שיתוף - לביקורת התווים לוחשים לי...

[הלוחשת לתווים]

לבקשת הניקים פתחתי אשכול שבו אני מעלה את השיתופים שלי (המילה שיתוף משתנה אוטומטי לכל סיווג של קטע, הכי קל )
אז תהנו!!
(ועוד לבקשתם, להגיב רק בנספח...)

 

[הלוחשת לתווים]

הרגע הזה ש...
אתה נכנס בלילה לחדר בשקט גמור ופתאום דורך על מסמר
אתה מוצא את עצמך סוגר לאט לאט את הדלת כדי לראות מתי נכבה האור במקרר
אתה נזכר בשבת ששכחת לכבות את השעון מעורר
אתה קולט שהעט שליקקת כל השיעור שייך לחבר
אתה מנופף למכר ברחוב ומגלה שזה מישהו אחר
אתה שותה ישר מהבקבוק ושוכח להסתתר
אתה מדבר עם עצמך בטלפון מרוב שעמום ואז מישהו מתקשר
נפתחת המעלית ואתה באמצע לזמר
אתה שואל חבר "איך היה" והוא אשכרה מתחיל לספר...
אתה קולט שההוא שריכלת עליו עמד מאחוריך כל הזמן ושמע מה אתה אומר
אתה משתף חבר בתובנה על החיים והוא מסתכל עליך כעל מפגר
כולם משתתקים ובדיוק אז הקיבה מתחילה לקרקר
אתה עונה למישהו חשוב והטלפון מאותת שהבטריה הולכת להיגמר
אתה מהנהן לחבר, ואז קולט שאין לך מושג על מה הוא מדבר
נשפך לך תה על הריצפה אז אתה מנגב את זה עם הגרב מהר
אתה קם עם תחושה מוזרה וזורק מהארון את כל הבגדים לרצפה כי צריך אותו לסדר
אתה נתקע במעלית עם שכן שאת שמו אתה לא זוכר
אתה דורך על מקק באומץ ובמקום למות- הוא מתחיל לפרפר
אתה מאיר עם הפנס על התינוק כדי לוודא שהוא ישן ואז הוא מתעורר
בורח לך ההאפצ'י ואתה עם תחושה מעצבנת ומדגדגת מתייסר
אתה נהיה "עסוק" כי אין לך כוח בטלפון לדבר
אתה מנסה לחבר את המטען בחושך והשקע מחליט אותך לאתגר
אתה מספר לחבר בדיחה והוא אומר לך שהוא מכיר את זה רק אחרי שאתה גומר
אתה שוטף כלים ומתחיל לגרד לך המצח בסנטר
מגיעה השעה 4 בצהריים, ואתה לא מצליח להחליט אם שווה להתבשר
הרגע הזה שמרוב שעמום אתה מחליט לכתוב שיר על הרגע הזה ש...

 

[הלוחשת לתווים]

מכירים את זה ש...

נופל עליכם משהו מהארון אז אתם דוחפים את זה חזרה, שיפול על הבא בתור

אתם רואים מכר מרחוק, ומתלבטים מתי הזמן "לגלות" אותו ולהנהן עד שהוא יעבור

אתם פותחים בננה רקובה, ואמא מתחילה לשכנע שזה הכי שווה, כי זה דבש

אתם רואים במקפיא קופסת גלידה, ומגלים שמישהו אחסן שם איזה עב"ם מעופש

אתם מפגינים אומץ ודורכים על מקק קבל עם ועדה, ואז הוא גוסס לכם שנה בחלומות

אתם טועמים בסופר את כל סוגי הזיתים והחלבה, ואז אתם "מחליטים" לא לקנות

לא משנה באיזה גיל, אתם תעשנו בסתר את האדים בחורף של ירושלים

אתם לובשים בגד ב500 דולר, אבל אם יתקע שקל במכונה, תעמידו את כל החנות על הרגליים

האלה שראשונים בפקק מחליטים ללמד את הנהגים פרק בסבלנות

אתם הולכים ברחוב ומישהו עקף אתכם, אז אתם מתחילים לעשות איתו תחרות

אתם מגלים כמה דברים אפשר להספיק בדקה, כשאתם מחממים משהו במיקרו

באוטובוס מי שלידכם כותב משהו על דף ואתם מנסים לקרוא..

