אוהל הפיקוד היה חנוק מסלילי עשן, הסגל הבכיר ישב בדריכות מול צגים ענקיים.
הודעה בצבע אדום התלקחה על הצג.
התקבל התראה על אויב שחדר לטריטוריה. יש זיהוי וודאי.
ג' המפקד חופן בידו מיקרופון שולחני מתכוונן. צרחה אדירה.
היכון ! כולם לעמדות.
מרכז פיקוד ירי קדמי, היכון לשיגור טיל!
ארבע, שלוש, שתיים, אחת, ... אש!!!!!
__________________________
שקט.........
המפקד, הפגז לא נורה! הוא תקוע, זה פגז נֵפֶל, תקוע בלוע הקנה!
איננו מצליחים לשחררו.
זהו סיפור עלייתו ונפילתו של האפצ'י שלא הצליח להשתחרר.
יש לנו את אלה. המתעטשים בעדינות, ברוך, כל אפצ'י עטוף בשמיכה מגוננת, כאילו שהם מתנצלים על העיטוש.
יש את אלה. אשר מרגישים עצמם בדיביזיה המוטסת 101 בעת הפלישה לנורמנדי, ממטירים אש וגופרית על סובביהם ברדיוס קמ"ר.
ויש את אלה. שמדליקים קומפרסור - הגנרטורים הישנים - את אלה שמושכים עם החוט שתיים שלוש פעמים. אה אה אה אה אאאאאאא. אפצ'י.
מכיר אני את אלו אשר מתהלכים להם לאיטם ברחוב העיר, ופתאום! בום!!! קול מפוצץ הרים ומשבר סלעים. רעם אדיר מתגלגל ומאיים לקרוע את תוף אוזניך. אאאאאפצ'י!!!!!!!!!!
ויש את אלו אשר מתעקשים להחיש את הקץ, ועושים זאת במהירות, שלא יבלבלם השטן. צ'י. צ'י. צ'י. צ'י. צ'י. צ'י. אבל איכשהו תמיד בעוונותינו הרבים, האפצ'י השביעי יתעכב מלבוא ,ועבר קיץ כלה חורף ועדיין לא נושענו.
ואת המגוונים שמעתם פעם ? עיטוש זעיר, אחריו חומר נפץ, ומיד אחר כך קטנצ'יק בלתי מורגש, ואחריו לקינוח פצצת מצרר.
כלל הוא כי אין אדם סובל צורת התעטשותו של חבירו.
הממהר להתעטש יביט בקנאה ברעהו המחדד טישו לשפיצים מסוכנים, ותוחבם לאפו במיומנות של מנתח, ומריח טבק חריף, ושואף שאיפות ארוכות כדי לזכות לעיטוש. ובר פלוגתייהו יקנא בו על רובה האם שש עשרה שברשותו המסוגל לירות בקצב אש מחליא.
המתעטש בנועם, יעקם אפו בעת אשר תצלינה אזניו משמוע קול מים רבים אדירים מתנפצים על שובר גלים, בעת אשר רעהו יגחך בראותו את חבירו נחבא אל הכלים.
הודעה בצבע אדום התלקחה על הצג.
התקבל התראה על אויב שחדר לטריטוריה. יש זיהוי וודאי.
ג' המפקד חופן בידו מיקרופון שולחני מתכוונן. צרחה אדירה.
היכון ! כולם לעמדות.
מרכז פיקוד ירי קדמי, היכון לשיגור טיל!
ארבע, שלוש, שתיים, אחת, ... אש!!!!!
__________________________
שקט.........
המפקד, הפגז לא נורה! הוא תקוע, זה פגז נֵפֶל, תקוע בלוע הקנה!
איננו מצליחים לשחררו.
זהו סיפור עלייתו ונפילתו של האפצ'י שלא הצליח להשתחרר.
יש לנו את אלה. המתעטשים בעדינות, ברוך, כל אפצ'י עטוף בשמיכה מגוננת, כאילו שהם מתנצלים על העיטוש.
יש את אלה. אשר מרגישים עצמם בדיביזיה המוטסת 101 בעת הפלישה לנורמנדי, ממטירים אש וגופרית על סובביהם ברדיוס קמ"ר.
ויש את אלה. שמדליקים קומפרסור - הגנרטורים הישנים - את אלה שמושכים עם החוט שתיים שלוש פעמים. אה אה אה אה אאאאאאא. אפצ'י.
מכיר אני את אלו אשר מתהלכים להם לאיטם ברחוב העיר, ופתאום! בום!!! קול מפוצץ הרים ומשבר סלעים. רעם אדיר מתגלגל ומאיים לקרוע את תוף אוזניך. אאאאאפצ'י!!!!!!!!!!
ויש את אלו אשר מתעקשים להחיש את הקץ, ועושים זאת במהירות, שלא יבלבלם השטן. צ'י. צ'י. צ'י. צ'י. צ'י. צ'י. אבל איכשהו תמיד בעוונותינו הרבים, האפצ'י השביעי יתעכב מלבוא ,ועבר קיץ כלה חורף ועדיין לא נושענו.
ואת המגוונים שמעתם פעם ? עיטוש זעיר, אחריו חומר נפץ, ומיד אחר כך קטנצ'יק בלתי מורגש, ואחריו לקינוח פצצת מצרר.
כלל הוא כי אין אדם סובל צורת התעטשותו של חבירו.
הממהר להתעטש יביט בקנאה ברעהו המחדד טישו לשפיצים מסוכנים, ותוחבם לאפו במיומנות של מנתח, ומריח טבק חריף, ושואף שאיפות ארוכות כדי לזכות לעיטוש. ובר פלוגתייהו יקנא בו על רובה האם שש עשרה שברשותו המסוגל לירות בקצב אש מחליא.
המתעטש בנועם, יעקם אפו בעת אשר תצלינה אזניו משמוע קול מים רבים אדירים מתנפצים על שובר גלים, בעת אשר רעהו יגחך בראותו את חבירו נחבא אל הכלים.
נערך לאחרונה ב: