כאחת שנוסעת כמה שנים באופן יומיומי בתחבורה ציבורית בין עירונית
מאוד מסכימה עם הדעה שחסד לפעמים בה על חשבון אחרים
ואני רואה את זה לפעמים בכמה דברים, ולפעמים זה ממש מכעיס אותי שאנשים כאילו עוזרים לאנישם אחרים וזה בא על חשבון השני
כמה דוגמאות:
- שנים מגיעים ביחד רוצים גם לשבת ביחד, לא נשאר מקומות ביחד הם צריכים להתפצל, מבחינתם הנסיעה אמורה להיות חלק מהאקשן חוויה וכו' ודורשים ממשהו אחר לעבור ליד בנ"א שהם יכולו לשבת ביחד, לי זה הנסיעה הביתה או לעבודה לא מתאים לי לעבור אני רוצה לישון/להתפלל/סתם רוצה שקט ולהסתכל בחלון, לא מרגישה שאני צריכה לעבור מקום בגלל זה.
- אנשים עולים לאוטובוס בתחנות יחסית האחרונות, לפעמים אין מקום לשבת אז הם בכ"ז עולים לאוטובוס ואז משהו אחר צריך לקום כי הרי זה משהי מבוגרת וכו', אני מבינה שזה לכבד וכו', אבל מה אשמה בת בסמינר שנוסעת עכשיו והיא גמורה מעיפות או כל סיבה אחרת למה היא צריכה לקום ואני לא מדברת שמדובר באוטובוס אחרון או בתוך העיר שזה נסיעה קצרה אלא נסיעה של שעה+, ויודעים שיש אוטובוס נוסף אחרי, ואני זוכרת שהייתי נוסעת בתור בחורה יומיום לסמינר מחוץ לעיר בנות היו יודעות שאין מקום אז היו הולכות כמה תחנות בשביל שיהיה להם מקום אבל הם היו צריכות לקום בסוף למשהי אחרת....
טוב לא הוסיף עוד דוגמאות כי הכיוון ברור, וזה לא שאני שלא בנ"א שעושה חסד, כי אני עושה בכייף גם לפעמים שזה קשה.
אבל לצומת לב אלו שנוסעים לפעמיים וחושבים שזה אוטובוס פרטי שלהם!