

יש באתר https://www.etgarim.co.il/riddles?wordToSearch=&b13_6=on
חידות נחמדות, אולי יהיה יעיל
(רק בשביל פיתרון צריך לשלם או לשבור את הראש...)

 

[דוכסוסטוס]

איך אפשר להשיג דיינים שונאי בצע? עם כסף אפשר להשיג הכל.

 

[משויטט]

ליקטתי כמה מכתביי, וכדאי ביזיון וכסף.. אולי יעזור:

הנודע ביהודה היה נוהג לגשת לפני התיבה בימים הנוראים. לא משום שידע את מקצוע החזנות ואף לא ידע את הניגונים המסורתיים, אבל חזקה עליו בקשת פרנסי הקהל שהמנהג שם היה שהרב ניגש.
היה עני קבצן אחד שהיה מחקה את ה'נוסח' של הקטע 'מכלכל חיים' של הנודב"י, והציבור נהנה וזרקו לו עוד כמה פרוטות. הדבר חרה לפרנסי הקהל שסברו כי מדובר בביזיון התורה, ואיימו עליו שיפסיק את מנהגו זה ולא, יגורש מן העיר.
הלך העני לקבול אצל הרב, והרב חיזקו ועודדו וכתב לו כתב הרשאה: רשות נתונה ממני למוכ"ז לכלכל את עצמו מ"מכלכל חיים" שלי.

ידוע בשם הגר"א שאמר בענין מצוות מחצית השקל, שבתיבת "מחצית", האות צדי"ק נמצאת באמצע התיבה, והאותיות הסמוכות לה הם 'חי', והאותיות הרחוקות ממנה הם 'מת'. כמה שנאמר צדקה תציל ממוות.

היה פעם סוחר עני שלא הצליח. הוא היה ממעריציו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. ביום מן הימים החל מצליח וגאווה מילאה אותו. בהזדמנות נקלע רבו אל ביתו, אך הוא התייחס אליו בקרירות. קראו הרבי אל חדרו, הוליך אותו לחלון ושאל אותו מה הוא רואה, אמר לו אנשים. לאחר מכן לקחו אל המראה ושאל אותו מה הוא רואה כעת, אמר את עצמי. אמר לו: ההבדל בין שני הזכוכיות הוא שכשהיא איננה מצופה בכסף רואים אנשים, אבל כשהיא מצופה כסף אתה רואה רק את עצמך.

כאשר הגאון רבי יעקב אורנשטיין זצ"ל התמנה לרבנות לבוב, התכנסו הרבה מבני הקהילה בביתו לעשות 'לחיים' לכבוד השמחה.
הביאה הרבנית בקבוק משקה ומגש עם כוסיות קטנות. אחד הנוכחים ראה את הכוסיות הקטנות ולחש אל חברו "מה, לא היו לה כוסיות קטנות יותר?!" רבי יעקב שמע זאת והגיב: "לא הבנתי עד היום מדוע היה יעקב צריך לחזור בשביל פכים קטנים, והרי עשיר היה, מה זה היה חסר לו? כעת אני מבין: עשיו הרי הגיע וארבע מאות איש עמו, לכן הוא היה זקוק לכוסיות משקה קטנות שיוכל לתת לכולם..."

יהודי הגיע אל רבי ברוך ממעז'יבוז והתאונן על קשיי פרנסה. אמר לו הרבי כי השמחה היא סגולה בדוקה לפרנסה. אמר האיש, אבל איך אפשר לשמוח כשהמצב הכלכלי שני כה עגום? אמר לו הרבי, אכן, אבל מה לא עושים בשביל פרנסה...

הגיע פעם הגרא"ז מלצר לבריסקער רב והציע בפניו חידוש שחידש בסוגיא הנלמדת. והרב מבריסק שמע, ועל אתר הפריך את החידוש מכל וכל. הגרא"ז החוויר ואמר כי זה היסוד שתכנן להציע למחרת בשיעור כללי בעץ חיים. נענה הגרי"ז, כי לו היה יודע לא היה מפריך את דבריו, מפני שאת השיעור הוא הלא מוכרח למסור, ואם כן הוא בעל חוב לשומעים, ובעל חוב הרי דינו בבינונית...

