הרגלי הריקוד של הרב מרקו

[אלישקף]

---

 

[טוהר השלום]

אותי זה מצחיק. יש הרבה הרבה עלובי חיים כאלו!!! אולי בבני ברק פחות פוגשים אותם, אבל בערי הפריפריה אליהן נערכו עליות המוניות מכל מיני מדינות נחשלות - חצי מאוכלוסיית המבוגרים הם בודדים ועצובים כי ילדיהם התמרכזו או השתכנזו או התהייטקו.

ביום ראשון שעבר היה לנו ביקור משפחתי בקופת החולים. בדיקת העמסת סוכר לי, בדיקת דם לאבא וספירת דם לתינוק.
למי שלא יודע: בדיקת העמסת סוכר מתבצעת בשני שלבים המרוחקים זה מזה שעה בדיוק: הראשון - שתיית תערובת נתעבת של כוס תמיסת סוכר, והשני - לקיחת מבחנה מדמי רווי הסוכר.
טוב.
אז שתיתי את התמיסה וטרחתי לעוות את פרצופי כדי להבהיר לבעלי כמה זה טעים.
ואז הוא הציע: 'בואי נלך להראות להם ברווזים, בחצר של האיש הזה בשבטי ישראל'. (לא בירושלים...)
אחרי דו שיח קצרצר של: 'אבל חם - אז נלך בצל - ואני צריכה לחזור בשביל הדקירה - זה חמש דקות מפה - אולי תלך איתם ואני אשאר - אבל זה טיול משפחתי',
יצאנו לחצר של ההוא בשבטי ישראל.
שבטי ישראל בעירנו הוא סימטה אפרפרה, משני צידיה בתים פרטיים מוקפים חצרות עטויות בתלאי ברזנט במקרה הטוב או בסדינים דהויים במקרה השכיח.
צעדנו צעוד ופטפוט, הפעוטות אכלו לחמנייה עם לֶבֶּן ורוד, עד שהגענו לחצר של ההוא. (אולי קראו לו סמי, או אלברט, או ששון, ניסים, מכלוף, או אולי סתם יוּדָה או ֹשִימוֹן.)
אמרתי לבעלי בתמימות: מה, נדפוק אצלו בדלת ונבקש להיכנס, או שנסתכל מאחורי הגדר? הוא חייך.
התקדמנו קצת אל שער החצר (אליו מהודק דיקט גדול ועבש בעזרת חוטי חשמל ישנים). מצאנו את סמי או יודה יושב על כורסא ליד פתח חווילתו, ולרגליו קרוקס שחור שכל התבליט הקרוקסי שלו מלמטה נשחק מזמן וצורת הכפכף כצורת כף רגלו.
בעלי ביקש להיכנס לחצר, חושש שאולי סמי או ששון יגער בו בקוצר רוח, אבל סמי או ניסים אמר ע"י הנעת סנטרו דליל הזיפים: באתם לראות את העופות שלי? תיכנסו, תיכנסו.
הדפנו את השער שגלגל מדרכו דלי פלסטיק שחור בהיפתחו. עגלת התאומים הובלה כבוד אל מול מכלאה גדולה מלאה בברווזים, תרנגולים ויונים על מצע רפש וקליפות זרעונים. בבת אחת קפצו הפעוטות ממושבם, כשהגדולה מריעה "אבא! תִּּּּּאֶה, תַּנֶגוֹלֶת בְּגַם אוֹנִים בְּגַם גַע-גַע!!!" והקטן כדרכו "האו האו! האו האו!"
טוב, לא אאריך בתיאור ההתלהבות וההתפעמות מיצירי כפיו של הבורא. רציתי לספר על יודה או מכלוף שקם מכורסתו הבלה (חלק ממערכת ישיבה שלימה המרהטת את חצרו), פתח את שער המכלאה, והזמין את פעוטתי: בואי, רוצה ללטף את העוף? רוצה לראות אפרוח?" היא רצתה אבל לא הסכימה, התפשרה ובסוף נגעה, לא משנה.
סמי יצא, שאלתי אותו בהתעניינות האם אלו יוני דואר, כיוון שהבחנתי גם בכמה יונים רגילות אפורות למראה מנקרות בעליזות.
'גם, גם יוני דואר, גם יונים רגילות, הכל. אתה מזהה לפי המקור שהוא כזה ככה-' (והוא אחז ביונה לבנה אחת והראה לנו את מקורה השלוח קדימה כחרטום של חמקן צבאי.
הנהנו בהקשבה. יודה פתח פח שחור וגדול שהיה מלא עד גדותיו בתערובת זרעונים, ובו שקוע ספל פלסטיק לנטילת ידיים. הוא מילא את הספל וזרה לעבר עופותיו. ספל ועוד ספל ועוד אחד, ואז הציע לילדונת. (שעסקה בהרמת זרעונים שנשמטו לרצפה המלוכלכת והטלתם אחד אחד בין פתחי המכלאה.)
אחרי שהיא סיימה להאכיל אותם, לחשתי לבעלי, 'יאלה, בוא נזוז. עוד רגע התור שלי', ובקול אמרתי "זילפה, בואי הולכים". אבל אז ששון הציע לילדתי לבוא לראות גם את הכלב.
צעדנו מאחורי הבית, שם שכנה מלונה סדוקת גג, ולצידה רבוץ כלב קשיש המרייר אל תוך פרוות זקנקן מדובללת. למזלי, זילפה לא ביקשה ללטף אותו.
לחשתי לבעלי: 'יאלה, בוא נזוז. עוד רגע התור שלי', ובקול אמרתי "זילפה, בואי הולכים."
ששון או סמי הוביל אותנו אל ברז בעל ידית אדומה הדולף אל תוך שוקת מתכת אפורה גדולה הדולפת אל תוך בוץ חום מעוטר בירוקת.
'הינה, זה מטפטף אבל אפשר לשטוף ידיים' שטפנו, שטפתי, שטפה, שטף, שטפה עוד פעם בהתלהבות. לחשתי לבעלי, 'יאלה, בוא נזוז. עוד רגע התור שלי', ובקול אמרתי "זילפה, בואי הולכים".
אלברט חזר אל כורסתו, שכעת גיליתי שהמושב שלה מרופד בקרע סדין פרחוני. "תבואו כל יום, גם מחר".
נופפנו לו לשלום וחזרנו אל המרפאה, שבינתיים התמלאו ספסלי ההמתנה שלה בכחמישה עשר ידידיו של סמי, מחליפים חוויות שהתחדשו מאתמול ומחטטים מידי פעם בשקית גדולה וישנה עם ציור של 'חמודי', כדי להוכיח שהם לא באו לכאן סתם.