 

[הלוחשת לתווים]

הם לא מבינים למה אני עדיין גננת ולא מתכנתת,
הם אומרים זה קשה, זה הורג אותך, ואת חוזרת ממוטטת.
למה לא תשבי מול מזגן, תריצי פקודות, תרוויחי 20K לחודש,
למה את מתעקשת לקרוא לעבודה הסיזיפית הזו עבודת קודש?
אין לך סיפוק בעבודה, את עושה אותו דבר כל הזמן,
למה לא תעבדי בעבודה עם הצלחה והנאה שבאים במזומן?
למה דחוף לך לעשות דף קשר מושקע כל שבוע מחדש,
כשרוב ההורים בכלל לא קוראים את זה, ורק כותבים פתק קטן במוצ"ש?
איך את מצליחה להקשיב לכל ההגיגים של הילדות, ולחייך אליהם יפה,
אחרי שהבוקר עבר ב'מרפי', ואחת הילדות שפכה עליך קפה?
למה כשכבר נגמרת העבודה, את בכלל לא נופשת,
רק כל היום הולכת למכירות וקירות גן יפים מחפשת.
הם לא יודעים בכלל, הם חושבים שאין לי סיפוק והנאה,
הם חושבים שהם יודעים משהו שאני לא מבינה,
הם לא יודעים שהסיפוק שלי הוא לא מהילדים או מהעבודה,
הם לא מאמינים שמה שעושה לי טוב, זה הורים שמכירים תודה
הם לא יודעים שבזכות ההורים האלה יש לילדים שלהם מקום כיף להיות,
הם לא יודעים שהמכתבים והתודה שלהם, זה מה שעוזר לי לחיות.
כל ההורים שמביאים מכתב קטן, אפילו בלי מתנות,
הם לא יודעים שאם לא הם- לא היו היום גננות...

 

[הלוחשת לתווים]

כשבט אחים והחיות...
את לא אחותה אם לא כיבית לה את האור באמצע המקלחת
רק כדי לשמוע אותה "תדליקי את זה מייד!!!" צורחת..
את לא אחותה אם לא התחבקת איתה פעם ברגע של פחד,
אם כהגנה מהלשנות הסכמת ללכת במקומה למכולת כשוחד
היא לא אחותך אם היא לא הרסה לך את הבגד הכי מוצלח שלך
ואז מרוב פחד, בלי לגלות לך היא זרקה אותו לפח.. (כאילו לא תגלי את זה לבד..)
את לא אחותה אם בבית אתם לא שונאות וכל היום רבות,
אבל בחוץ? לא קרה כלום ואתם זוג מופלא של חברות טובות..
את לא אחותה אם לא המצאת עליה שירים אלימים
וטרחת לשיר לה את זה בדיוק ברגעים המתאימים...
היא לא אחותך אם לא אמרת לה לסדר את הספה עד שהאוכל מוכן,
והיא בלי למצמץ העבירה את כל התכולה הישר אל השולחן...
את לא אחותה אם לא פעם אחת לפחות,
תפסת לה את המעלית והשארת אותה למטה לאנחות...
היא לא אחותך אם היא לא הסתגרה בחדרה שעות,
ואז יצאה עם עיניים אדומות אבל לא הסכימה לגלות מה גרם לה לדמעות...
אתן לא אחיות אם לא החלטתם בוקר אחד,
שאתם משתלטות על הבית ביחד,
ואז אחרי שכל אחת הרימה גרב
חלמתם ביחד עד הערב...
אתן לא אחיות אם לא משכתם אחת לשניה את הקוקו בכוח
עד שכמעט נתלש לכם המוח,
אבל הסכמתם לעזוב רק אחרי שעד 3 תספרו
ואז ביחד את ה"קוקואים" תשחררו...

אבל אחרי הכל- אחות זה אחות
ובסופו של דבר רק היא מבינה באמת בדיחות
ואם יום אחד היא לא תהיה לידך כשהייתה לך הברקה-
סביר להניח שאת תתקשרי לספר לה את זה (וזה קורה תוך פחות מדקה...)

 

[הלוחשת לתווים]

ספוילר: חלק 1

איך לא נמאס לאיש האדום ברמזור כל הזמן לעמוד?
למה תמיד 10 דקות אחרי הבשר, אני אמצא שוקולד שטעים לי מאד?
למה המורה עושה שאלות קשות בדיוק במבחן שהחלטתי לא ללמוד?
איך כולם יודעים על דבר שאותו שמרתי בסוד?

איך הזמן יודע לעבור לאט כשמשעמם?
איך הגוף יודע להווריד כשהוא מתחמם?
איך העצים יודעים לפנות אחורה כשהרכב מתקדם?
למה הגוף קופץ דווקא כשאני מנסה להירדם?

