הנושאים החמים
הנושאים החמים
שלום.
אנחנו כמה מתנדבים שמנסים להפיץ את החשיבות של התנדבות מחלימי קורונה במחלקות קורונה בבתי החולים. את מה שאנחנו מנסים לומר, תוכלו לקרוא באשכול הזה. (נשמח אם תעבירו את הבקשה הזו הלאה)
שמנו לב לאחרונה שאנחנו צריכים במקביל, להדגיש נקודה חשובה.
זה חמור מאוד, שלא מכניסים קרובי משפחה למחלקות קורונה!
המצב האופטימלי והרצוי, (שמחוייב גם על פי חוק זכויות החולה), הוא שלצד כל חולה שמאושפז, יעמדו בני משפחתו. לעזור לו, הן בפן הפיזי והן בפן הנפשי, והן לוודא את טיוב הטיפול הרפואי.
בהתאמה למורכבות של הקורונה, היה אפשר לסדר, נניח, שליד כל חולה יהיה אפשר להכניס בכל רגע נתון קרוב משפחה אחד, שאינו בקבוצת סיכון, הלבוש במיגון קורונה. (כשם שכל הצוות הרפואי, גם אלו בקבוצת הסיכון, נחשפים יום יום לחולי קורונה במחלקות, ומקרי הדבקה נדירים מאוד).
זה דבר פשוט, בסיסי, ומציל נפשות. וכל הסיבות שנכתבו למה לא מכניסים, אינן מספיקות, ואפשר להתמודד ולפתור אותם.
ברוך השם, ב"הדסה" מכניסים כבר (בצורה מוגבלת) קרובי משפחה עם מיגון קורונה. עדיין לא מספיק, אבל מגיעה מילה טובה להדסה ולפרופ' רוטשטיין שהיו הראשונים עם ראש פתוח ורצון טוב, שהכניסו את המתנדבים. זה חמור מאוד שזה לא כך בכל בתי החולים.
המתנדבים מחלימי הקורונה, זה אלנטרנטיבה לא מספקת בכלל, לקרובי משפחה שדואגים לחולה. תכניסו את קרובי המשפחה.
עוד יותר לא בסדר, שאפילו קרובי משפחה מחלימים קורונה לא מכניסים למחלקות.
זה גם חמור מאוד שמקשים על פעילות ההתנדבות
לא בסדר שבבתי חולים מסויימים מכניסים מתנדב אחד למחלקה שלמה.
לא בסדר שמחליטים (בחלק מבתי החולים) שאפשר להתנדב רק עד גיל 45 (!). מתנדבים בבתי חולים בדרך כלל הם אלו שאין להם ילדים קטנים בבית, להם יש זמן. ואם לרווקים צעירים לא נותנים להתנדב (מצד הארגונים, שלא רוצים להכניס לבתי"ח מתנדבים רווקים - מבחינה רוחנית), אז אנחנו נשארנו עם "פול" מתנדבים מידי מצומצם.
(רשימת המסננים לפני ההתנדבות: מחלימי קורונה - מאומתים בבדיקת מטוש - מאומתים גם בבדיקה סרולוגית (חלק מבתיה"ח) - לא בקבוצת סיכון - נשואים - שיש להם יכולת ורצון להתנדב...)
לא בסדר שבבית חולים אומרים לנו "מי שיש לו קרוב משפחה במחלקה פסול להתנדבות, שמא ישקיע רק בקרוב שלו ולא ילך לכל החולים". סליחה, אז תכניסו עוד מתנדב.
לא בסדר שבתי חולים מסויימים לא מקבלים בסבר פנים יפות את הארגונים, והתחושה היא שהם "עושים טובה".
זה לא בסדר. מאוד מאוד לא בסדר.
זה לא נכתב כהאשמה. חולים שוכבים לבדם בודדים במחלקות בכל רגע נתון, אז אין לנו אפילו זמן להאשים. גם לא ללמד זכות (ויש מה). אנחנו רק צועקים שהמצב הזה צריך להשתנות!
