כבר קראתם את 'מוקי שלנו' המשודרג? אז כעת החלטתי לכתוב סיפור על התוכי של יוסי...
ובהזדמנות זו שוב תודה לחברי הקהילה ולמנהלים/ות שבזכותם יש לי 'מחייב' לכתוב ולספר..
יוסי רצה להיות סופר בכל מחיר, אבל סיבות מסיבות שונות חסמו אותו, או כך לפחות חשב.
הוא התחבר לסיפורי דרמה, ורצה גם כן לכתוב סיפור שמבוסס על קטע טראגי, אבל הוא לא ידע איך לעשות את זה.
פעם קרא שכדי ללמוד לכתוב כמו שצריך צריך לתרגל זמן כתיבה מידי יום,
לשטוח את כל המחשבות בלי מסננות על גבי הדף, לפחות חצי שעה. והוא עשה את זה, לפעמים.
באחת מהם החליט לכתוב בחופשיות סיפור קצר על התוכי הראשון שהוא 'רכש' בחייו, לא לפני שהדליק י"ח נרות לסגולה.
"לפני שלוש שנים קניתי תוכי. תוכי קטן שמקורו מאוסטרליה וידוע בכינוי תוכון.
צבעו ירוק וצהוב עם סימנים שחורים ומסולסלים על העורף, ומתחת למקורו עיטור כחול סגנוני.
לאמיתו של דבר התוכי לא באמת נרכש ולא באמת מחנות,
הוא הגיע אלי מיד שלישית רביעית, מפינת חי בשכונה שנסגרה לאחרונה, בתיווכו של דודי יקירי..
"היזמים" של אותה 'פינה', ילדים צעירים שעסקים וכסף בעבעו בתוכם איחדו כוחות בניסיון לממש את החלום הירוק..,
כל אחד נידב בעל חי אחר ששכן עד כה בביתו, מה שנקרא 'איחוד חיות'..
וכך ביום בהיר אחד.. קמה לה פינת חי מאולתרת בקצה הרחבה
גאים ומאושרים בגן חיות הזעיר שהעמידו בכוחות עצמם,
מיהרו להציף את השכונה במודעות על 'הפינה', לעורר עניין במרכולתם הדלה -
ארנב מקרטע, אפרוח מרוט, צב קשיש, ועוד כמה חיות קטנות בלתי מזוהות..
השקת 'הפינה' נקבעה לקראת סוף השבוע,
עד אז ישבו דנו ושקלו כל בני החבורה, אם לבצע "עסקת רכישה" ולשדרג את הפינה או כרגע להסתפק במה שיש,
לבסוף, לאחר ישיבה ארוכה שלוותה בסיעור מוחות..
נפלה ההחלטה בקולי קולות ובעיקר בצרחות, לרכוש תוכי קטן שישדרג את החוויה ל'מבקרים' ביום ההשקה,
ועוד באותו היום רכשו ממוישי שקנה רק לאחרונה ממוטי, תוכון קטן
בשבועות הראשונים ההורים הצביעו בכספם, ורכשו לילדיהם הקטנים כרטיס כניסה "לעולם החי"...
אם אפשר לקרוא לאוסף בעלי חיים במחנה עץ ומסביבם המון ילדים זבי חוטם שמושכים ומורטים את גופם ונפשם - בשם כזה..
אבל באיזשהו שלב, פינת החי הפכה פחות ופחות אטרקטיבית ומושכת,
(כי) כמה אפשר להסתובב סביב צב מתגונן, ארנב מבואס, ותוכי למוד קרבות שרגיל לנקר את אצבעותיהם הזעירות? לא הרבה,
ומשכך הילדים הדירו את רגליהם, וההורים את ארנקיהם..
ומהר מאוד כמה ימים לפני פסח נפרדה החבילה.. ילד אחד לקח את הצב הזקן, והשני את הארנבת,
והתוכי המסכן אשר היה מרוט נוצות וחבול ברמ"ח נוצותיו.. עבר תמורת סכום קטן לילד שתכנן לאמץ אותו,
אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד, הוריו של הילד סרבו לאפשר דריסת רגל לתוכון הקטן בביתם,
ובלית ברירה הוא הציע לילדי החמוד לאמץ בינתיים את הקטנטן..
וכך באחד מערבי פסח מצאתי את דודי נכנס עם כלוב ובתוכו תוכי קטן,
'אברימי הסכים להשאיל לי את התוכי למספר ימים' סינן לעברי
'הסכים לך, בחינם?' שאלתי בפליאה,
ילדים כמו מבוגרים שניהם פועלים על פי אינטרסים, כל ההבדל הוא באומנות ההסתרה,
'ומה הוא דורש ממך בתמורה?' המשכתי מיד בשאלה,
'שום דבר! אין לו מה לעשות אתו כי ההורים שלו מתנגדים. וגם הבאתי לו חבילת קלפים...'
'ואני מה נראה לך דודדייי? הורה 'לא מתנגד'?!