למה הירח כל חודש נעלם ואז חוזר ומתמלא?
למה השקית נשארת והפלסטיק מתכלה?
למה הגשם דווקא יורד ולא עולה?
איך מחליט הווירוס מי בריא ומי חולה?

למה הפרוסה נופלת דווקא על הצד המרוח?
למה כל העלים עפים בכיוון הרוח?
איך אמא לא טועה גם כשבזה אני בטוח?
איך אדע שהעולם עגול ולא שטוח?

מה עוד אני לא יודע וכל המבוגרים כן?
מה גורם לבן אדם להיות יותר מסכן?
למה נחוץ דווקא לפנות בוקר את הפחים לרוקן?
איך המכשיר היקר נהרס למרות שניסיתי אותו לתקן?

מי החליט שיש -9 שעות לעבוד ורק 6 כדי לישון?
מי החליט שהמנצח הוא דווקא הראשון?
למה עלי להיות ער לילה שלם בגלל איזה יתושון?
מי אמר שזה חור מה שיש שם באישון?

ספוילר: חלק 2

איך הקיבה מקרקרת בדיוק כשאני רעב?
איך יורד לי דם בדיוק במקום שבו כואב?
מי החליט שזה הצורה של לב שאוהב?
ולמה תמיד חם לי כשאני מתלהב?

למה תמיד הזרת תהיה זו שתיתקע?
למה רק אני מבין את הבדיחה באיחור של דקה?
מי הגאון שגילה שאת היכולת של הפה ליצור שריקה?
ולמה שערה באצבעות של הרגל כל כך מציקה?

איך עוד לא המציאו גרביונים שלא נקרעות?
למה הכספומטים מוציאים רק בשטרות של מאות?
למה איכשהו אאלץ לחכות בתור אפילו שהגעתי באיחור של שעות?
למה השקע בבקבוק יהיה אחרי המקום שאליו מגיעות האצבעות?

למה האוטובוס תמיד יעבור קודם בצד הנגדי?
ולמה בטיולים תמיד יביאו נהג יהודי?
למה אני לא גר על הירח לבדי?
ולמה דווקא כשאטעה- איש לא יהיה בעדי?

למה כשאתקשר לכולם- איש לא יענה, ואז הם יחזרו אלי ביחד?
למה תמיד אני נתקע עם מקק במקום שעלי להפגין חוסר פחד?
למה בכל פשלה שקוראת לי תמיד יבחין בה אותו אחד?
ולמה אני היחיד שחושב שאני משהו מיוחד?

למה בדיוק היום אני אצטרך משהו שהחלטתי לזרוק אתמול?
למה בשבת אזכר בכל הדברים שנשכחו ממני ביום חול?
איך זה שתמיד כשאצטרך יאבד האקמול?
למה לימניים תמיד השבר יהיה רק בצד שמאל?

ספוילר: חלק 3

למה נגמרה לי הבטרייה דווקא כשהפלאפון היה על שעון מעורר?
למה כשיש אורחים בשבת שוכחים לכבות את האור במקרר?
למה בדיוק כשאתחיל לזמר את הפיזמון- שקט ישתרר?
למה בדיוק שאמצא תנוחה נוחה לישון, הנסיעה בשעתיים תתקצר?

למה רק אמא חושבת שאני מחונן?
למה החלטתי ללבוש דק דווקא כשהיום מעונן?
למה ביום בו אצטרך לשיר- אקום לי מצונן?
כמה פעמים ביום אתעצבן על זה שנטפרי כל כך מסונן?

למה אם נגזר עלי ליפול זה חייב להיות דווקא מול כולם?
איך זה שעוד לא מצאתי את ההוא שאני הכי דומה לו בעולם?
מי חשב שהוא גאון בכך שהוא המציא עקום את הסולם?
איך הדבר ששמתי במקום השמור ביותר נעלם?

למי יש אומץ להודות שהסופלה זה עוגה נמסה וסוררת?
איך כל טעות נפוצה נהיית הצלחה מסחררת?
למה כל דרדקית בת 12 אמורה להיות רקדנית וזמרת?
ואיך תמיד אני נודע אחרון לכל פרשיה סוערת?

למה אני מסתכל בחלון במחשבה שדווקא אני אמצא איזה מחבל משוחרר?
למה תמיד על שחור האבק יהיה לבן, אבל כשיהיה על לבן- הוא יושחר?
איך זה שעל כל האתרוגים כתוב שזה הסוג המובחר?
בשביל מה יש לילה אם לא כדי ללכת לישון בו מאוחר?

