זה רגע כזה שאתה צריך לתפוס את עצמך, רגע לפני שתבעט בו.
אתה שומר את הידים קרוב לפנים. מכווץ אותם, פותח וסוגר. כמו אומר שלום מנומס לתינוק חייכן.
אבל אם טעית לחשוב שטעינו באבחנה, אתה הוא זה ששגית.
כי הפנים שלך אומרות הכל. אומרים עליך שאתה אדם לא שקוף, אבל כרגע- אתה שקוף כמים צלולים. פניך ספק אדומות ספק כחולות (מעצירת נשימותיך), שרירי הפה מתוחים לצדדים, וכולך אומר רוגזה וכעס.
זה הזמן להוציא את תסכוליך עליו.
תשאג.
תצא מכליך.
התר את חרצובות לשונך.
תן לעצמך לנאום בפאתוס מולו על כל שגיאותיו וטעויותיו שהובילו אותך להיות לא יוצלח כיום, אמור לו בדיוק מה דעתך עליו, אל תפספס מילה, רגעי החסד הללו בהם הוא שותק ואתה נואם ולא להפך, הם רגעים נדירים שצריך לנצלם עד תום.
כשתצא מהחדר בטריקת דלת רועמת והוא יבהה בך נדהם וסמוק, הוא ישאר במצב סטטי עד שתחזור. הוא לא סולח מהר כל כך,
טוב, הגיע הזמן להרים דגל לבן.
אחרי הכל – אתה עובד אצלו, ולא הוא אצלך.
אתה פונה לעזרה ראשונה, הפעלה מחדש, הוא מביט בך במבט נושם לרווחה.
היי, מחשבי, ברוך הבא גם לך!
טוב לראות אותך שוב.
(הקטע נכתב בעבר כשהמחשב בשיא העבודה החליט לצאת לחל"ת, ו @אנטיפטרוס הזכירה לי אותו. תודה לך)
אתה שומר את הידים קרוב לפנים. מכווץ אותם, פותח וסוגר. כמו אומר שלום מנומס לתינוק חייכן.
אבל אם טעית לחשוב שטעינו באבחנה, אתה הוא זה ששגית.
כי הפנים שלך אומרות הכל. אומרים עליך שאתה אדם לא שקוף, אבל כרגע- אתה שקוף כמים צלולים. פניך ספק אדומות ספק כחולות (מעצירת נשימותיך), שרירי הפה מתוחים לצדדים, וכולך אומר רוגזה וכעס.
זה הזמן להוציא את תסכוליך עליו.
תשאג.
תצא מכליך.
התר את חרצובות לשונך.
תן לעצמך לנאום בפאתוס מולו על כל שגיאותיו וטעויותיו שהובילו אותך להיות לא יוצלח כיום, אמור לו בדיוק מה דעתך עליו, אל תפספס מילה, רגעי החסד הללו בהם הוא שותק ואתה נואם ולא להפך, הם רגעים נדירים שצריך לנצלם עד תום.
כשתצא מהחדר בטריקת דלת רועמת והוא יבהה בך נדהם וסמוק, הוא ישאר במצב סטטי עד שתחזור. הוא לא סולח מהר כל כך,
טוב, הגיע הזמן להרים דגל לבן.
אחרי הכל – אתה עובד אצלו, ולא הוא אצלך.
אתה פונה לעזרה ראשונה, הפעלה מחדש, הוא מביט בך במבט נושם לרווחה.
היי, מחשבי, ברוך הבא גם לך!
טוב לראות אותך שוב.
(הקטע נכתב בעבר כשהמחשב בשיא העבודה החליט לצאת לחל"ת, ו @אנטיפטרוס הזכירה לי אותו. תודה לך)