 

[יוסף שחק]

הנודע ביהודה היה נוהג לגשת לפני התיבה בימים הנוראים. לא משום שידע את מקצוע החזנות ואף לא ידע את הניגונים המסורתיים, אבל חזקה עליו בקשת פרנסי הקהל שהמנהג שם היה שהרב ניגש.
היה עני קבצן אחד שהיה מחקה את ה'נוסח' של הקטע 'מכלכל חיים' של הנודב"י, והציבור נהנה וזרקו לו עוד כמה פרוטות. הדבר חרה לפרנסי הקהל שסברו כי מדובר בביזיון התורה, ואיימו עליו שיפסיק את מנהגו זה ולא, יגורש מן העיר.
הלך העני לקבול אצל הרב, והרב חיזקו ועודדו וכתב לו כתב הרשאה: רשות נתונה ממני למוכ"ז לכלכל את עצמו מ"מכלכל חיים" שלי.

תמיד אני חושב/ד שאת הבדיחות האלו המציאו הפוך.
(כלומר: לקחו את המילה 'מכלכל חיים' והתאימו לזה סיפור)

 

[רחשי הלב]

תמיד אני חושב/ד שאת הבדיחות האלו המציאו הפוך.
(כלומר: לקחו את המילה 'מכלכל חיים' והתאימו לזה סיפור)

פשוט וברור שכך הוא, ועי' בספה"ק חד וחלק ד"ח שכולו כן בתוספת כמה פעמים 'החזיר ר' אייזל פניו אל השואל' או 'הציץ בו ר' נפתלי' וכדו'.
וכמדו' שכך נוהג אחד מגדולי דורנו שליט"א שכל השאלות ההלכתיות הכי מפתיעות מגיעות לשולחנו....

 

[דיו וקסת]

וכמדו' שכך נוהג אחד מגדולי דורנו שליט"א שכל השאלות ההלכתיות הכי מפתיעות מגיעות לשולחנו....

מישהו שלומד בכולל של אותו אחד מגדולי דורנו, אמר לי שכמות השאלות שמגיעות לפקס שם בכל יום, היא כל כך רבה ומגוונת, שאין צורך להניח שאותו פוסק ממציא מקרים לצורך הדיון ההלכתי.

 

[כנפיים]

מזכיר לי:
בדיסק של אנחנו וצאצאינו ילד שואל את אחד מגדולי דורנו:
"ילד התארח בשבת אצל דודו, בסעודה דיברו לשוה"ר, הילד העיר להם עד שדודו איים עליו: עוד הערה אחת ואני זורק אותך מהבית.
הילד לא פחד, ואכן דודו זרק אותו מהבית. כשהגיע לברכת המזון הסתפק האם צריך לומר ברכת האורח משום הכרת הטוב לדודו שנתן לו לאכול."
אח... מי כעמך ישראל!
יש הרבה אנשים יצירתיים. לא הפוסק צריך להמציא לבד.

 

[אשר שרבר]

מישהו שלומד בכולל של אותו אחד מגדולי דורנו, אמר לי שכמות השאלות שמגיעות לפקס שם בכל יום, היא כל כך רבה ומגוונת, שאין צורך להניח שאותו פוסק ממציא מקרים לצורך הדיון ההלכתי.

אני חושב שחיים ולדר גם כבר לא צריך להמציא סיפורים.
אבל זה גלגל, בהתחלה אתה ממציא כאילו אנשים שלחו, ומפרסם פקס/ת.ד. וכיו"ב אחר כך זה כבר זורם לבד.

 

[יאן]

אני חושב שחיים ולדר גם כבר לא צריך להמציא סיפורים.
אבל זה גלגל, בהתחלה אתה ממציא כאילו אנשים שלחו, ומפרסם פקס/ת.ד. וכיו"ב אחר כך זה כבר זורם לבד.

