שיר השיר שניבא את הקורונה

[שיילה]

פתאום צץ לי השיר הזה של ארקדי דוכין & שולי רנד - אקטואלי להחריד.


כשהאדם מאבד את הטעם, מתייאש מהכוחות של עצמו
עליו לפנות לשמיים, יש שם מי שמקשיב רק לו
ואז עוד בלי לדעת כלום, אדם מקבל מענה
רצונות חדשים מילוי וקידום, תקוות לעתיד טוב ושונה
אחר כך הוא שוב נופל, שוב מתחיל לצעוק ולשנוא
מרגיש ריקנות מחומר מרוח, בקושי סוחב את עצמו

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי במסתרים תבכה נפשי

הוא נופל כבר בלי חומר דלק, הכול ריקני וזר
גם בעבודה, גם בתוך הבית, מרגיש מבפנים שום דבר
לפעמים מעדיף את החומר, לפעמים את הרוח
אך גרוע מכל כלום, רק רוצה לנוח, רק רוצה להתרסק
וליפול
ועוברים חודשים של טוב ורע, הבלבול רק גובר וחונק
עד שאין כבר מוצא מתוך הביצה, הוא קם ובוכה וצועק

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי במסתרים תבכה נפשי

וזה לא בכי מערפול ידיים, פשוט האדם כבר מבין
שלבד אי אפשר
צריך מינימום שניים, כך מתגלה אלוקים
ואז הוא בונה לו כתר, כי זאת מטרה עליונה
הוא מתחיל להבין שהכול תלוי רק בו ובחברה הנכונה
מצד אחד זוכה לכתר, מצד שני לשפלות עצמו
אין כלום בעולם הזה, חוץ מהבורא, אדם מאמין
בכל דבר כשרע לו

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי במסתרים תבכה נפשי

 

[דיונון]

ותמיד הפריעה לי השורה האחרונה ותהיתי איך שולי הסכים לשיר את זה.

אדם מאמין
בכל דבר כשרע לו

זה אנטי-אמונה מובהק.
כלומר, בנאדם מוכן להאמין גם בשטויות והבלים כשאין לו מוצא - סגולות, פדיונות, קמיעות, מקובלים, בודהה, האבן השחורה, ביבי, גמזו, ובין היתר גם איך קוראים לו... אה, אלקים.
זו אמונה?!
זו כפירה.

 

[שיילה]

ותמיד הפריעה לי השורה האחרונה ותהיתי איך שולי הסכים לשיר את זה.

יש בזה משהו, אולי שולי לקח את זה כמציאות הנתונה לביקורת בה אדם הנמצא במצב של צער רק אז רץ הוא לחפש את בוראו.

 

[דיונון]

יש בזה משהו, אולי שולי לקח את זה כמציאות הנתונה לביקורת בה אדם הנמצא במצב של צער רק אז רץ הוא לחפש את בוראו.

נווו.
הסופר ה.ק. כותב באחד מספריו שהמשפט 'אין אתאיסטים לפני המוות' הוא שגוי, כי זה בדיוק להיפך - כולם אתאיסטים לפני המוות ולכן מוכנים להיאחז בכל אמונה מפני הבאות.
עפ"ל.
אבל יש בזה משהו כלפי הכלל הטפשי שבראש דבריו.

 

[הנף מקלדת]

מי אמר שהדת אופיום להמונים?

(קרל מרקס, אפילו נטפרי הבינו שזה משפט מפתח שאין לחוסמו)

עפרא לפומיה.

 

[דיונון]

מי אמר שהדת אופיום להמונים?

(קרל מרקס, אפילו נטפרי הבינו שזה משפט מפתח שאין לחוסמו)

עפרא לפומיה.

הוא אמר את זה באופן כללי על אמונה.
השורה המדוברת מפזמת על אמונה כשרע, ולא סתם אמונה אלא אמונה בכל מה שזז.
עניין הידיעה וההבדלה הסותרים/תואמים בדוגמה מוצלחת.

 

[Yiskah Goteherer]

נווו.
הסופר ה.ק. כותב באחד מספריו שהמשפט 'אין אתאיסטים לפני המוות' הוא שגוי, כי זה בדיוק להיפך - כולם אתאיסטים לפני המוות ולכן מוכנים להיאחז בכל אמונה מפני הבאות.

אתאיסט הוא אדם שלא מאמין באלוקות. (ואדם שהאמין כל חייו בהקב"ה, נדיר מאוד שלפני המוות לא יאמין בכלום, או יאמין ב-הכל חוץ מההקב"ה.)

 

[דיונון]

אתאיסט הוא אדם שלא מאמין באלוקות. (ואדם שהאמין כל חייו בהקב"ה, נדיר מאוד שלפני המוות לא יאמין בכלום, או יאמין ב-הכל חוץ מההקב"ה.)

סיימתי דברי ב:

עפ"ל.
אבל יש בזה משהו כלפי הכלל הטפשי שבראש דבריו.

