אם הייתי מוציא ספר שכתוב על כריכתו 'חיים ולדר', ובפנים כתוב בענק 'חיים ולדר', ורק מי שיקרא בעיון יראה שכתבתי 'בדרכו של חיים ולדר' - זה יהיה תרגיל שיווקי לא רע, אם כי לא כל כך כשר...
מעניין אותי מה דעתכם המלומדת על זה.
גיליתי את הספר הזה על השולחן בסלון.
עדיין חוקרת להבין איך בדיוק הגיע הספר הזה לתוך הבית פנימה, ועל ידי מי,
בינתים, בתור סופרת:
הרמתי אותו, בדקתי את השם ואת שם הסופר.
למה? כי תמיד בודקים קודם כל כדי למצוא ידידים.
אך---
אויה!
אסון ושבר.
אין. אין שם סופר.
[סתם לא מתאפקת מלשחרר עקיצה: אולי שם הסופר הוא שם סופרת, וזה לא צנוע לכתוב שמות של נשים.
סליחה, סליחה... תסלחו לי על הסטת הנושא הבלתי מקצועית הזאת. חטאתי.]
בקיצור, תעלומת השם האבוד מיד לא הריחה לי.
משהו שם לא מצא חן בעיני.
נראה שיש סיפור.
מצוין! אני אוהבת סיפורים.
(הם השראה לא רעה לתחום כלשהו שאני עוסקת בו.)
בכריכה האחורית מצאתי קרדיט ראשון - דני ספרים.
ובפנים, כל הזכויות שמורות להם. שיערב ויבושם.
בתוך הספר, פנימה, בעמוד הראשון, כתוב: עריכה ועיצוב: צ' פרנקל
שזה מצוין! בדיוק מה שאיבדתי
אבל שני דברים:
ראשון: למה רק בפנים? למה לא על הכריכה? מי מוציא ספר בלי שם הסופר על הכריכה?
שני: הספר הזה לא נראה לי יהודי. הוא נראה לי "מגויר", כי הכניסו שם כמה קטעי יהדות, אבל המקור באנגלית והמקור נראה אתאיסט לחלוטין. ככה שצ' פרנקל לא נראה לי שם הסופר.
אם כך, נשארנו עם השאלה המקורית.
מי יבוא נבון וישיבני תמיהתי.