תמיד אני לא מבינה
למה ברור שאין ילד שרע יש ילד שרע לו
אבל יש אדם רע
באיזה שלב האדם נהפך לרע בלי סיבה?
שתי תשובות: בשום שלב, ובכל שלב.
הסבר: יהודי הוא מטבעו טוב, הוא לא רוצה בחיים בחיים לעשות רע, חס ושלום. וכל דבר שהוא עושה, נובע מכוונה טובה (הרי אפילו הדרך לגיהנם רצופה בכוונות טובות). אם הוא עושה רע, מסתבר שהוא עבר/ עובר משהו (כמו כל אחד, בעצם. רק שכל אחד עובר במקום שמתאים לו ובהתאם לכוחות שניתנים לו) שמקשה עליו את הטוב/ מבלבל אותו/ הכל ביחד.
עד כאן: בשום שלב.
עכשיו, בדיוק בשביל זה הגענו לעולם הזה, לבחור בטוב. וכמו שאנחנו יודעים, כל אחד מקבל את הנסיונות בהתאם ובדיוק מוחלט לכוחות שמקבל כדי לעמוד בהם ולעלות בעזרתם, ואנחנו מקבלים הרבה עזרה מאבא שבשמיים שרוצה הרבה יותר ממנו שנעלה ושנתקרב אליו. ולכן, גם אם קשה לנו מאד, גם אם מבלבל לנו, גם אם הכל ביחד- זוהי בשום פנים ואופן לא הצדקה לעשות דברים לא טובים, חס ושלום! בכל מצב, ובכל מקום, יש לנו את היכולת ואת החובה לבחור בטוב (אם כי בסיטואציה אחד מה שיקרה לבחור בטוב, יקרא בסיטואציה אחרת לבחור ברע. וצריך מאד מאד להתאמץ ולדון לכף זכות כל יהודי שהרי אנחנו אף פעם לא יודעים את התמונה השלמה.).
מקווה שכתבתי נכון, כי זה באמת נושא מורכב, ואם למישהו יש משהו (או כמה) לתקן אותי, לדייק אותי, או שהוא לא מסכים איתי. הגיוני מאד שהוא צודק ולא פירשתי נכון. אז לקחת בערבון מוגבל את מה שאני כותבת, ובחוש ביקורת, לא מתיימרת לדעת הכל, למרות שכאן דווקא נראה לי שאני צודקת...