'אבא זה תוכי קטן ומסכן, וגם מדובר בתקופה קצרה', ניסה להצטדק בפניי
'אז למה לא הודעת מראש על ההפתעה שהכנת לנו? בכל זאת יש אבא ואמא בבית הזה...?'
דודי שתק.
האמת שזו לא פעם ראשונה שדודי הפתיע אותנו,
פעם זה היה צב קטן שקיבל מאחד החברים במתנה, אלא שלא היה בו רוח חיים,
ופעם זה היה ברוזון קטן שחבורת ילדים ודודי בראשם הפרידו מאמו המסכנה אותו ואת שאר אחיו בחלוקה שווה..
ולעיתים קרובות בשמאטע כזו או אחרת, שבעיניו יש בה להביא תועלת לבני הבית, כלומר לדודי עצמו..
היכן נמצא לתוכי מקום? שאלתי אותו ב(נימת) תרעומת על ההפתעה החודשית שהכין לנו,
'תוכון לא תוכי' ניסה דודי לתקן
'תוכי, תוכון, ציפור מה זה משנה, מקום הוא צריך, לא?!'
'בסלון, או במרפסת, או מעל הארון', הפגיז הקטן בלי להתבלבל,
'נו באמת, לאכסן תוכון בסלון הקטן או במרפסת שטופת שמש? ומעל ארון הספרים מה בדיוק חשבת?'
אבא יש אפשרות בחדר של-----
'שלא תחשוב לרגע לאכסן אותו בחדר של נחמי...!' הקדמתי אותו בצעד אחד עם ההצעה שכמעט והתגלשה מלשונו..
'לא לא בחדר של נחמי' ניסה דודי לאלתר רעיון אחר...
'למה אתה חושב שאמא שאוהבת בעלי חיים כמו שאתה אוהב ללכת לחיידר תסכים לאמץ אותו ועוד בערב פסח?!' קטעתי אותו ברוגזה,
כועס במקצת על הקטן המניפולטיבי ש"כמעט" וגרר אותי להסכמה,
ועובדה, בסוף התוכון שוכן עד עצם היום הזה בסלון ביתנו הקטנטן...
יוסי קימט את הדף והשליך אותו לפח הסמוך.
'אחחח, סיפור דרמטי אני לא יודע לכתוב', ובזווית עינו קלט שנר אחד מתוך י"ח נכבה, 'לפחות אאכיל את התוכי המסכן'
אבל התוכי לא היה שם!
אחד הילדים השאיר פתוח את סוגר הכלוב, והתוכי ניצל זאת לפרוש כנפים לחופשי
טרגדיה!!...
ובהזדמנות זו שוב תודה לחברי הקהילה ולמנהלים/ות שבזכותם יש לי 'מחייב' לכתוב ולספר..
יוסי רצה להיות סופר בכל מחיר, אבל סיבות מסיבות שונות חסמו אותו, או כך לפחות חשב.
הוא התחבר לסיפורי דרמה, ורצה גם כן לכתוב סיפור שמבוסס על קטע טראגי, אבל הוא לא ידע איך לעשות את זה.
פעם קרא שכדי ללמוד לכתוב כמו שצריך צריך לתרגל זמן כתיבה מידי יום,
לשטוח את כל המחשבות בלי מסננות על גבי הדף, לפחות חצי שעה. והוא עשה את זה, לפעמים.
באחת מהם החליט לכתוב בחופשיות סיפור קצר על התוכי הראשון שהוא 'רכש' בחייו, לא לפני שהדליק י"ח נרות לסגולה.
"לפני שלוש שנים קניתי תוכי. תוכי קטן שמקורו מאוסטרליה וידוע בכינוי תוכון.
צבעו ירוק וצהוב עם סימנים שחורים ומסולסלים על העורף, ומתחת למקורו עיטור כחול סגנוני.
לאמיתו של דבר התוכי לא באמת נרכש ולא באמת מחנות,
הוא הגיע אלי מיד שלישית רביעית, מפינת חי בשכונה שנסגרה לאחרונה, בתיווכו של דודי יקירי..
"היזמים" של אותה 'פינה', ילדים צעירים שעסקים וכסף בעבעו בתוכם איחדו כוחות בניסיון לממש את החלום הירוק..,
כל אחד נידב בעל חי אחר ששכן עד כה בביתו, מה שנקרא 'איחוד חיות'..
וכך ביום בהיר אחד.. קמה לה פינת חי מאולתרת בקצה הרחבה
גאים ומאושרים בגן חיות הזעיר שהעמידו בכוחות עצמם,
מיהרו להציף את השכונה במודעות על 'הפינה', לעורר עניין במרכולתם הדלה -
ארנב מקרטע, אפרוח מרוט, צב קשיש, ועוד כמה חיות קטנות בלתי מזוהות..
השקת 'הפינה' נקבעה לקראת סוף השבוע,
עד אז ישבו דנו ושקלו כל בני החבורה, אם לבצע "עסקת רכישה" ולשדרג את הפינה או כרגע להסתפק במה שיש,
לבסוף, לאחר ישיבה ארוכה שלוותה בסיעור מוחות..