למה אנחנו כותבים את זה? כי חשוב לנו להזכיר, שכל הפעילות החשובה והקריטית הזו, היא עדיין לא מספיקה. זה לא הפתרון. כי ליד מיטות של חולי קורונה צריכים להיות קרובי המשפחה שלהם - נקודה סוף.
אז נכון. אנחנו, ובעיקר מאות מתנדבים מחלימים מסורים ברחבי הארץ, החלטנו להפסיק להתבכיין, ולהתחיל לעשות. להתחנן לבתי החולים ולהתעקש להדחק לכל מחלקת קורונה שרק יתנו לנו להכנס.
אבל חשוב גם להזכיר, שזה צריך להיות אחרת. חייב להיות אחרת. ואם יש למישהו השפעה, ואפשרות ללחוץ על משרד הבריאות ובתי החולים - שינסה לעשות את זה. נכון, כותבים על זה בתקשורת בלי סוף (למשל תראו ביתד (לדפדף לעמ' 47), אבל הנה - גם מחלימים פעם לא הכניסו למחלקות, ולאט לאט (מידי לאט) מכניסים יותר (ברוך השם יש גם משא ומתן נוסף עם למעלה מעשר בתי חולים ממשלתיים).
בפרט קרובי משפחה. אל תוותרו. תצעקו. תהפכו שולחנות. יש לכם את המקרה של הדסה שכבר מכניסים, אתם יכולים לנפנף בו. בכלל, אתם לא צריכים להכנע לשום נוהל. (זה הדבר הראשון שקרובי משפחה של חולים צריכים לדעת: שום נוהל לא ימנע מאיתנו לדרוש את מה שיקירנו צריך).
(זה שייך גם למשרד הבריאות וגם לבתי החולים. המצב היום הוא שמשרד הבריאות מאפשר הכנסת קרובי משפחה למחלקות, אבל רק לפי החלטת בית החולים. בניגוד לנהלים אחרים: למשל בכל המחלקות, שבית החולים מחויב להכניס אליהם חולים, וגם במחלקות קורונה, למשל על מנת להפרד ל"ע מהחולה, משרד הבריאות מחייב להכניס את הקרובים.)
אנחנו כמה מתנדבים שמנסים להפיץ את החשיבות של התנדבות מחלימי קורונה במחלקות קורונה בבתי החולים. את מה שאנחנו מנסים לומר, תוכלו לקרוא באשכול הזה. (נשמח אם תעבירו את הבקשה הזו הלאה)
שמנו לב לאחרונה שאנחנו צריכים במקביל, להדגיש נקודה חשובה.
זה חמור מאוד, שלא מכניסים קרובי משפחה למחלקות קורונה!
המצב האופטימלי והרצוי, (שמחוייב גם על פי חוק זכויות החולה), הוא שלצד כל חולה שמאושפז, יעמדו בני משפחתו. לעזור לו, הן בפן הפיזי והן בפן הנפשי, והן לוודא את טיוב הטיפול הרפואי.
בהתאמה למורכבות של הקורונה, היה אפשר לסדר, נניח, שליד כל חולה יהיה אפשר להכניס בכל רגע נתון קרוב משפחה אחד, שאינו בקבוצת סיכון, הלבוש במיגון קורונה. (כשם שכל הצוות הרפואי, גם אלו בקבוצת הסיכון, נחשפים יום יום לחולי קורונה במחלקות, ומקרי הדבקה נדירים מאוד).
זה דבר פשוט, בסיסי, ומציל נפשות. וכל הסיבות שנכתבו למה לא מכניסים, אינן מספיקות, ואפשר להתמודד ולפתור אותם.
ברוך השם, ב"הדסה" מכניסים כבר (בצורה מוגבלת) קרובי משפחה עם מיגון קורונה. עדיין לא מספיק, אבל מגיעה מילה טובה להדסה ולפרופ' רוטשטיין שהיו הראשונים עם ראש פתוח ורצון טוב, שהכניסו את המתנדבים. זה חמור מאוד שזה לא כך בכל בתי החולים.
המתנדבים מחלימי הקורונה, זה אלנטרנטיבה לא מספקת בכלל, לקרובי משפחה שדואגים לחולה. תכניסו את קרובי המשפחה.