אכן כך. הוא לימד אז בחיידר משכנות יעקב וביקש מילדי הכיתה שיכתבו לו על עצמם, וכל אחד כתב כיד השם הטובה עליו...

 

[פסיק]

חבריו של הגרעק"א (כך נדמה לי עכ"פ) בצעירותו הגרילו ביניהם דבר מה, כאשר מהלך הגורל התקיים כמקובל: רשמו את שם כל אחד מהילדים על פתק נפרד, עירבבו את הפתקים, הוציאו אחד מהפתקים, והשם שהופיע על הפתק הוא העולה בגורל.
אחר שעשו את הגורל שמו אל לבם אשר נפלה שגיאה בגורל, ושמו של אחד מהילדים הופיע פעמיים על שני פתקים נפרדים. הילדים טענו שהיות שבין כה שמו של אותו הילד לא עלה בגורל, אין צורך בלחזור ולהגריל שוב.
אבל הגרעק"א באה בטענה שבגורל צריך שיהא סיכוי ואפשרות לכל אחד לזכות. והילד הזה אשר שמו הופיע פעמיים, לא היה לו שום סיכוי לזכות. כי אם היה עולה שמו בגורל היו אומרים שזה מחמת ששמו הופיע פעמיים. וא"כ צריך להגריל שוב שיהא סיכוייהם של כל הילדים שוים.

 

[משויטט]

חבריו של הגרעק"א (כך נדמה לי עכ"פ)

קראתי על המהרי"ל דסקין.

עוד אחד ששמעתי לאחרונה בשם היארמער רב:
למה קמע בכ"ף הדמיון (בת ק כבת כ)?
כי קמע לא תמיד מושיע, בניגוד למאה..

 

[הלל שלם]

מישהו שלומד בכולל של אותו אחד מגדולי דורנו, אמר לי שכמות השאלות שמגיעות לפקס שם בכל יום, היא כל כך רבה ומגוונת, שאין צורך להניח שאותו פוסק ממציא מקרים לצורך הדיון ההלכתי.

התינח לגבי שאלות מההווה. אבל מה לגבי שאלות מפתיעות מתקופת השואה?...

 

[יאן]

קראתי על המהרי"ל דסקין.

עוד אחד ששמעתי לאחרונה בשם היארמער רב:
למה קמע בכ"ף הדמיון (בת ק כבת כ)?
כי קמע לא תמיד מושיע, בניגוד למאה..

אכן זה היה המהרי"ל דיסקין

בת תחילה סימן לבנים אבל בנים עדיפי מסימנים

 

[Natan Galant]

@מרכז שטרן להורות קלה תביא לנו כמה חידות...

 

[Natan Galant]

ליקטתי כמה מכתביי, וכדאי ביזיון וכסף.. אולי יעזור:

הנודע ביהודה היה נוהג לגשת לפני התיבה בימים הנוראים. לא משום שידע את מקצוע החזנות ואף לא ידע את הניגונים המסורתיים, אבל חזקה עליו בקשת פרנסי הקהל שהמנהג שם היה שהרב ניגש.
היה עני קבצן אחד שהיה מחקה את ה'נוסח' של הקטע 'מכלכל חיים' של הנודב"י, והציבור נהנה וזרקו לו עוד כמה פרוטות. הדבר חרה לפרנסי הקהל שסברו כי מדובר בביזיון התורה, ואיימו עליו שיפסיק את מנהגו זה ולא, יגורש מן העיר.
הלך העני לקבול אצל הרב, והרב חיזקו ועודדו וכתב לו כתב הרשאה: רשות נתונה ממני למוכ"ז לכלכל את עצמו מ"מכלכל חיים" שלי.

ידוע בשם הגר"א שאמר בענין מצוות מחצית השקל, שבתיבת "מחצית", האות צדי"ק נמצאת באמצע התיבה, והאותיות הסמוכות לה הם 'חי', והאותיות הרחוקות ממנה הם 'מת'. כמה שנאמר צדקה תציל ממוות.