 

[שיילה]

@הנף מקלדת @דיונון לקחתם את זה קשה, מה שאני קראתי בשיר הזה זו קינת אדם בלי חוש טעם שאין לו אוויר סחוט פיזית ורגשית והוא לבד, והוא צריך שניים אבל זה רק הוא אלוקים וה"כתר".
זו התחושה שעברה אלי בשיחה עם מאושפז קורונה...(לא כייפני המלוניות)

 

[יעקב1245]

זה אנטי-אמונה מובהק.

למה? זו פשוט עובדה מציאותית. אנשים נוטים להאמין כאשר הם עומדים בפני אין מוצא. לא פגשת אנשים חולי סרטן שעברו את כל שרלטני ישראל?

 

[דיונון]

זו פשוט עובדה מציאותית. אנשים נוטים להאמין כאשר הם עומדים בפני אין מוצא.

כלומר, בנאדם מוכן להאמין גם בשטויות והבלים כשאין לו מוצא - סגולות, פדיונות, קמיעות, מקובלים, בודהה, האבן השחורה, ביבי, גמזו, ובין היתר גם איך קוראים לו... אה, אלקים.
זו אמונה?!
זו כפירה.

הדגש הוא על 'מאמין בכל דבר כשרע לו'.

 

[כנפיים]

הדגש הוא על 'מאמין בכל דבר כשרע לו'.

אבל זה נכון. כמו שכתב @יעקב1245 זה פשוט נכון. עובד במציאות.
מבינה את אי הנוחות כלפי השיבוץ של זה בשיר כי זה פשוט תקוע.
אחרי שמדברים על ההבנה שלו שאין כלום בעולם חוץ מהשם, לכתוב משפט כזה, נשמע קצת כמו סיכום שמסביר איך זה קרה לו...

לעניות דעתי הכוונה שם, בערך כמו שכתב @שיילה שהוא נפתח לנסות אמונה רק בגלל מצבו הרע, וגילה כי טוב. בכל מקרה מסכימה שהניסוח לא מתאים בתוך השיר הזה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

ותמיד הפריעה לי השורה האחרונה ותהיתי איך שולי הסכים לשיר את זה.

זה אנטי-אמונה מובהק.
כלומר, בנאדם מוכן להאמין גם בשטויות והבלים כשאין לו מוצא - סגולות, פדיונות, קמיעות, מקובלים, בודהה, האבן השחורה, ביבי, גמזו, ובין היתר גם איך קוראים לו... אה, אלקים.
זו אמונה?!
זו כפירה.

לא, זה נותן אזהרה למאמין
גם אם האמונה שלך מתעוררת בעת שפלות
אתה צריך לחזק אותה גם בזמנים הטובים
כי זאת דרגה נעלה יותר - להאמין מתוך שפע.
התורה עצמה מזהירה מפני "וישמן ישורון ויבעט"
במשנה במסכת אבות כתוב: כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר.
בתור וורט אפשר לומר שיש כאן שתי דרגות שהמשנה מתארת
הראשונה: קיום התורה מעוני, שמתוך דוחקו הוא מתקרב אל הבורא.
ודרגה זאת לא באה לידי שלמות, עד שיקיים את התורה גם מעושר.
כמו הסיפור המפורסם על האיש שהתפלל על חנייה, וכשמצא אותה, פנה לבורא ואמר: אין צורך, הסתדרתי כבר.

 

[דיונון]

לא, זה נותן אזהרה למאמין
גם אם האמונה שלך מתעוררת בעת שפלות
אתה צריך לחזק אותה גם בזמנים הטובים
כי זאת דרגה נעלה יותר - להאמין מתוך שפע.
התורה עצמה מזהירה מפני "וישמן ישורון ויבעט"
במשנה במסכת אבות כתוב: כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר.
בתור וורט אפשר לומר שיש כאן שתי דרגות שהמשנה מתארת
הראשונה: קיום התורה מעוני, שמתוך דוחקו הוא מתקרב אל הבורא.
ודרגה זאת לא באה לידי שלמות, עד שיקיים את התורה גם מעושר.
כמו הסיפור המפורסם על האיש שהתפלל על חנייה, וכשמצא אותה, פנה לבורא ואמר: אין צורך, הסתדרתי כבר.

תלונתי היתה על המילים

אדם מאמין
בכל דבר כשרע לו

לא מדובר על הכרה בתלות בה' או משהו כזה, אלא היאחזות בכל מי שמוכן להבטיח עתיד ורוד יותר, בין היתר גם זה שהדתיים סוגדים לו.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

תלונתי היתה על המילים

לא מדובר על הכרה בתלות בה' או משהו כזה, אלא היאחזות בכל מי שמוכן להבטיח עתיד ורוד יותר, בין היתר גם זה שהדתיים סוגדים לו.

אני הבנתי את המילים אחרת, ועל כך היתה תגובתי