נפלה ההחלטה בקולי קולות ובעיקר בצרחות, לרכוש תוכי קטן שישדרג את החוויה ל'מבקרים' ביום ההשקה,
ועוד באותו היום רכשו ממוישי שקנה רק לאחרונה ממוטי, תוכון קטן
בשבועות הראשונים ההורים הצביעו בכספם, ורכשו לילדיהם הקטנים כרטיס כניסה "לעולם החי"...
אם אפשר לקרוא לאוסף בעלי חיים במחנה עץ ומסביבם המון ילדים זבי חוטם שמושכים ומורטים את גופם ונפשם - בשם כזה..
אבל באיזשהו שלב, פינת החי הפכה פחות ופחות אטרקטיבית ומושכת,
(כי) כמה אפשר להסתובב סביב צב מתגונן, ארנב מבואס, ותוכי למוד קרבות שרגיל לנקר את אצבעותיהם הזעירות? לא הרבה,
ומשכך הילדים הדירו את רגליהם, וההורים את ארנקיהם..
ומהר מאוד כמה ימים לפני פסח נפרדה החבילה.. ילד אחד לקח את הצב הזקן, והשני את הארנבת,
והתוכי המסכן אשר היה מרוט נוצות וחבול ברמ"ח נוצותיו.. עבר תמורת סכום קטן לילד שתכנן לאמץ אותו,
אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד, הוריו של הילד סרבו לאפשר דריסת רגל לתוכון הקטן בביתם,
ובלית ברירה הוא הציע לילדי החמוד לאמץ בינתיים את הקטנטן..
וכך באחד מערבי פסח מצאתי את דודי נכנס עם כלוב ובתוכו תוכי קטן,
'אברימי הסכים להשאיל לי את התוכי למספר ימים' סינן לעברי
'הסכים לך, בחינם?' שאלתי בפליאה,
ילדים כמו מבוגרים שניהם פועלים על פי אינטרסים, כל ההבדל הוא באומנות ההסתרה,
'ומה הוא דורש ממך בתמורה?' המשכתי מיד בשאלה,
'שום דבר! אין לו מה לעשות אתו כי ההורים שלו מתנגדים. וגם הבאתי לו חבילת קלפים...'
'ואני מה נראה לך דודדייי? הורה 'לא מתנגד'?!
'אבא זה תוכי קטן ומסכן, וגם מדובר בתקופה קצרה', ניסה להצטדק בפניי
'אז למה לא הודעת מראש על ההפתעה שהכנת לנו? בכל זאת יש אבא ואמא בבית הזה...?'
דודי שתק.
האמת שזו לא פעם ראשונה שדודי הפתיע אותנו,
פעם זה היה צב קטן שקיבל מאחד החברים במתנה, אלא שלא היה בו רוח חיים,
ופעם זה היה ברוזון קטן שחבורת ילדים ודודי בראשם הפרידו מאמו המסכנה אותו ואת שאר אחיו בחלוקה שווה..
ולעיתים קרובות בשמאטע כזו או אחרת, שבעיניו יש בה להביא תועלת לבני הבית, כלומר לדודי עצמו..
היכן נמצא לתוכי מקום? שאלתי אותו ב(נימת) תרעומת על ההפתעה החודשית שהכין לנו,
'תוכון לא תוכי' ניסה דודי לתקן
'תוכי, תוכון, ציפור מה זה משנה, מקום הוא צריך, לא?!'
'בסלון, או במרפסת, או מעל הארון', הפגיז הקטן בלי להתבלבל,
'נו באמת, לאכסן תוכון בסלון הקטן או במרפסת שטופת שמש? ומעל ארון הספרים מה בדיוק חשבת?'
אבא יש אפשרות בחדר של-----
'שלא תחשוב לרגע לאכסן אותו בחדר של נחמי...!' הקדמתי אותו בצעד אחד עם ההצעה שכמעט והתגלשה מלשונו..
'לא לא בחדר של נחמי' ניסה דודי לאלתר רעיון אחר...
'למה אתה חושב שאמא שאוהבת בעלי חיים כמו שאתה אוהב ללכת לחיידר תסכים לאמץ אותו ועוד בערב פסח?!' קטעתי אותו ברוגזה,
כועס במקצת על הקטן המניפולטיבי ש"כמעט" וגרר אותי להסכמה,
ועובדה, בסוף התוכון שוכן עד עצם היום הזה בסלון ביתנו הקטנטן...
יוסי קימט את הדף והשליך אותו לפח הסמוך.
'אחחח, סיפור דרמטי אני לא יודע לכתוב', ובזווית עינו קלט שנר אחד מתוך י"ח נכבה, 'לפחות אאכיל את התוכי המסכן'
אבל התוכי לא היה שם!
אחד הילדים השאיר פתוח את סוגר הכלוב, והתוכי ניצל זאת לפרוש כנפים לחופשי
טרגדיה!!...