היה פעם סוחר עני שלא הצליח. הוא היה ממעריציו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. ביום מן הימים החל מצליח וגאווה מילאה אותו. בהזדמנות נקלע רבו אל ביתו, אך הוא התייחס אליו בקרירות. קראו הרבי אל חדרו, הוליך אותו לחלון ושאל אותו מה הוא רואה, אמר לו אנשים. לאחר מכן לקחו אל המראה ושאל אותו מה הוא רואה כעת, אמר את עצמי. אמר לו: ההבדל בין שני הזכוכיות הוא שכשהיא איננה מצופה בכסף רואים אנשים, אבל כשהיא מצופה כסף אתה רואה רק את עצמך.

כאשר הגאון רבי יעקב אורנשטיין זצ"ל התמנה לרבנות לבוב, התכנסו הרבה מבני הקהילה בביתו לעשות 'לחיים' לכבוד השמחה.
הביאה הרבנית בקבוק משקה ומגש עם כוסיות קטנות. אחד הנוכחים ראה את הכוסיות הקטנות ולחש אל חברו "מה, לא היו לה כוסיות קטנות יותר?!" רבי יעקב שמע זאת והגיב: "לא הבנתי עד היום מדוע היה יעקב צריך לחזור בשביל פכים קטנים, והרי עשיר היה, מה זה היה חסר לו? כעת אני מבין: עשיו הרי הגיע וארבע מאות איש עמו, לכן הוא היה זקוק לכוסיות משקה קטנות שיוכל לתת לכולם..."

יהודי הגיע אל רבי ברוך ממעז'יבוז והתאונן על קשיי פרנסה. אמר לו הרבי כי השמחה היא סגולה בדוקה לפרנסה. אמר האיש, אבל איך אפשר לשמוח כשהמצב הכלכלי שני כה עגום? אמר לו הרבי, אכן, אבל מה לא עושים בשביל פרנסה...

הגיע פעם הגרא"ז מלצר לבריסקער רב והציע בפניו חידוש שחידש בסוגיא הנלמדת. והרב מבריסק שמע, ועל אתר הפריך את החידוש מכל וכל. הגרא"ז החוויר ואמר כי זה היסוד שתכנן להציע למחרת בשיעור כללי בעץ חיים. נענה הגרי"ז, כי לו היה יודע לא היה מפריך את דבריו, מפני שאת השיעור הוא הלא מוכרח למסור, ואם כן הוא בעל חוב לשומעים, ובעל חוב הרי דינו בבינונית...

הזכרתני:
מעשה בהרשל'ה אוסטרפולער שהוזמן לביתו של גביר קפוץ פנים.
הגיש הגביר לעצמו ארוחה דשנה הכוללת כל טוב הארץ, ולהרשל'ה נתן פרוסת חלה וכוסית משקה.
כיוון שכך, טיבל הרשל'ה את פרוסתו בכוסית, והנה כהרף עין נתייבשה הכוסית. לפיכך ביקש עוד כוסית לטבל בה פיתו.
וקיבל.
ושב וטיבל.
וקיבל.
ושב וטיבל.
סוף דבר: לגביר נמאס מהתרגיל המחוכם להשגת משקה, והתאונן ואמר:
רבי הרשל'ה, שאלה קשה לי אליך, הן תלמיד חכם אתה.

נו, נענע הרשל'ה בראשו, שאל בני ונען.

שאלו העשיר:
מדוע היה צריך נס כדי לקרוע את ים סוף?
והלא יכול היה משה רבינו לתת לכל יהודי פרוסת חלה, והוא היה מטבלה בים סוף, וכהרף עין היה מתבייש הים כולו...

ביקש הרשל'ה עשרה כוסיות כדורון דרשה, ושקיבל את מבוקשו, תירץ בפשטות:
הצדק איתך, אך זכור תזכור שמדובר בפסח...