בשביל מה קיים השעון המעורר אם לא בשביל הנודניק?
איך זה שדווקא מול האנשים המכובדים אני אתפס כשטותניק?
למה עוד נועדה הסיגריה חוץ מאשר את המעלית להחניק?
ולמה דווקא בשיעור של המנהל הפלאפון יגלה לי ששכחתי אותו להשתיק?

ספוילר: חלק 4

למה שקשוקה נראית לי טעימה רק כשאבא מכין אותה בערב?
למה מכל המיקומים דווקא בבוהן ימוקם החור שבגרב?
איך זה שהדרמה ברחוב תפסיק בדיוק כשאאזור אומץ להתקרב?
ולמה השיחה המעניינת תיגמר בדיוק כשאחליט להתערב?

איך זה שאף פעם לא זכה בלוטו מישהו שאני מכיר?
למה כשנשב בקבוצה אני לא אצליח לעניין אפילו את הקיר?
איך זה אני לא אצליח למצוא דירה לשכור, אך את שלי לא אצליח להשכיר?
ולמה כשיעלה לי רעיון, הוא יהיה כל כך גאוני עד שלא אצליח אפילו לעצמי אותו להסביר?

איך זה שכשארצה לשתות, המים יהיו חמים, אך כשאפנה להתרחץ, הם יהיו קרח?
למה החבר שטועה תמיד, יצדק דווקא כשאחליט לא להקשיב מכאן ואילך?
איך זה שמכשיר שהרוס כבר שנה, יתחיל לעבוד כשתנסה להוכיח לטכנאי שאבד עליו הכלח?
למה דווקא כשאצליח לגרום למישהו לטעום קפה לראשונה, אשים במקום סוכר- מלח?

איך זה שבדיוק בשבת יעלה לי כל הסטרטאפים הגאוניים?
למה כל הדברים המעניינים יקרו בדיוק כשאסובב את הראש למספר רגעים?
למה רק במקלחת אני נזכר בכל השירים של הימים הנוראים?
למי פעם עזר ברגע של התקפת עצבים כל המשפטים ה'מרגיעים'?

איך זה שהאמנו למבוגרים שאמרו לנו ש-"כשנכנסים למנהרה, מתכופפים"?
מה הקשר בין השוקולד לצ'יפס שהחליטו לעשות מהם נטיפים?
למה כולם לוקחים את המוצרים שנמצאים הכי מאחורה במדפים?
למה מכל החיות בעולם- דווקא היתושים מעופפים?

למה תמיד כשאגש לחתן ישיג אותי רק בשניה מישהו מכובד?
למה ביום שאחזור 10 תחנות קודם בשביל מקום נוח, אני אסע כל הדרך לבד?
איך זה שתמיד יהיה לי חוט טייפ סי, אך כשאצטרך אותו- הוא יאבד?
למה רק לי יש בבית משהו תקוע שאין לי מושג למה הוא מיועד?

 

[הלוחשת לתווים]

ההוא שעולה בלי רב קו ואז שואל כל אחד בנפרד אם יש לו אפשרות לנקב,

ההוא שנוראאא ממהר לפגישה חשובה ומסביר לכולם למה אסור לו להתעכב.

ההוא שב7 מעלות מבקש שידליקו את המזגן על קור,

ההוא שעושה לו פרצוף של "השתגעת?" ומיד מבקש לסגור...

ההוא שכל הנסיעה מנסה להרים את הידית,

ההוא שכל הדרך מדבר בטלפון בספרדית.

ההוא שעושה אדים על החלון ומנסה לצייר עב"מים משונים,

ההוא שסוגר את כל החלונות כי זה עושה לו אוויר על הפנים.

ההוא ששומע בנגן שירים בטונים מחרישי אוזניים,

ההוא שעושה לכיסא שלך מסאג' מפנק עם הרגליים.

ההוא שאוכל דוריטוס, וגורם ל'סוגר החלונות' לפתוח אותם בחזרה,

ההוא שנרדם עליך בתנוחה מוזרה.

ההוא ששואל כל דקה את אבא שלו "מתי מגיעים?"

ההוא שפותח לבן ומתחיל ללגום בקול ל'רווחת' הנוסעים.

ההוא שמוריד נעליים וגורם לך להתגעגע לריח הדוריטוס החמוץ,

ההוא שמתמקם לידך עם שלל שקיות עד שאתה שוקל להזמין חילוץ.

ההוא שמתאמץ לא להישען עליך כשהאוטובוס בסיבוב.

ההוא שכל הנסיעה עוקב אחרי זבוב...

