"ונתנה תוקף"

[חגית:)]

למי יש שיעור על זה?
אשמח---

(או אפילו את הסיפור כתוב...)
תודה..

 

[פשוט מאוד]

מכאן:

מה עומד מאחורי הסיפור המרגש של תפילת "ונתנה תוקף"?

אחד הסיפורים המשפיעים ביותר של תופעת "קידוש השם" בזמן מסעי הצלב ובתקופת רדיפות האינקוויזיציה בספרד ובפורטוגל, הוא המעשה המצמרר של קידוש השם של רבי אמנון ממגנצא מן המאה ה-11, שהוכנס לתפילת הימים הנוראים כרקע לפיוט "וּנְתַנֶּה תוֹקֵף" (הסיפור מובא ב"אור זרוע", ר' יצחק בן משה מווינה, הלכות ראש השנה, סימן רע"ב).

רבי אמנון מתואר כגדול הדור, עשיר ומיוחס, יפה תואר ויפה מראה, ואף מקורב למלכות. השרים וההגמון מבקשים להדיחו להמיר את דתו. הם חוזרים ומדברים על ליבו, ואילו הוא מתעקש ומסרב. אבל פעם אחת חזקו עליו דבריהם, וכדי לדחותם הבטיח להם להיוועץ ולעיין בדבר ולהשיבם בתוך שלושה ימים. כאן מתרחש מעבר רב משמעות: רבי אמנון אמנם לא העלה כלל על דעתו לקבל את הצעתם, הוא רק רצה להשתחרר מן הלחץ שהופעל עליו, אבל על-פי אמת המידה המחמירה שלו עצמו, כבר בכך היה משום חטא חמור כלפי שמים, חטא המחייב קורבן כפרה.

רבי אמנון חש רגשי אשמה על שיצא מפיו לשון של ספק כאשר נדרש להתנצר; כאילו היה ספק בלִבו אם להשתמד או להמשיך להיות נאמן לא-לוהי ישראל. הוא מתאבל ואינו מקבל נחמה, וביום השלישי, כאשר שליחי ההגמון באים לבקש את תשובתו, הוא מסרב ללכת אִתם. בעל כורחו הוא נלקח אל בית ההגמון, וכשהוא נדרש להסביר את סירובו, הוא מודה כי חָטא חֵטא כבד, אך לא להגמון כי אם לא-לוהיו. לפיכך, אומר רבי אמנון, תיכרת לשונו, שדיברה כזבים. לא-כי, גוזר ההגמון, לשונו דיברה אמת דווקא, אך רגליו, שסירבו לבוא במועד שסוכם עליו, ושאר איברי גופו הם שיקוצצו. פרקי אצבעות ידיו ורגליו נקצצו, והוא עדיין עומד בסירובו להשתמד.

לפנינו מעשה כמעשה עקידת יצחק. על כל פרק ופרק שנקצץ נשאל רבי אמנון אם יאבה עתה להמיר את דתו, ואילו הוא בוחר וחוזר על בחירתו זו שוב ושוב ומקדש שם שמים על כל איבר מקוצץ, כמקריב קורבן לגבוה. לבסוף הוא נישא קְצוץ-איברים לביתו וכל פרקי אצבעותיו מונחים לצִדו; הוא משלים את הקורבן כדין בציווי שהוא מצווה: לזרות מלח על איבריו המקוצצים. קרב המועד לתפילת ראש השנה, ורבי אמנון מגיע עם כל פרקי אצבעותיו לבית הכנסת. כאשר הגיע הזמן לומר "קדוּשה" הוא משלים את מעשה קידוש השם שלו בקרב עדתו: הוא מצדיק עליו את הדין בלב שלם, מקבל ברצון את כל המכאובים, טוען לקידוש שמו יתברך על מלכותו ולייחודו, ופותח בפיוט: "וּנְתַנֶּה תוֹקֵף קדושת היום כי הוא נורא ואיום..." מתוך התרגשות עד דמעות, ולבו מלא מורא וחרדת קודש.

לכאורה נראה אפוא כי לפנינו הצדקת משפטו של א-לוהים מתוך תפיסת הייסורים והמוות כעונש על חטא. ואולם מדובר בחטא שאינו חטא, ורבי אמנון עוד מעצימו מתוך יראת שמים ומחמיר עם עצמו יותר מכפי שדורשת התורה. נראה כי לא בא ה"חטא" אלא לרומם את מעלת קדוּשתו של האיש המקבל עליו דין נורא כל כך על לא עוול בכפו. המסר הרעיוני-הדתי המרכזי של הסיפור נמסר אפוא על רקע מוטיב החֵטא, אך מרחיק מעבֶר לו: את שארית חיותו הכניס רבי אמנון במילות השיר "ונתנה תוקף", ומשנדם קולו נדמו גם פעימות ליבו. מסופר כי הוא נקרא "אמנון" על כי האמין בא-ל חי.

במוצאי היום הקדוש הופיע הנפטר בחלומו של רבי קלונימוס בן רבי משולם, ושטח את בקשתו: להכליל את שירו "ונתנה תוקף" בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, "להיות לו לעד ולזיכרון טוב לכל ישראל". ומאז, "ונתנה תוקף" היא יצירה נוראת-הוד, המרעידה ומרטיטה לבבות רבים בתפילת ראש השנה, הוא "יום הדין" הגדול והנורא.

ברור מכאן כי הניצחון הגדול, ההיטהרות, הקדושה, מעלת הרוממות והשלמות שזוכים להם מתוך תוכה של העמידה בניסיון כזה, הם הצדקת הא-לוהים בהנהגת עמו ויראיו. רק מי שהגיע למעלה עליונה מאוד, זוכה לפרסם באופן כזה את מלכותו של הא-ל בעולמו. רק מי שמוכן לעמוד גם בפיתוי של הצלחה בבית המלך ובבית ההגמון, וגם בייסורים הנוראים ביותר, זוכה למעלה העליונה במלכות האמת, השרירה והקיימת לעד.

 

[המכלול]

--

 

[בעצם היום]

הסיפור המקורי מן ה"אור זרוע", מגדולי הראשונים, ומובא במחזור לראש השנה מכל ההוצאות, (ספרד ואשכנז) אינו מספק? עד כדי שיש צורך להביא מחבר בן זמננו המוסיף פרשנות בעייתית?