יפה מאוד. ראוי היה להעלותו בהודעה נפרדת .

 

[אלישקף]

יפה מאוד. ראוי היה להעלותו בהודעה נפרדת .

תודה.
חשבתי על זה, אבל הנושא היה דומה בעיניי...
וגם כי מעולם לא פתחתי אשכול בסגנון דומה.
האם ראוי למחוק?

 

[שפריץ]

מהמם!

ורואים את השינוי שבין קקטוס ליואל ארלנגר. השינוי מדהים בעוצמתו.

 

[טוהר השלום]

תודה.
חשבתי על זה, אבל הנושא היה דומה בעיניי...
וגם כי מעולם לא פתחתי אשכול בסגנון דומה.
האם ראוי למחוק?

התכוונתי, שיש לקטע זכות קיום משל עצמו.
הוא כתוב היטב ובכשרון רב.
ותמיד יש פעם ראשונה.

 

[עדיאל]

תודה.
חשבתי על זה, אבל הנושא היה דומה בעיניי...
וגם כי מעולם לא פתחתי אשכול בסגנון דומה.
האם ראוי למחוק?

אני לא חושב שהנושא דומה, בדיוק הפוך.
רגע עוד לא החמאתי, אז, כתיבה ממש קולחת.
לענייננו, המסר הוא הפוך משל קקטוס. המסר אצל קקטוס זה שהחזות השמחה אינה מסגירה את העליבות שתחתיה.
המסר אצלך, כפי שהבנתי אותו, הוא ההיפך, הבנאדם שאנו מסתכלים עליו כנמצא בתחתית, חי את חייו ברוגע ובשלווה ועוד יותר מאיתנו.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני לא חושב שהנושא דומה, בדיוק הפוך.
רגע עוד לא החמאתי, אז, כתיבה ממש קולחת.
לענייננו, המסר הוא הפוך משל קקטוס. המסר אצל קקטוס זה שהחזות השמחה אינה מסגירה את העליבות שתחתיה.
המסר אצלך, כפי שהבנתי אותו, הוא ההיפך, הבנאדם שאנו מסתכלים עליו כנמצא בתחתית, חי את חייו ברוגע ובשלווה ועוד יותר מאיתנו.

המסר אצלי יכול להיות גם שלמרות העליבות, אפשר עדיין לתת לאחרים בכל אופן שיש בו נתינה

 

[השמח בחלקו]

----