השאהיד מאונקולוגית יום

[אסתיג]

עוד לפני התוכן, והדיון, והדעות, זה הכתיבה...
הסגנון הלא מסוגנן ומהוקצע,
הססגוני, החלקלק,
הזורם והטבעי,
החופשי והחף ממרובעות,
הכתיבה חיה, נושמת ותוססת, מבעבעת,
מכניסה בדיוק לאווירה הרצויה,
לתחושות המתאימות, בכל רגע מהסיפור.
והוא נוגע ללב, מאד.
ומהכיוון ההפוך, גם המשאלה הנצחית של השאהיד
שמקיים "על חרבך ת - - -"
- - -

 

[יוסף שחק]

זה היה ילד מתוק ומיוסר, בסיטואציה מלחיצה וזרה.
זה שחברים בגן אמרו לו דברים על שאהיד, או גיהאד,

מה לעשות שכשהם מתבגרים הם יוצאים מחבלים -
אותם מתוקים מיוסרים שחבר בגן אמר להם משהו על שהאיד, או ג'יהאד