שיתוף - לביקורת זרקורים של אמת! - - - (או: מאחורי הזַמר)

[יהלום-יצירות מלוטשות]

הוא נכנס ואני כועסת.

זו לא הפעם הראשונה שהוא חוזר בשעה הזאת, אבל הפעם כעסתי, ממש.

"לא יעזור לי לקנות בגדים, לא צריכה כסף!" בכיתי לו בתחילת הערב. "אני צריכה בעל. התחתנתי איתך, לא יכולה עם כל האירועים האלו. עושים לי אירוע בלב!"

והוא חזר. יופי. שתיים בלילה.

שוכבת במיטה קפוצת-אגרופים. שומעת את פסיעותיו. עוקבת איך הוא מסיר את חליפתו (המשוגעת!) ותולה אותה על המתלים. שומעת איך הוא מתנשף ונאנח קלות (אולי מרגיש את העומס שמפוצץ כאן?). פותח את המקרר, פעמיים. נאנח שוב.

ופתאום הקשבתי, רק הקשבתי.

ושמעתי.

את הלב שלו. ראיתי איש, לא זמר.

הבחנתי בלב שלו, שמיובש, שכמֵה כל כך.

פתאום שמעתי את הפעימות, את הקצב העצוב.



מכניסה רגל לכפכף, קמה חרש.

"נראה שעשית מסלול רציני הערב"... הוא התבונן בי בחיוך נבוך.

"זה היה קשה", בכיתי, "אבל הגעתי ליעד".



שלוש בלילה.

איש ואישה, זמר ואשת-זמר.

אור זרקורים פורץ מעיניי, שוטף אותו לראשונה על הבמה הכי משמעותית בעולם.