עוד יותר לא בסדר, שאפילו קרובי משפחה מחלימים קורונה לא מכניסים למחלקות.
זה גם חמור מאוד שמקשים על פעילות ההתנדבות
לא בסדר שבבתי חולים מסויימים מכניסים מתנדב אחד למחלקה שלמה.
לא בסדר שמחליטים (בחלק מבתי החולים) שאפשר להתנדב רק עד גיל 45 (!). מתנדבים בבתי חולים בדרך כלל הם אלו שאין להם ילדים קטנים בבית, להם יש זמן. ואם לרווקים צעירים לא נותנים להתנדב (מצד הארגונים, שלא רוצים להכניס לבתי"ח מתנדבים רווקים - מבחינה רוחנית), אז אנחנו נשארנו עם "פול" מתנדבים מידי מצומצם.
(רשימת המסננים לפני ההתנדבות: מחלימי קורונה - מאומתים בבדיקת מטוש - מאומתים גם בבדיקה סרולוגית (חלק מבתיה"ח) - לא בקבוצת סיכון - נשואים - שיש להם יכולת ורצון להתנדב...)
לא בסדר שבבית חולים אומרים לנו "מי שיש לו קרוב משפחה במחלקה פסול להתנדבות, שמא ישקיע רק בקרוב שלו ולא ילך לכל החולים". סליחה, אז תכניסו עוד מתנדב.
לא בסדר שבתי חולים מסויימים לא מקבלים בסבר פנים יפות את הארגונים, והתחושה היא שהם "עושים טובה".
זה לא בסדר. מאוד מאוד לא בסדר.
זה לא נכתב כהאשמה. חולים שוכבים לבדם בודדים במחלקות בכל רגע נתון, אז אין לנו אפילו זמן להאשים. גם לא ללמד זכות (ויש מה). אנחנו רק צועקים שהמצב הזה צריך להשתנות!
למה אנחנו כותבים את זה? כי חשוב לנו להזכיר, שכל הפעילות החשובה והקריטית הזו, היא עדיין לא מספיקה. זה לא הפתרון. כי ליד מיטות של חולי קורונה צריכים להיות קרובי המשפחה שלהם - נקודה סוף.
אז נכון. אנחנו, ובעיקר מאות מתנדבים מחלימים מסורים ברחבי הארץ, החלטנו להפסיק להתבכיין, ולהתחיל לעשות. להתחנן לבתי החולים ולהתעקש להדחק לכל מחלקת קורונה שרק יתנו לנו להכנס.
אבל חשוב גם להזכיר, שזה צריך להיות אחרת. חייב להיות אחרת. ואם יש למישהו השפעה, ואפשרות ללחוץ על משרד הבריאות ובתי החולים - שינסה לעשות את זה. נכון, כותבים על זה בתקשורת בלי סוף (למשל תראו ביתד (לדפדף לעמ' 47), אבל הנה - גם מחלימים פעם לא הכניסו למחלקות, ולאט לאט (מידי לאט) מכניסים יותר (ברוך השם יש גם משא ומתן נוסף עם למעלה מעשר בתי חולים ממשלתיים).
בפרט קרובי משפחה. אל תוותרו. תצעקו. תהפכו שולחנות. יש לכם את המקרה של הדסה שכבר מכניסים, אתם יכולים לנפנף בו. בכלל, אתם לא צריכים להכנע לשום נוהל. (זה הדבר הראשון שקרובי משפחה של חולים צריכים לדעת: שום נוהל לא ימנע מאיתנו לדרוש את מה שיקירנו צריך).
(זה שייך גם למשרד הבריאות וגם לבתי החולים. המצב היום הוא שמשרד הבריאות מאפשר הכנסת קרובי משפחה למחלקות, אבל רק לפי החלטת בית החולים. בניגוד לנהלים אחרים: למשל בכל המחלקות, שבית החולים מחויב להכניס אליהם חולים, וגם במחלקות קורונה, למשל על מנת להפרד ל"ע מהחולה, משרד הבריאות מחייב להכניס את הקרובים.)
נערך לאחרונה ב:
. בפרט שאם "תגלו לנו" הרי נדע "להנצל"...