ההוא שכל הדרך מתגלגל מצחוק ואתה מת לדעת את הסיבה,

ההוא שרואה סרט בלי אוזניות ובטוח שזה לא מפריע לאף אחד בסביבה.

ההוא שמחליט לפתוח בויכוח לאומני עם הנהג, ואתה על חייך רועד.

ההוא שנרדם על החלון וחוטף מכה כל פעם שהאוטובוס רוקד..

ההוא שגורר מזוודה בגודל מקרר ומנסה למקם אותה על המושב שלידו

ההוא שמנסה לעבוד במחשב וכל הדרך מנסה לעשות צל על המסך עם ידו. זה היה אני..

ההוא שנרדם עם פה פתוח ומעורר דאגה אצל כולם שמא הוא פספס את התחנה,

ההוא שכל הדרך נמצא בעמדת המתנה במדרגות, ובסוף יורד בתחנה אחרונה.

 

[הלוחשת לתווים]

מכירים את זה ש...

נופל עליכם משהו מהארון אז אתם דוחפים את זה חזרה, שיפול על הבא בתור

אתם רואים מכר מרחוק, ומתלבטים מתי הזמן "לגלות" אותו ולהנהן עד שהוא יעבור

אתם פותחים בננה רקובה, ואמא מתחילה לשכנע שזה הכי שווה, כי זה דבש

אתם רואים במקפיא קופסת גלידה, ומגלים שמישהו אחסן שם איזה עב"ם מעופש

אתם מפגינים אומץ ודורכים על מקק קבל עם ועדה, ואז הוא גוסס לכם שנה בחלומות

אתם טועמים בסופר את כל סוגי הזיתים והחלבה, ואז אתם "מחליטים" לא לקנות

לא משנה באיזה גיל, אתם תעשנו בסתר את האדים בחורף של ירושלים

אתם לובשים בגד ב500 דולר, אבל אם יתקע שקל במכונה, תעמידו את כל החנות על הרגליים

האלה שראשונים בפקק מחליטים ללמד את הנהגים פרק בסבלנות

אתם הולכים ברחוב ומישהו עקף אתכם, אז אתם מתחילים לעשות איתו תחרות

אתם מגלים כמה דברים אפשר להספיק בדקה, כשאתם מחממים משהו במיקרו

באוטובוס מי שלידכם כותב משהו על דף ואתם מנסים לקרוא..

אופססס טעות קטנה.
פתאום אני קולטת שהעליתי את הקטע הלא גמור, לא נעים...
אין לי איך לערוך את זה, אבל זה הקטע המלא:

מכירים את זה ש...
נופל עליכם משהו מהארון אז אתם דוחפים את זה חזרה, שיפול על הבא בתור
אתם רואים מכר מרחוק, ומתלבטים מתי הזמן "לגלות" אותו ולהנהן עד שהוא יעבור
אתם פותחים בננה רקובה, ואמא מתחילה לשכנע שזה הכי שווה, כי זה דבש
אתם רואים במקפיא קופסת גלידה, ומגלים שמישהו אחסן שם איזה עב"ם מעופש
אתם מפגינים אומץ ודורכים על מקק קבל עם ועדה, ואז הוא מפרפר לכם שנה בחלומות
אתם טועמים בסופר את כל סוגי הזיתים והחלבה, ואז אתם "מחליטים" לא לקנות
אתם לובשים בגד ב500 דולר, אבל אם יתקע שקל במכונה, תעמידו את כל החנות על הרגליים
לא משנה באיזה גיל, אתם תעשנו בסתר את האדים בחורף של ירושלים
האלה שראשונים בפקק מחליטים ללמד את הנהגים פרק בסבלנות
אתם הולכים ברחוב ומישהו עקף אתכם, אז אתם מתחילים לעשות איתו תחרות
אתם מגלים כמה דברים אפשר להספיק בדקה, כשאתם מחממים משהו במיקרו
באוטובוס זה שלידכם כותב משהו סודי על דף וכל הדרך אתם מנסים לקרוא
אתם מכינים ארוחת ערב חלומית ומושקעת, ואז נזכרים שאתם בכלל בשריים
יוצא לכם משפט גאוני, אז אתם מחייכים לכולם חיוכים אביריים
מישהו לידכם מספר בדיחה שאמורה להיות מצחיקה אבל תכלס הוא הרס אותה אנושות
אתם מנסים לעשות רושם על מישהו מכובד, ואז בא חבר ומתחיל לעשות לכם בושות
מכירים את זה שאתם מכירים את זה ש..

 

[ח.ד. וחלק]

.